אני לא רוצה שהיום הזה יגיע. לא רוצה. פשוט לא. דווקא ביום הזה הדברים שאני הכי לא מסתדרת איתם יקרו ואני לא יודעת אם אני אעבור את היום הזה טוב, אם בכלל.
למיקרה שאתם שואלים- יום המא"ה שלי, שהיה אמור להיות ב-10.1והתבטל בגלל השלג בירושלים, נדחה למחר בעצם.
אני בלחץ, מותר לי נכון? ברור שמותר לי.
סימולציות שטח? בחייכם! אני בקושי יכולה לקום מהשולחן וללכת להביא כוס מים מבלי לדפוק הזרת ברגל של השולחן אז אתם מבינים לי סימולציות שטח?! נו באמת קצת היגיון. קצת!
עבודה תחת תנאי לחץ? שמעו אני בנאדם שקל מאוד להלחיץ אותו ואם לוחצים עליי ומזרזים אותי יש סבירות מאוד גבוהה שאני פשוט אתחיל לבכות שם ואז אני פשוט אברח (אלוהים אני ממש רואה את זה קורה!!!)
לדבר מול קהל?!?!?! בחייכם! אני כמעט קיבלתי התקף לב בבת מצווה שלי שהייתי צריכה להקריא את הדרשה שלי מול המשפחה, ועוד המשפחה המצוצמצת! אני בקושי יכולה לעמוד מול הכיתה שלי ולדבר!
שלא לדבר על זה שאני אהיה בהלם אם במנילה שלי יהיו בכלל תפקידים שאני ארצה בגלל יום המא"ה הזה. אוף. בסוף עוד יתקעו אותי בתפקיד שאני לא ארצה כי למודיעין אני בטוח לא אתקבל אני כבר מעכשיו יכולה להגיד את זה, אז אני לא יכולה כבר לדעת כלום. מתסכל ועצוב אבל אמיתי לגמרי ואין מה לעשות.
בנוסף לכל זה, אני נוסעת עם עוד 3 בנות מהשיכבה. כן, למען האמת זה נחמד לנסוע לזימונים האלה עם אנשים שאתה מכיר פחות או יותר אבל אצלי העניין הוא שאני לא אוהבת את אותן בנות מי יודע מה. מכירים את הילדות האלה שבשיכבה שלכם (או היו, למי שכבר סיים י"ב) שמקבלות 85 ובוכות על זה ואני פשוט רוצה לצרוח עליהן שישתקו לשם שינוי. כן, כאלה.
מי שכבר היה שם מוזמן להגיב בניסיון להרגיע אותי כי אני לא יודעת אם אני בכלל אצליח לעבור את היום הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: