One Day

אין לי פייסבוק ואני לא בעדו אבל אני גם לא נגדו, זה תלוי איך משתמשים בו. הייתה לנו משימת כתיבה לבצפר (כן גם ביום האחרון) והייתי צריכה להגיש את העבודה בנושא, הנה טעימה ממה שאני חושבת על הפייסבוק:

מארק צוקרברג, מייסד רשת הפייסבוק, הפך לאחד האנשים המסוקרים והעשירים בעולם. הכל התחיל בתור המצאה חדישה לתקשורת בין סטודנטים באוניברסיטה בו למד. כאשר הרעיון פרץ לעולם הוא הפך לרשת חברתית גלובלית מוצלחת ופופולארית המקשרת בין אנשים ומשתפת בשניות בעולם כולו רגעים, מחשבות, תמונות של כל פרט ופרט בחברה. למרות הביקורות הרבות כלפי הפייבסוק ככלי משחיט כנראה שיש סיבה להצלחה המסחררת של אתרו של צוקרברג, וכנראה שלא מדובר באיום אלא בכלי חברתי משמעותי, לא כך?

לא פעם נתקלתם באנשים חדשים או התרחקתם מאנשים במהלך חייכם. גורמים רבים עקבו אותנו ואף מנעו מאיתנו לפגוש את אותם החברים ובכך התקשנו לשמור איתם על קשר. בחברה המודרנית שאנו חיים בה היום, חברה שממלאה את חיינו בריגושים ותעסוקות בלתי פוסקות, הפייסבוק מהווה כלי יעיל וזמין לכל פרט ופרט בחברה לתקשור ושיתוף מידע בכל רחבי העולם, כך אנשים מקצוות שונים של העולם יכולים לדבר זה עם זה ביומיום בדרך פשוטה ונגישה. עובדה זו לא מפתיעה, הרי הפייסבוק נוצר בתור כלי תקשורת, מה הפלא שזה שימושו העיקרי?

במהלך השנים הפייסבוק המשיך וצמח, הוא עבר מכלי תקשורת פשוט לבמה של כל אחד. כל אחד יכול להראות את עמדתו, או כל דבר שקורה בחייו לא כדי לתקשר אם מישהו מסויים אלא כדי פשוט להפיץ ללא צנזורה. הכל חשוף והכל פתוח, מה שמאפשר לאנשים להוציא את מה שעל ליבם, להשאר עדכניים ולעדכן. אפשר לראות זאת אפילו בפוליטיקה, לא נראה לי שיאיר לפיד פתח את הפייסבוק שלו כדי לתקשר עם בוחריו, אם כבר אז לשכנע או להפיץ את עמדותיו, ואם הפייסבוק הגיע לרמה שמנהיגינו משתמשים בו לבמה כנראה שהוא משרת איזשהו אינטרס.

ברור שכמו בכל דבר לא הכל ורוד, גם לפייסבוק יש את הצדדים החשוכים שלו. הפייסבוק הוא אכן מקום פתוח, אנשים יכולים להכניס מה שהם רוצים ויכולים להכנס לכל מקום. אי הצנזורה, אי הידיעה של מי עומד מאחורי המסך, האפשרות לחדור לחיי כל אדם דרך הנגישות הקלה הזו, כל הדברים הללו יוצרים המון סכנות בעקר בקרב בני הנוער. חוסר הסינון וההשגחה יוצרת מצבים של בריונות ברשת, פדופיליה נגישה, גנבות ועוד הרבה. "הנערים נחשפים לפעולות אלימות, או מבצעים אותן מבלי שיצטרכו לצאת מהבית" (אפרת שפרוט, 9.6.10, פייסבוק - אויב ללא פנים) כפי שאפרת מתארת, החשיפה הזאת גדולה, בלתי נשלטת, חושפת אותנו לכל דבר ונותנת לנו את האפשרות החופשית לבצע כל מעשה.

אך האם הפייסבוק הוא באמת האשם? הפייסבוק הוא כלי עזר טכנולוגי, וכמו כל פריצה טכנולוגית ושינויי מהפכני, אנו מבקרים אותו בלי סוף. "אותן ההאשמות שמפנים כיום כלפי פייסבוק הפנו בשנות ה-90 כלפי הצ'אטים ואחר כך כלפי הפורומים" (ד"ר יובל דרור, 6.1.11, הכי קל להאשים את הפייסבוק), הפייסבוק הוא רק אתר, השולטים בו הוא המשתמשים והם גם האחראים לגבי מה יקרה בו. אין להאשים את הפייסבוק, הוא רק כלי עזר, ואם הוא היה כל כך מסוכן אפשר גם לשאר שהיו מתרחקים ממנו. החשיפה שהפייסבוק מקנה אינה חדשה, הפייסבוק רק נוסף לרשימה הארוכה של מקומות חשופים, בדיוק כמו שהרחוב נמצא ברשימה הזאת. גם ברחוב קיימים אנשים שאנו לא מכירים, אנשים שרואים אותנו ובקלות יכולים לעקוב אחרינו, פדופילים, גנבים, נהגים לא זהירים, והעור והבגדים שעוטפים אותנו לא הכי מגנים עלינו, אפשר להגיד אפילו שלהשאר בבית מאחורי מסך אפילו בטוח יותר, תמיד יש אפשרות לסגור את המחשב.

הפייסבוק לא יעלם ואנשים ימשיכו להשתמש בו, אבל חשוב לדעת איך. הפייסבוק יכול לשרת הרבה אינטרסים טובים ורעים, מקום לשחרור ופריקת דברים, הבעת דעה, כלי לתמיכה ותקשורת, ביצוע פשעים בקלון, נגישות ועוד הרבה. השאלה היא איך אנחנו מנצלים את הטכנולוגיה הזו, כמובן שעורבות סכנות בפייסבוק אבל אפשר להזהר, לא חייבים לתת את כל הפרטים, לא חייבים לשתף את כולם, לא חייבים לדבר עם כולם. אפשר להשתמש בו בתבונה ולהעזר בו להמון דברים, וזה תלוי במשתמשים עצמם.