הדרך למשקל החלומי

טוב אני יודעת בעקרון שזה בלוג דיאטה, אבל אני חייבת קצת לפרוק, יש לי יותר מדי להוציא וזה דברים שאני פשוט לא יכולה לספר לאנשים אז החלטתי לפרוק את זה כאן..

יש ימים שאני פשוט שונאת אותה!

מגיל 0 היא תמיד אמרה לי שאני שמנה ואני צכה לעשות דיאטה ולרזות, גם במצבים שהייתי עושה דיאטה היא הייתה אומרת לי שככה לא עושים דיאטה ואני צכה לחתוך בקלוריות כי לטענתה יש לי "רזרבות" למי שלא יודע רזרבות זה מחסנים, מבחינתה יש לי מחסנים של שומן והגוף שלי לא צריך לאכול כי הוא יכול להתמודד עם השומן שלו, ולא לאכול לא יהרוג אותי, להיפך..

היא תמיד עשתה השוואות ביני לבין אחותי הגדולה, תמיד אמרה כמה שהיא יפה, וכמה שהיא מוכשרת, והיא מתלבשת נורא יפה, ותמיד כולם רוצים אותה ולאן שהיא לא הולכת היא תמיד מסמר הערב וחבל שאני לא כמוה, חבל שאני שמנה ואני לא מטופחת ולמה בכלל אין לי חברות? כי כנראה שאנשים לא רוצים להיות בחברתי.. אז נמאס לי פשוט נמאס, אז מגיל 0 זה תמיד היה פוגע בי ומעליב אותי והייתי יכולה לשבת שעות בחדר ורק לבכות. חברות לא היה לי ובטח שלא חבר. בתיכון פיתחתי סוג של הפרעה, משהו מוזר.. פחד חברתי.. מה שאומר שלא יכולתי לדבר עם אנשים בגילי כי ישר הייתי נהיית אדומה הייתי מזיעה מהפחד מגמגמת היה לי דפיקות לב.. אם בדרך לבית הייתי רואה חבורה של צעירים הייתי מעדיפה לעשות עיקוף ולהאריך תדרך בעוד 40 דקות העיקר לא להתקל בהם..

כמובן שגם בכל מצב הייתי רואה את עצמי שמנה.. אז כבר לא היה אכפת לי לאכול ולאכול.. הרי האוכל תמיד היה החבר הכי טוב שלי..

אפשר להגיד שהאוכל אפילו היה סוג של משפחה בשבילי..

עם השנים למדתי לא להתייחס אלייה, התבגרתי והגברתי, והרי כמו שאומרים מה שלא הורג מחשל.. למזלי גם על ההפרעה התגברתי..

כמובן שזה שטיפלתי בזה לבד עלה את המחיר שלו (הלכו לי כל הלימודים ויצאתי בלי בגרות בכלל)

העיקר שלמדתי לא להתייחס אלייה.. הבעייה שהיא ממשיכה עם זה והיא לא מרפה.

מצד אחד היא ממשיכה לקרוא לי שמנה, היא רואה שאני עוד שנייה הורגת את עצמי בדיאטה הזאת כשאני שותה רק מיץ תפוזים פעמיים ביום ועוד איזה 2 מלפפונים בלחץ והיא כולה מתלהבת שסוף סוף אני עושה דיאטה כמו שצריך.. ומבחינתה אם יכולתי לקצץ גם במלפפונים מה טוב..

אז אוקיי מצד אחד היא מאושרת ומצד שני היא מנסה להכשיל אותי.. תמיד כשאני בדיאטה היא קונה את כל העוגות והשוקולדים, ומכינה את כל המאכלים שאני הכי אוהבת, והיום בבוקר אני מתעוררת ב7 רק בגלל הריח של הקרפים שהיא הכינה, אחרי שאני כבר כמה ימים אומרת שבאלי קרפ, אז היא הכינה קרפים והניחה לי אותם מול הפרצוף "רוצה קרפ?" זה מה שהיא אמרה לי..

לא!! לא רוצה קרפ רוצה שתתחפפי לי מהחיים!!!

תודה אמא!