רק רציתי להיות מאושרת

הוא פשוט דפוק.

למה הוא היה צריך לחכות כל כך הרבה זמן ולהשתכר רק כדי שהוא יוכל להודות שהוא אוהב אותי?

דפוק

הייתי בטוחה שהוא סתם חושב עליי.

לא בקטע כזה. אני כל כך מטומטמת.

כאילו מה.

אתה רואה אותי פעם בחודש במקרה הטוב.

כאילו, אין מצב שהוא יהייה איתי יותר אני יודעת

אין לו ברירה. קרבי וזה.

אבל 

אני גם ככה חרדתית. עכשיו אני צריכה לדאוג פי שתיים.

הוא אומר שזה לא כזה מסוכן

דפוקי.

הוא מסתובב בגבולות ואנשים זורקים עליו אבנים. והוא בסדר עם זה. דפוק

אני לא בסדר עם זה.

הוא כבר חודשים אומר לי שהוא בודד.

גם אני. 

והדפוק הזה לא אמר לי כלום. פשוט דפוק

אחרי 5 6 7 שוטים לא זוכרת אפילו

התנשקנו.

מפה לשם אנחנו במיטה שלי

אני יודעת, זנזונת שכמותי.

לא שכבנו. היינו ממש קרובים אבל - א. לא הייתה לנו הגנה.

ב. לא הרגשתי מוכנה. לא יודעת למה

העולם עצר כשהייתי איתו.

הוא לא חתיך על 

ולא כזה מדהים

ודי מוזר

אבל הוא אוהב אותי

אז נראלי שמפה זה כבר יהייה בסדר