שמתי על עצמי שמלה בצבע כחול כהה
אתם לא תמצאו אותי בשמלה יותר מדי
לשחק בקצה השרוולים הארוכים עם האצבע - זה מאד שנות התשעים מצידי.
מתחת לשמלה טופ שחור, על כתפיותיו הדקות לחלוטין
שרשרת זהב ארוכה שקיבלתי פעם מאמא, ובקצה שלה ספק-מונחת-ספק-תלויה פנינה ישנה.
רגליים יחפות, לק שקוף, צמיד-רגל-עדין-ודק
שיער חלק, שחור, תפוס באופן מרושל בסיכה שלא רואים
זה מגניב בשבילי.
סטייל?אצלי הכל עניין של קפריזות.
השיר הזה עושה לי קול אחר
וצמרמורת של גיטרה-קרה-על-ירכיים.
נשיכות השפתיים שלי לא ישקרו גם אם אני אנסה.
יש חורף והמזגן עושה לי לחיים של ילדה קטנה
שפתון שתמיד נמצא אצלי
ואני לא יכולה שלא לצחוק על עצמי שיש לי בלוג
זה על הפנים.
וזה נאיביות
צבא ההגנה? לההה.
התרגלתי לאי-עשייה.
הטריויאליות שבשגרת היום-יום שלי התחלפה לה ברגע
ובימים של היגיון בריא אני בטוחה-
תפארת ההיחלצות שלי עוד תעשה היסטוריה.
הרגלי ההסתכלות שטיפחתי בזמן האחרון הפכו עניין בפני עצמם.
נהדרת המחמאה שקיבלתי היום....
נפלאות התיאורים המיותרים שלי.
כינוי:
Ginch.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
