[חלק ראשון - חיזיון בוקר]
הייתי ער, אבל לא לגמרי ער, משותק למראה ההזיה.
ידעתי שהקצתי מחלום, אך עדיין שקוע הייתי במצב שינה.
לא יכולתי להזיז איבר מגופי, אולם לא נבהלתי.
אור השמש הציץ ובעט, פלש פנימה לתוך חדרי והאיר פניי.
אך אור השמש לא היה לבן, אלא צבעוני.
וכולי הוקפתי צבעים וקשתות, כולי שקעתי בפסיכדליה.
ואני זוכר איך הכל התעופף לו, ואיך הכל הרגיע.
התחושה הנדירה הזו, בין חלום למציאות.
לא זכיתי לחוות אותה שוב לאחר מכן.
אבל מוחי הוצף בתהייה על מצבי תודעה אחרים.
הכל רק הוכיח שהכל רק חלום.
חלום שיכול להיפסק ולו ברגע אחד.
ואם לא רק נביט ונקשיב, אלא גם נפסל מחשבתנו...
המציאות אינה יוצרת אותנו, אלא אנחנו אותה.
[חלק שני - נשגבות]
היקום שלי הוא כיצד שאני עיצבתי אותו.
כיצד שאני תכננתי, כיצד שאני אפשרתי לו להיות.
בליבנו אנו בוראים סודות כמוסים השייכים אך לנו.
והתשובות מחכות לנו אי שם בתוכנו.
האינדיבידואליות שבסוד הקיום האוניברסלי.
הסובייקטיביות שבצל המימד האובייקטיבי.
אנו לעצמנו, ועצמנו לנו.
[חלק שלישי - חמקמקות]
כל מה שאני חווה, בין אם אמיתי הוא או לא...
מה זה "אמיתי" בכלל? כיצד ניתן להגדיר זאת?
השאלה נשארת בהינה, בקיום אשלייתי שכזה.
ועל כל רובדי האמת או השקר, ממשיך אני לצעוד במעלה ההר.
כשבדרך אני פוגש אנשים שמתורגמים לאותות חשמליים.
ואולי אני בעצם לבד, ואולי הכל חלום כוזב, ואולי מוחי בצנצנת.
אבל עטוף אני ברוך המסתורין, ונכון לזה הרגע זוהי האמת.
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
