Portals of My Mind

אני כל כולי נרעד למשמע הבשורה שעזבת אותנו. תחושת ההלם מכה בי בזמן שאני מנסה לעכל. אחות יקרה לקהילת הבלוגים הקטנטנה שלנו. רק לפני כמה חודשים פרסמת פוסט על המצב בירושלים. כתבתי לך שתשמרי על עצמך. אמרת שאין מה לעשות, שממשיכים לחיות, ושזה אפילו לא מפחיד כמו שזה נראה מבחוץ. בט"ו בשבט אנו נוטעים בארצנו אדמתנו, להפריח ולברך אותה, ובעודנו עושים זאת - אויבינו באים ומנסים לעקור ולגדוע, להחריב האדמה מחדש. כך בט"ו בשבט אותם נבלים גדעו את חייך. הגם כי לא הכרנו מקרוב כל-כך, זיכרונך ימשיך לפעם בקרבי, ואני תמיד אזכור את תכתובותייך בבלוגך הזך, את תחלופות המילים בינינו, כפי שהיינו מגיבים זה לזו, זו לזה, משפט פה - משפט שם. מרחוק כמוהו מקרוב - כואב; כה כואב שנלקחת מאיתנו. רק מלקרוא את מילותייך אפשר לדעת איזו אישה מדהימה היית. ממש כמה שעות לפני מעשה האיבה כתבת את הפוסט האחרון שלך. זה פשוט בלתי-נתפש, זה כל-כך קשה להאמין; איך בט"ו בשבט נקטפה, נכרתה מאיתנו אישה נפלאה, עץ השדה. כולי תקווה שמרחץ הדמים הזה, הטירוף הזה, ייפסק כבר, ויפסיק לגבות קורבנות. בת ישראל, אחות יקרה, כל כולי צער על שהלכת. יהי זכרך ברוך.