A CREEP

אני מרגישה כול כך עייפה. השגרה כופה עליי את חיי השעמום ואני פשוט רוצה לשבור מעליי את החומות , להפסיק להיות מקובעת כול כך ולהמשיך הלאה.
בזמן האחרון אני חושבת שאני פשוט הולכת

הולכת קדימה, 

עושה מה שמבקשים ממני, לומדת , משקיעה

"זה ישתלם בעתיד... תשאירי את כול הדלתות פתוחות"

נמאס לי

כול הדלתות פתוחות בפניי

אבל אני נשארת בפנים

מתקרבת לדלת

אבל אני לא מצליחה לזוז

הכול מרגיש אפור יותר

http://www.ashdodnet.com/article/50751

נתקלתי בכתבה זו כאשר בת דודה שלי (שגרה באשדוד ולומדת במקיף ז' ) צילמה את הכתבה מהאתר ושלחה לי

מה אני יכולה חוץ מגועל נפש

אני לא מכירה את הבנות המכות, אני לא מכירה את הילדה המוכה , אני לא יודעת למה הן הכו אותה ( בת דודה שלי מספרת שזה בגלל בחור שאחת מהבנות המכות יצאה איתו בזמן שהבת שאותה הן היכו שכבה איתו בזמן שהם עוד היו חברים) אבל זה פשוט מראה כמה חרא הדור הזה שלנו. מראה באיזו חברה נוראית אנחנו חיים

שחבורה של בנות יאיימו עם אולר ויכו כמעט למוות נערה אחרת?!

ועוד חבורה של ילדים מפגרים שעודדו את כול זה

אני יודעת שזה נשמע קצת אפלייתי אך אם זו הייתה קבוצת בנים הייתי פחות בשוק אבל גם אם בנים היו עושים את זה , זה ממש לא היה בסדר. זה נורא ואיום ונורא ודוחה ואני פשוט מזועזעת

אני יודעת שאני בחיים לא אעשה זאת, ובטח לא אף אחד מהחברים או משפחה שלי ואני בטוחה ( מקווה) שגם מי שקורא את זה מזועזע כמעט כמוני

ולבנות האלו שקיבלו רק 3 ימים של השעיה מגיע הרבה יותר. אבל לא הייתי מעיפה אותן ממערכת החינוך. הייתי משאירה אותן בבית הספר שבמשך כול יום בשנים שנשארו להן בתיכון אנשים יסתכלו עליהן במבט של עברייניות. שיסתכלו עליהן בבוז.

אני מרחמת על בת דודה שלי, ובעיקר על הדור המחורבן שלנו

היום זה יום ההולדת של סבא שלי, אז נסענו כולנו אל סבתא שלי שגרה באשדוד. שמחתי לצאת קצת מהבית להרגיש את הקור והגשם על פניי. לחוש את החורף הזה, שמגיע פעם בשנה למשך שבוע, להרגיש את משב הרוח שמפזר את שערי ,לקרב את כפות ידי הקרות אל לחיי.

להרגיש קצת את הקור שחודר אל עצמותיי ומשתק את הרגשתי.

אני אוהבת את החורף. יש משהו כול כך קסום בעייני באווירה הקודרת, כול הצבעים שנשטפים מהנוף ומשאירים את הבניינים והאנשים בצבעים אפרוריים.

כשהטמפרטורה צונחת החיוך שלי נמתח על פניי.

לשבת ליד התנור החם, עם ספר טוב ומעניין ( האיש שחשב שאשתו היא כובע לכול מי שהתעניין) עם ספל תה חם על השולחן הקטן לצידי. breaking benjamin בשיא העוצמה מכים את עור התוף שלי אך הבית כול כך שקט.

כול אחד בעיסוקיו.

רגעים קטנים שגורמים לי לשכוח שמחר יש לי מבחן במתמטיקה ופשוט להתמוסס ולהתמכר אל הרוגע המדהים הזה.