ראשית לפני שאני מתחילה את הפוסט, אני מצטערת שאני לא מעדכנת בזמן החופש הזה נהיה קצת דחוס ועכשיו יש לימודים לכן אני מעבירה את היום של הבלוג ליום שישי.
חרדות, אני מוצפת בהן, חרדות מהסביבה, מהלימודים, מהבית, אפילו מעצמי. אני מאמינה שאני לא היחידה, ויש עוד כמוני, אבל למה? למה אנחנו מוצפים בחרדות?
אני חושבת שיש לזה שתי סיבה אחת עיקרית, מערכת חינוך כושלת. את המערכת הזאת אפשר לחלק בכמה צורות, ראשונה - חינוך מהבית, מדיה ובצפר. שנייה - חרדות מהחברה וסמכות.
אנחנו מחונכים על ציונים ומספרים, אפיונים חיצוניים ושוליים שעל פי הם מודדים את הכרך שלנו כבני אדם. אנחנו פוחדים שאנשים ישפטו אותנו על בחירותינו, מראנו, אפילו מוצאינו וזה על קצה המזלג. אבל לכל אחד יש פגם, אף אחד לא נולד מושלם, אז למה להקניט אחרים? כי ככה חונכנו, חונכנו שהחזק שורד, למרות שאנחנו לא חדים ואפילו לא קרובים משום מה אנו צריכים להיות ב"טופ", מה שנקרא פרפקציוניזם. כל מערכת החינוך כושלת כאן, ואין לנו הכי אופצייה לתקן את זה כי אנו לא נכנס לבתים של אחרים ונגיד להם איך לחנך את הילדים. ולא, לא ישנו גם את זה בבתי הספר כי אין תקציב לזה (למשל כיתות יותר קטנות, מורים איכותיים, חופשיות במקצועות וכו') וגם המדיה לא תשתנה כי היא מוכרת, השפיטות הזאת מוכרת מוצרים וזה מכניס כסף למדינה. אבל, ויש אבל, אם לא ננסה ולא נילחם לשינוי, אנשים ימשיכו להכנס לדיכאונות וחרדות ויהיו עייפים בבית הספר שגם ככה לא לומדים בו ואם כן אז שוחכים.
יש לי כל כך הרבה ביקורת אבל אני אצטרך עיתון כדי לכתוב את כמות הביקורת שלי כלפי מערכת החינוך הבית סיפרית בלבד. יום ראשון ללימודים ואני מגלה שהכי מוקדם שאני מסיימת זה ב-16:00 וגם זה פעם בשבוע. אני לא מרוכזת בשעות מעבר לשעה 14:00 וגררו אותי עד 18:00 כמעט כל יום פלוס מחר אני צריכה להיות ב- 6:45 בבצפר בשעת 0. אני הרי נערה מתבגרת, ואנחנו צריכים לישון עד 10 שעות, ועוד ללמוד דברים שאני לא אשתמש ושמעניינים לי את התחת. אני עצבנית ביותר... ואני ארשום פוסט על מערכת החינוף הבית ספרית כנראה בשישי כי זה פוסט מבולגן ולא מובן. אני גם עייפה (כן, אני למדתי היום) זה מסביר למה אני לא רושמת מסודר ועמוק.
אז בנימה אופטימית זו, לילה טוסט אנשים ובהצלחה בשנת הלימודים החדשה!!!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
