רק רציתי להיות מאושרת

היום בבוקר, כמו בכל הבקרים שאין לי שעת אפס, יצאתי לטיול הקבוע שלי עם אבא בפארק.

אז כמו תמיד ישבנו על הספסל שלנו ושתקנו.

נמלה אחת, קטנה מאוד גררה ענפון פצפון שגדול ממנה פי שתיים עברה מתחתנו.

היא ניסתה כנראה להגיע לצד השני של השביל - מרחק 2 מטרים עם מדרכה של אבנים.

הנמלה הקטנה הזאת, כל כך חזקה, כל כך נחושה, שהיא בטוחה ששום דבר לא יעצור אותה.

ואז נפל לי האסימון, שהנמלה הזאת היא אני.

כל כך קטנה, אבל בנויה להתמודד עם הטבע האכזרי שרק רוצה להפיל אותה.

כל כך נחושה וממוקדת, ששום דבר לא יהרוס לא את הדרך שלה.

כל כך חזקה, שום דבר לא ישבור אותה.

הנמלה הזאת היא אני.

היא שורדת.

אז אני מניחה שגם אני שורדת.