אוקיי זה הולך להיות ארוך מכמה סיבות: עבר זמן, קרו דברים, אני מרגישה שאני צריכה לפרוק עצבים.
אולי עכשיו אני רואה את זה כפוסט סתמי אבל אולי בעתיד, כשאני אקרא את הפוסטים הישנים שלי, אני אחשוב לעצמי שזה טוב שכתבתי את הפוסט הסתמי הזה.
זה בעצם מורכב ממלא פוסטים קטנים שרציתי לכתוב אחד אחרי השני ופשוט לא היה לי זמן לשבת ולכתוב.
אז קודם כל, נתחיל בזה ש....
ב-29.8 (ביום חמישי שעבר יותר נכון) קיבלתי את המכתב שזיעזע את חיי. דרמטי מידי?
כמו הביטוי 'השמיים נפלו עליי' או 'ראיתי שחור בעיניים' ו'הרגשתי שאני רוצה למות', משהו כזה.
"עקב......... בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה................
............ לא נוכל למיינך לחיל."
אז כן, חיל המודיעין דחו אותי במכתב קצר של 10 שורות.
10 שורות שהרסו לי את הציפיות. וואו.
הייתי כל כך בשוק שלא הצלחתי להקריא אותו לעצמי, שלא לדבר על ההורים שלי. הם היו ממש בשוק, היו בטוחים שהתקבלתי.
גם החברים במגמת ערבית (אלה שיודעים) היו בשוק. חברות שלי ניסו לנחם ולא הצליח להם.
לעומת זאת, המורה לערבית, ריקי, באה לקראתי וניסתה גם לנחם אבל בדרך אחרת.
היא אמרה: "אם חיל מודיעין לא קיבלו אותך, יכול להיות שזה לא הייעוד שלך. יכול להיות היית מתקבלת למודיעין ולא היית נהנית מהשירות ומהתנאים ואולי אם היית מתגייסת למשהו אחר היית נהנית יותר. אי אפשר לדעת."
אז אני מנסה לחשוב על כיוון חדש..... אולי חיל חינוך? D:
נקווה לטוב, יש לי עד יולי 
********************
הצלחתי לכתוב עוד כמה פרקים לסיפור הקצר שאני כותבת. זה לא משהו רציני, אני אומרת לעצמי את זה מראש. זה-לא-ספר!!!!
בכל זאת, אני כותבת פרק פעם בחודשיים, משהו כזה.
אני מרגישה שאני ממש מאכזבת את עצמי (שלא לדבר על מי שבסופו של דבר יושב מול המסך וקורא את זה) אבל מה לעשות כשאין השראה ואין ממש איך להתחיל ומה לכתוב? הבעיה זה שהכול כתוב לי בראש ואין לי ממש איך להביא את זה למילים.
ועדיין, אני מסתכלת על פרק מספר 5 (שכתבתי לפני קרוב לשנה) ולא מזמן כתבתי את פרק 14 ואני יכולה להצביע על שינויים גדולים בסגנון ובעוד הרבה דברים...
אולי אני מתבגרת? אולי זה קורה מהר מידי?
**************************
מסתבר שכל הזמן שעבר מכיתה ט' ועד היום חייתי בקלישאה אחת גדולה. 
הקלישאה היא....
כיתה י"ב הרבה יותר קלה מי"א .
קטן עליכם.
הרבה ביטולים.
יושבים רגל על רגל.
כמעט ולא לומדים.
~צחוק ומבט של 'אתם רציניים? מאיפה הבאתם את זה?~
טוב, תנו לי לעשות לכם איזושהי 'הארה', אתם יכולים לקרוא לזה ככה, ולהגיד על זה מילה אחת - ב ו ל ש י ט .
יש לי 43 שעות במערכת, זה יותר ממספר השעות שהיו לי בשנה שעברה ועם זה בקושי התמודדתי, בקושי!
פרשתי ממגמה אחת ועדיין היה לי עומס. אני די בטוחה שנכשלתי באחת הבגרויות (אצלי 85 ומטה ציון סופי זה נכשל)
אוף ועכשיו הקלישאה הזאת תהרוס לי את השנה כי הייתי בטוחה שיהיה לי קל, וחשבתי שאת החלק הקשה עברתי כבר :(
אני חוזרת לעצמי בראש- 'אופטימיות. אופטימיות. אופטימיות' בתקווה שזה יעזור במשהו, אבל עם מערכת שעות כזאת אני לא בטוחה שמשהו יעזור.
****************************
אז זה בעצם השבוע שלי. בינתיים זה השבוע הכי מעניין.
♥♥♥♥♥♥
~לילוש השמיניסטית שעדיין לא מעכלת את זה שהיא שמיניסטית~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: