אני מתגעגעת אלייך נורא עם כל המרחק הזה... והמחשבות לא פוסקות. כמה אני מתגעגעת לכף היד שלך שלופתת את הגרון שלי. לנשימה המואצת שלך על העורף שלי. אדון שלי... הייתי רוצה שתגרום לי להתחנן. שתגרום לי להכנע. תשתי מלהיות חזקה בחיים. הייתי רוצה שתבוא ותשלוט בי, שתגרום לי להתחנן לזין שלך... כמו כלבה קטנה. הייתי רוצה שתראה כמה הפטמות שלי מזדקרות בנוכחותך... כמה הכוס שלי נרטב מהמחשבה עלייך... עליי... בתוכי... הייתי רוצה שתשתיק אותי עם היד, ותגיד שאם לא אהיה בשקט אני אענש... "ואת לא רוצה להיענש", אתה לוחש לי, אבל אז אני דווקא מעלה את הקול שלי... וכל נגיעה שלך מוציאה ממני אנחה רמה. העונש המיוחל לא ממאן לבוא... אתה סוטר לי בלחי אחת. כל הישבן שלי מאדים מסטירה אחת. הכאב מתפזר בגוף... סוטר לי בלחי שנייה. אני, כמובן, לא שותקת על העניין. עוד סטירה ועוד סטירה ואני צורחת, הגוף מתחיל להתכווץ. אתה מלטף את הישבן האדום. נושק לי על העור האדום. משום מקום אתה דופק לי נשיכה על הלחי הימנית, ואני ממשיכה לצווח בקולי קולות. רק מאריכה את הענישה...
אתה מחליק לתוכי. כל הרטיבות הזאת מקבלת אותך בברכה. אתה מפשק אותי לגמרי. חוצה אותי לגמרי. הפנים שלי עמוק בכרית ואני לא נושמת. אתה נושך אותי בעורף וממשיך לדהור על הישבן הכואב שלי. מכה בי ומכה בי... אני שלך לגמרי. אלוהים, אני כל כך מתגעגעת אלייך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
