ניצוצות של תקווה .

השבוע עוד בטרם פטירתו של הגדול מכולם אריק אינשטיין ,

יצא לי לחשוב רבות על ההבדלים הגדולים בין הזמרים של אז , לבין הזמרים של היום .

כשאני אומרת זמרים של אז , או של פעם , אני מתכוונת לזמרים שעדיין יוצרים ומופיעים גם היום ,

אבל שתחילת הקריירה שלהם החלה אי-שם לפני מספר עשורים .

השבוע הייתי בהופעה של ברי סחרוף שאירח את יהודה פוליקר ,

ההופעה התקיימה בהיכל-התרבות , ולא ניתן בכלל להסביר במילים את מה שהלך שם ,

הקהל פשוט יצא מגדרו , ולא נותר אף-אדם אדיש בקהל !

ההופעה הסוחפת הזאת היתה יום לפני מותו של אריק אינשטיין ,

וכבר במהלכה וגם לאחריה חשבתי ככה ביני לבין עצמי :

איזה קריירות מפוארות עשו שני הזמרים הללו , פוליקר וסחרוף ,

ובעיקר איך הם מצליחים להישאר רלוונטים וממשיכים ליצור ולהופיע במשך כמה עשורים טובים .

האנשים האלה עסוקים בלעשות וליצור מוסיקה , חשבתי לעצמי , זאת המהות שלהם ,

הם לא עסוקים בללכת להשקות , בליראות ולהיראות , בלענוד תכשיטי יהלומים מנקרי עיניים ,

בללבוש חליפות באלפי-שקלים , בלנסוע במכוניות פאר .

המוסיקה היא דרך חיים עבורם , הבמה , היצירה , המילים , הלחנים וכו'...

יום למחרת בשעות הלילה נפטר אריק אינשטיין ,

וכפי שסופר אודותיו בכל תוכנית , עיתון או אתר אינטרנט , אריק היה סמל הצניעות .

הוא גר במשך כל חייו עם משפחתו בדירה צנועה בלב תל-אביב , ולא במגדלי-יוקרה .

למרות סכומי עתק שהוצעו לו במהלך השנים לגבי כל מיני-פרוייקטים ,

הוא הרגיש שהוא לא מסוגל ולא יכול לעמוד שוב על במה , ולכן סירב לסכומי-העתק האלה .

העולם שלנו מאוד השתנה , התרבות שהיתה לנו הולכת ונעלמת ,

ואת מקומה תפסו דברים חדשים לא חיוביים במיוחד , בלשון המעטה . ח-ב-ל !

טוב שיש לנו עוד זמרים מהעשורים הקודמים שבעצם עשייתם עד היום ,

עדיין מצליחים לשמר את היופי והמהות של התרבות האמיתית ,

ובכך לא נותנים לתרבות הסלבס העכשווית להשתלט על חיינו עד-הסוף .