ניצוצות של תקווה .

אינני זוכרת במדוייק מתי נחשפתי לראשונה לשמה של אדית פיאף וליצירתה ,

אבל דבר אחד אני זוכרת היטב :

בשנת 2007 כאשר יצא סרט הקולנוע "החיים בורוד" , המספר את סיפור חייה הטראגי יש לומר ,

ניכבשתי סופית בקסמיה של אדית פיאף האחת והיחידה !

כבר כ-ילדה קטנה שרה פיאף ברחוב לצידו של אביה שהיה אומן קרקס , וכך התפרנסו בדוחק-רב ,

הצלחתה המטאורית וכובשת עולם הגיעה מאוחר יותר , אך לצד ההצלחה הגדולה ,

חייה היו שזורים בטרגדיות , ומצבה הבריאותי הוא שהכריעה אותה בגיל צעיר כל-כך . ( 48 )

את הקול שלה אני יכולה לזהות מקילומטרים כאשר משמיעים שיר שלה ברדיו ,

השירים וקולה המיוחד ניכנסים לך ישר ללב , ואי-אפשר להישאר אדיש כלפיהם .

השיר הכי מרגש ונוגע שלה מבחינתי הוא : "אני לא מתחרטת על כלום" ,

השיר ניכתב לה ע"י בחור צעיר שהגיע לביתה על-מנת להשמיע לה אותו ,

היא האזינה לשיר על-אף שהיתה במצב בריאותי ונפשי רעוע ביותר ,

ומיד אמרה שהיא רוצה אותו , השיר זכה יש לומר להצלחה אדירה ,

מילותיו בעצם מתארות את חייה של פיאף , ובשילוב הביצוע הקולי שלה ,

מדובר באחד השירים שכניראה ישארו פה לנצח , ויעברו הלאה לדורי-דורות .

אדית פיאף - היתה תופעה שמתרחשת פעם בכמה מאות שנים ,

ובמלאת 50 שנה למותה מצאתי לנכון להקדיש לה את הפוסט הזה ,

ולהמליץ לכל הקוראים לראות את הסרט על חייה "החיים בורוד" .