(פרסמתי את זה גם בבלוג הראשון שלי...)
אני לא בתולה... נראה לי כולם כבר יודעים את זה הרי אני איתו יותר משנה... אבל חיי הסקס שלי הם לא חיי סקס.. הם הדבר הכי מתסכל שקרה לי.. ולא, זה לא בגלל שהסקס לא טוב או כי אנחנו לא אוהבים או וואטאבר... זה בגללי ואך ורק בגללי... והוא לא ידע את זה.. עד לא מזמן....
לפני חצי שנה איבדתי את הבתולים שלי לאדם שאני הכי אוהבת! ובפעם הראשונה זה לא היה מדהים, גם לא ציפיתי שיהיה, האמת שציפיתי לגרוע הרבה יותר. כמובן אחרי שבאה הפעם הראשונה באה גם הפעם השנייה, והשלישית ומשתפרים נכון? טוב... במקרה שלי זה כן ולא... הרגשתי ככה גם לפני שאיבדתי את בתוליי... כל פעם שאני מגיעה לרגע אינטימי אני מקבלת בחילה...
בהתחלה זה עצר אותי, רק שהמתח המיני התחיל לעלות (אפילו לא סקס) אמרתי לו שאני לא מרגישה טוב והפסקנו. היה לגיטימי. לא אמרתי לו את זה תמיד.. הרגשתי שמגיע לו להנות.. ואני סבלתי בזמן שהוא נהנה... הייתי על סף הקאה הרבה פעמים... בשלב מסויים כבר לא שמתי לב לבחילות, התעלמתי לגמרי ובאמת שניסיתי יותר להשתחרר ולהנות, אבל פשות לא נהנתי.. הייתה איזו תקופה בחופש שהבחילות עברו, שהצלחתי להשתחרר, שהצלחתי להנות, וכל כך נהנתי! אבל זו הייתה תקופה דיי קצרה.. חודש אולי.. וחזרו הבחילות.. שבוע שעבר פתחתי את זה בפניו... אמרתי לו שאני מרגישה ככה הרבה זמן ולא אמרתי... ואני רוצה לחזור שוב לתקופה שאני נהנת, רק שלא תעבור... גם לו זה דיי כאב... זו הייתה שיחה כואבת... הוא הרגיש שזה בגללו, הוא היה עצוב שהסתרתי את זה ממנו, הוא חשב שאני רוצה לעזוב אותו... אבל הסברתי לו שזה לא נכון, שאני אוהבת אותו, והתביישתי, ולא רציתי שהוא לא יהנה, ופחדתי שיעזוב אותי, ושזה לא הוא בכלל, זו רק אני.
יש לי חברות לא בתולות... שאלתי אותן ואת אמא שלי אם הן נהנות מסקס... הן אמרו כן... כולן אמרו כן... לא אמרתי על הבחילות, התביישתי... קנאתי... דיברתי עם הפסיכולוגית שלי על זה בשיחה אחת ואחרי זה עזבתי את זה... אמרתי לה שאני לא נהנת... שאני מתכווצת... שאני מקבלת בחילות... שאני רוצה לשכב עם האדם שאני אוהבת וששנינו נהנה... והיא אמרה שלא, זה לא משהו נורמטיבי, שזה נשמע אפילו שעברתי טראומה. אבל לא עברתי טראומה. לא נאנסתי. אבל כמו כל אחת הוטרדתי מלא פעמים. מאנשים בגיל שלי, ממבוגרים ממני, מקרובים, מלא קרובים, אני יכולה למנות לפחות עשרה עיקריים. זה עצוב שזה נראה לי לגיטימי אבל בתכלס, כל בת הוטרדה בשלב זה או אחר, בכל אחת נגעו מתי שהיא לא רצתה, לכל אחת אמרו מילים שרצו לגרום לה לברוח, כל אחת ראתה דברים שהיא לא צריכה לראות, ובודדות שמספרות למבוגר אחראי, או מגיבות בכלל להטרדה. וגם אני כזו מה לעשות, אני שותקת, ככה זה.
אז איך יכול להיות שאני היחידה שמרגישה ככה?...
אני מרגישה כל כך פגומה...
זה מעציב אותי... זה פשוט כואב לדעת שמשהו כל כך לא בסדר אתך... ועוד משהו שיכול לפגוע בזוגיות שלי... באהבה שלי... אינטימיות זה 5% מזוגיות... אבל אלו 5% חשובים...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
