ניצוצות של תקווה .

גם אם נידמה לי לפעמים שהיום שלפנינו הוא יום שקט ללא חדשות מיוחדות ,

פתאום צצה לה משום מקום ידיעה תקשורתית שמשנה את ההרגשה ב-180 מעלות .

כך קרה גם עכשיו . בצל פרשת הנערים החטופים , שוחררה לתקשורת הידיעה הבאה :

המחבל שביצע את פיגוע הירי בערב ליל הסדר בו נהרג אבי המשפחה , ברוך מזרחי ,

הוא אחד מאותם מחבלים ששוחררו בעיסקת שליט .

מבחינתי כמובן ראוי ורצוי לגזור עליו גזר דין מוות עוד היום !!!

אך לצד העובדה הזאת אני חושבת שהיה עדיף לא לפרסם את הידיעה הנ"ל .

למה ? כי גלעד שליט נימצא בתוכנו ונחשף כמו כולנו לחדשה המצמררת הזאת ,

מה לעזאזל הוא אמור להרגיש ? זה בטח מאוד מאוד לא פשוט בעבורו .

אצלנו כמו אצלנו מיד קמות הנשמות הטובות שכבר התחילו לגדף ולהפנות אצבע מאשימה -

כלפיו וכלפיי משפחתו , וזה חברים לא לעניין בכלל .

אנחנו חיים במדינה שעצב ושמחה מתערבבים זה לצד זה באופן שקשה לעיכול ,

המעברים מידיעה כזאת לידיעה אחרת הם קיצוניים באופן מפחיד ,

וכן , כולנו יודעים ששילמנו מחיר יקר בעבור שיחרורו של גלעד ,

אבל המחשבה להשאיר חייל חי בשבי למשך כל חייו כדי לא לממש את העיסקה ,

היא מחשבה שהדעת לא יכולה היתה לסבול . גם המחשבה שאותו מחבל ביצע פיגוע -

והשאיר אלמנה וחמישה יתומים גם היא מחשבה שבלתי ניתנת לעיכול ולא ניתן לסבול אותה .

אבל בתוך כל זה בואו לא נישכח שהפניית אצבע מאשימה כלפיי חייל ומשפחתו -

שעברו גיהנום של חמש שנים גם היא איננה הוגנת .

קשה פה אין כל ספק , אז בואו לפחות לא נוסיף אנחנו בהאשמות כלפיי האחר ,

זה הרי רק מסבך את המצב , ולא ממש מביא לפתרון . סובלנות - זוהי מילת המפתח ,

נשיכת שפתיים ואיפוק , לא הכל צריך לצאת החוצה , מותר גם לשתוק לפעמים ,

לא את כל המחשבות שבעולם צריך מיד לפרוש ברחבי הרשת ולהכאיב לאחר עד אין קץ !