חִפּוּשׂ זְהוּתִי.

ריסקת אותי, שברת אותי

גרמת לי לבכות,

להתרפס וליילל,

לחשוב עלייך בימים, בלילות

גרמת לי לכעוס,

ולנטור טינה

לתעב אותך,

לתעב את עצמי,

לאי יכולת להסתכל לך בעיניים

לניסיון כוזב לא לחשוב עלייך בכלל.

לתהות אם את עדיין חושבת עליי,

לרצות לדבר איתך,

לרצות לבכות מולך,

לרצות אותך חזרה,

להאמין שאני לא יכול יותר,

להאמין ששום דבר טוב כמוך לא ייקרה לי בחיים.

ובגלל כל זה אני רוצה להגיד לך תודה

כי מאבק קם לו אדם חדש,

טוב יותר

אמנם בכיתי, ייללתי, כעסתי, נטרתי טינה, חשבתי עלייך בימים ובלילות ובכל שנייה פנויה, תיעבתי אותך, לא יכולתי להסתכל לך בעיניים, ניסיתי לשווא לא לחשוב עלייך...

אבל מהאפר קם אדם חדש

שלא צריך אותך יותר, או כל אחת אחרת על מנת להישאר שפוי

ויש לו מטרות, ויש לו שאיפות,

ויש לו הכוח להשיגן,

אדם שאת היית רוצה שיהיה לך, ולעולם לא יהיה שלך

כי החלטת בעצמך שאין לך צורך בו.

"אני אדם של דרך בודדה" כתב יאנוש קורצ'אק, וכרגע לפחות, גם אני כזה