ניצוצות של תקווה .

   תחילה גילוי נאות : אני באה מעולם המשחק , למדתי תיאטרון מאז היותי ילדה ,

   השתתפתי בכל הצגה שהוצגה בבית-הספר או בתנועת-הנוער , כמעט תמיד בתפקיד הראשי ,

   את לימודי המשחק המלאים כלומר אותם שלוש שנים עמוסות ומלאות עשיתי בחו"ל , בתקופה שגרתי שם ,

   הלימודים מן הסתם היו בשפת המקום , אך השיטה היתה אוניברסלית , שיטת סטניסלבסקי האהובה עלי כל-כך !

   מאז שובי לארץ לפני כמעט 10 שנים , התמזל קצת מזלי ושיחקתי בכמה פרוייקטים בתיאטרון ובקולנוע ,

   הייתי שמחה לו היה מתמזל מזלי יותר , והעיסוק במשחק היה לעיתים קרובות יותר ,

   דבר אחד בטוח המשחק הוא בדמי , ותמיד אמשיך לנסות ....

   אני חברה באיגוד שח"ם ( שחקני מסך ) , מזל שהם קיימים ....

   בשבוע שעבר עודכנתי כי אם עד ה-21 ליולי לא ישולמו משכורות ופנסיה לשחקני הבימה ,

   הולכת להיות פה שביתה רצינית , והצגות התיאטרון לא יועלו .

   ואני שואלת זועקת וכועסת , עד-מתי ? עד מתי ישפילו ככה אומנים שחקנים ויוצרים באשר הם ?

   תרבות היא אחד מעמודי התווך של חברה , של עם , לעם ללא תרבות אין עבר אין הווה ולא יהיה עתיד ,

   למה יש מן תחושה ששחקנים או אומנים בכלל , צריכים לעבוד בהתנדבות ולא להרוויח את לחמם בכבוד ,

   האומנים הם הראשונים שיוצאים לשמח תמיד חיילים בשדות הקרב , הם הראשונים שנירתמים לאירועי התרמה

   של הצלת חיים של אדם השרוי במצוקה , אך מעבר לנסיבות המיוחדות הללו ,

   גם להם מגיע להתפרנס בכבוד ,

   התיאטראות  שלנו הם השגריר הטוב ביותר שיש לנו בעולם , הצגות שלנו נוסעות למקומות רבים בעולם ,

   זוכות לכבוד מלכים , ולהצלחות אדירות , ובשנים האחרונות הצטרפו גם הסרטים הישראליים אשר-

   זוכים למעמד של כבוד בארצות רבות בכל רחבי הגלובוס .

   אז למה רק פה עושים טובה שמתקצבים את כל התחום הזה של התרבות , ובתקציבים אבסורדיים לחלוטין .

   ומעניין לעניין באותו עניין , אי-אפשר להתעלם מהעובדה שאומנים רבים מגיעים לחרפת-רעב בעת זיקנתם ,

   זהו דבר ש-לא יעלה על-הדעת , אדם כדוגמת נחצ'ה היימן , שכתב שירים שהפכו לנכס צאן ברזל ,

   אדם ש-מגיע לו כל הכבוד האפשרי על מפעל-חייו העשיר , חי בעת-זיקנתו בקושי רב ,

   ורק בזכות הכתבה ששודרה אודותיו בערוץ 2 הבטיח ראש הממשלה שיטפל בנושא .

   אנחנו ש-מנסים כ"כ לחקות את אחותנו הגדולה אמריקה , צריכים לילמוד ממנה הרבה על התייחסותה לאומניה

   המבוגרים . פה , אם אתה לא צעיר ואין לך עור מתוח , עבר זמנך , ושוכחים לך את חסד נעוריך ,

   ושם מספיק לצפות בתוכניות הטלויזיה המצליחות ביותר , בכדי לראות שרוב המנחים עברו כבר את ה-60

   ואפילו ה-70 ומקבלים יחס של כבוד , שלא לדבר על שקט כלכלי ללא קושי ומחסור .

   חבל שרק אחרי לכתו של מישהו , אנחנו פתאום משבחים את מפעלו ויצירתו , ומצטערים איך לא אמרנו לו

   את-זה בחייו , מתי נילמד להעריך ולכבד את האומנים שלנו בעודם החיים , וניתן להם יחס וכבוד ראוי כפי שבאמת

   מגיע להם ! ! !