רק רציתי להיות מאושרת

שנה טובה לכם קוראי ישראבלוג!

אני מאחלת לכם שכל חלומותיכם יתגשמו.

מה שלי לא קרה -,-

רוצים לדעת למה אני שונאת את ערב ראש השנה?

לא בגלל החג אצמו.

לא בגלל הברכות.

לא בגלל האוכל.

בגלל המשפחה שלי.

השנה עשינו את החג אצלנו.

הגיעו:

-האחות של אמא שלי והמשפחה שלה (2 מבוגרים,3 ילדים)

-אח שלי אבא שלי (2,3)

-עוד אח של אבא שלי (2)

-אחות של אבא שלי (2,3)

-שתי סבתות (2)

-אנחנו (3,2)

בחישוב מהיר זה יוצא 24 אנשים.

14 מבוגרים (כולל אני), ו10 ילדים.

בגלל שאני הייתי הכי גדולה, נחשו מי הייתה צריכה לדאוג ש:

אף אחד לא ייפצע

לא יריבו הילדים

לשעשע אותם

שלא יבכו

קיצור ביביסיטר

נכון! אני!

יצא שלא הייתה לא דקה אחת לעצמי.

אתם יודעים כמה ילדים הרמתי?

כמה פעמים הייתי צריכה לזחול על הרצפה? (אח הברכיים)

כמה פעמים הייתי צריכה להאכיל ילד קטן?

לשמור, לטפל, להרגיע, לשחק?

הרבה.

הרבה מאוד.

יש אנשים שיגידו שאני קטנונית.

אוקיי אולי אני מתלוננת יותר מידי.

אבל הבית נראה כמו שדה קרב עוד לפני שכולם הגיעו. (באיחור של שעה בגלל הפקקים)

קודם הגיעו אחות של אמא שלי.

היא והילדים שלה התפרצו לבית כמו סופת הוריקן.

ואז הגיעו אחות של אבא שלי.

אז לקחתי את שתי הבנות דודות הקטנות שלי לחדר ושמתי להם לקים. כמו תמיד שהם באות.

ואז ניסיתי לשחק עם שתיהן כדי שלא ישתעממו.

אבל זה לא כל כך עבד.

אחרי חצי שעה הגיעו אך של אבא שלי ואשתו ואח נוסך של אבא שלי עם המפשחה שלו.

והתחלנו בארוחה.

קודם הברכות.

בגלל שאמא שלי היא מורה אז זה לקח לנו קצת יותר זמן מהדרוש.

כל שתי דקות היא שאלה שאלה מטומטמת (אני יודעת שאת רואה את זה אמא אל תעלבי) שהיינו צריכים לענות עליה כדי להמשיך.

אחר כך אני הייתי צריכה להיות המלצרית, לקחת הזמנות ולהביא אותם בחזרה.

מותר לציין שהייתי די טובה בזה.

נכון קצת מרק נשפח קצת, ונכון התבלבלתי קצת בהזמנות אבל לא נורא.

אחרי האוכל כולם יצאו אל הגינה.

סקירת גינה:

בית מפלסטיק מתפרק שחסר לו צד אחד.

נדנדה (גדולה שיושבים עליה).

חצי דשא סינטטי.

חצי בטון.

שולחן וכיסאות (דא)

וטבעות (שני חבלים שקשורים להם טבעות בקצה ואפשר לעשות איתם תרגילים).

זאת הגינה שלי.

מדהימה אני יודעת.

אז הבני דודים שלי רצו להיות בטבעות.

סבבה אמרתי לעצמי.

נעשה סיבוב או שניים לכל אחד וגמרנו.

מה שקרה זה שאני הייתי מרימה ילד, מנדנדת, מורידה ילד וחוזר חלילה (מה זאת המילה הזאת?).

ככה רבע שעה.

והילדים האלה לא נהיים יותר קלים.

אחר כך הייתי צריכה לשעשע את הבן דוד הכי חמוד בעולם שלא יבכה.

הוא כזה מתוקי!

רק שהוא היה ממש עייף.

אז הוא בכה.

הרבה.

בסוף אחרי קפה, בראוניז לא מוצלחים במיוחד ועוגת תפוחים מעולה האורחים הלכו.

ןאני מותשת צנחתי למיטה.

וככה נגמר ערב ראש השנה.

אז למה אני לא אוהבת את ערב ראש השנה?

לא בגלל החג עצמו.

לא בגלל הברכות.

לא בגלל האוכל.

בגלל המשפחה שלי.

אז חג שמח ושנה מתוקה!

נ.ב

רוצים לשמוע למה אמא שלי כל כך יצירתית?

כי רק לננו יש דובדבנים בראש השנה.

כן שמעתם נכון.

דובדבנים.

על כל צלחת היא הניחה פתק שבו כתוב:לא צריך תפוח בדבש כדי שתיהיה שנה של דובדבנים.

ןאז היא שמה דובדבני ג'לי.

כל כך יצירתי.

כן את מוכשרת אמא.

נ.ב.ב

זה לא שאני שונאת את המשפחה שלי.

ממש ממש לא.

אני אוהבת אותם ומתה עליה והיא הכי תומכת שיש.

אבל לפעמים זה יותר מידי.