אוי כמה זמן שלא כתבתי, כמה זמן שלא התיישבתי מול המחשב או הדף ופשוט הוצאתי את מה שעל ליבי.
לא נגעתי בבלוג שלי הרבה זמן ולהגיד את האמת לא ציפיתי שאגע בו בכלל היום, זה בא במין ספונטניות כזו. מחר יש לי בגרות פנימית בהיסטוריה ב' אז בכלל לא חשבתי שיהיה לי זמן, אבל מסתבר שלמדתי יותר מהר משציפיתי אז הרשתי לעצמי להרגע קצת בכתיבה. זה לא שלא היה לי זמן לפני לכתוב, פשוט לא היה לי חשק, הרגשתי גם שיש דברים "יותר חשובים" לעשות אז דחיתי את זה. למרות שהדברים לא השתנו ואני בעומס של כיתה י"א ויש הרבה דברים יותר חשובים לעשות מאשר בלוג, החשק חזר.
בשיעורי לשון של השנים הקודמות לימדו אותנו איך לכתוב סיכומים ב"דרך הנכונה", נתנו לנו מבנה ואמרו לנו לעבוד על פיו. להגיד את האמת לא הקשבתי לזה, וכתבתי איך שאני מרגישה לנכון, והיו לי אחלה חיבורים. אבל שהגעתי לתיכון המערכת חייבה אותי לעבוד על פי השיטה הזאת. השיטה הזאת, השיטה ה"נכונה" הזאת, הוציאה לי את החשק לחיות. פתיחה עם מילות השאלה, אני מסכים/לא מסכים עם טענה זו ממספר סיבות..., לעומת זאת..., אולם..., לסיכום... . אלוהים ישמור, אני רוצה לראות מישהו אחד שקרא חיבור כזה ולא הרגיש שהוא נכנס לתרדמת. מי אמר שאני צריכה להתחיל את חיבור לי במילות השאלה?! ומי אמר שאני רוצה שהפסקאות יופיעו דווקא בסדר הזה?! אני רוצה שזה יהיה החיבור שלי! חוץ מזה, כל הבולשיט הזה מוריד את ערך החיבור שלי לרמה של תלמידה בכיתה ה'.
יש לי המון טענות כלפי משרד החינוך, כלפי הנושאים הנלדמים ושיטות הלימוד. אני, בתור תלמידה, מרגישה שהלימודים מוציאים לי את החשק ללמוד דברים שאני אוהבת. תוכנית הלימודים כל כך סכמתית, עובדת על שינון והקאה, לא מתוכננת טוב (מבחינת פריסה), והכי נורא, תוחמת אותנו בתוך קופסאות ומונעת מאיתנו להביע את היצירתיות שלנו.
אחת הסיבות שהקפיצה את הנושא הזה אצלי בזמן האחרון יותר מהרגיל (הרגשתי את זה כל הזמן) היא שיעור לשון האחרון שלי. דנו באמת בנושא הזה, והמורה גם היא טענה שהיא לא מסכימה עם השיטה הזאת. היא הוציאה את כל מה שחשבתי על הנושא מול הכיתה, וזה כל כך שמח אותי. מורה! אדם מתוך מערכת החינוך! בעל סמכות! מסכים עם זה שהשיטה שהמערכת מכתיבה היא לא בהכרח הנכונה?! אפילו גורעת! אני חושבת שהמורים חושבים ככה יותר ממה שאנחנו יודעים, הרי הם גם בני אדם, הרי הם גם היו תלמידים פעם, אבל מערכת החינוך מונעת גם מהם ללמד בשיטה נכונה יותר וגם אותם היא סוגרת בקופסאות.
יש עוד הרבה מה לתקן במערכת, וזה יקח זמן. אבל אני חושבת שאם נתקן אותה ונשפר אותה למערכת שבאמת לומדים בה ונהנים מהלימודים בה, אנחנו נצליח הרבה יותר, מכל בחינה. חברתית, לימודית, רגשית... לצערי אני חושבת שאולי רק הנכדים שלי יזכו ללמוד במערכת הומנית שכזו. אבל גם אם זה יקח זמן, צריך להתחיל מצעד אחד, ואנחנו מתקרבים לזה לאט לאט, אבל עוד רחוקים. קחו צעד, תצאו שנייה מהקופסא הזאת, גם אם זה לרגע, תראו כמה יפה שם בחוץ, מחוץ לסכמתיות הזאת. ועשו טובה, תחייכו :) (זה יתרום הרבה יותר ממה שאתם חושבים)
יום צבעוני ^^
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
