אבל אני מרגישה די טוב עכשיו. קמתי באחת בצהריים. לפני שעתיים. אדם נמצא בגרמניה, ודיברנו מלא בסקייפ אתמול בלילה. האם אני מתגעגעת? כן. 

גם חזרתי לסרוג. אני התחלתי בתחילת שנה לסרוג צעיף, ולא גמרתי אותו, אז שלשום חזרתי לסריגה. ובכלל השבוע הרגשתי בסדר יחסית. אתמול שחיתי. ושחיתי טוב. אפילו המאמן אמר שהייתי ממש טובה. אולי בכל זאת אני אמשיך עם הספורט המשעמם הזה שנה הבאה. מי יודע? אבל בכל זאת, י"א ועמוס ואני עושה גם רוגבי פעמיים בשבוע לא יהיה לי בכלל זמן לחיות. אני מקווה שיהיה בסדר. 

בעוד שלושה ימים אני מתחילה קורס מד"א, ובסוף החודש אני הולכת עם חברות לקוקה קולה Summer Love. יהיה כיף אני בטוחה. 

מה עוד? בוא נראה...................... אין לי מושג. אני רוצה להתחיל כבר בית ספר שוב, ולגמור י"א. ואז להגיע לי"ב עם רשיון נהיגה ואז לגמור י"ב. ואז לעשות עתודה ברפואה. קבע בצבא. לצאת מהמדינה. לחיות. להתחתן. להזדקן. וסוף סוף למות. זה מה שאני רוצה. אבל זה כל כך מעייף החיים האלה, ובכל זאת אני אמות יום אחד, אז למה לא עכשיו? אני רק מקווה שאין חיים אחרי המוות. זהו

XOXO