Portals of My Mind

שבע דקות

שהן נצח

אתה זבל של בן אדם

ואכזבת את כולם

מחשבות דוקרות אונסות

שבע דקות של ייסורים ועוויתות

שבע דקות

של שניות

של שנים

תמונות צרובות בזיכרונך

תמונות צורבות את מוחך

שברים של רגעי טעויות

רסיסים של פרצי חרדות

דקירות דקירות

אין שקט

והקולות מתחזקים

ואינך שולט

כמעין כלי קיבול רדום

הסופג ריקושט

שבע דקות

תמונות מפוברקות

אתה דוקר פוגע רוצח ואונס

אתה זבל של בן אדם

ותאכזב את כולם

שבע דקות

של אמת שקרית

אתה לא אתה

חולם ממתין למיתה

ואותן התמונות העכורות

של ילד קטן שעשה טעויות

של נער שפישל בקטנות

רצות

כסרט נע שורצות

משריצות מכזיבות

אדם

לא מושלם

ככולם

אדם

נעלם

במוח נרעם

שבע דקות בגיהנום

ילד קטן

טומן ראשו

בארגז החול דום

מחשבתו מחשבת תהום

הרפה

שכח מהזמן

צלול עמוק בעננים

המהדרים את ההרים שסביבך

הרי שאיפותיך

המפלים

הם מפלי דמעותיך

דמעות של אושר בעיניך

זולגות כנהרות על פניך

רגעים שלא ישובו

שברי שניות כמים

זורמים בנהרות

כשאתה עוצר להתבונן

לנשום ולהרגיש

ולצלם

תמונות בזיכרונך לחרוט

שמש יהלום

קשת בענן

בין עצי הזמן

העוצר מלכת

אתה נושם

ומתרכז בנוף

והמחשבות מתאדות

בין ציוצי הציפורים

ארכיטקטורה מדיטטיבית

קוראת

מזמינה

כבלי מחשבתך

הולכים ונפרמים

בעודך מתעטף

בסרטי ההווה הנרקמים

זרום

בנהר החיים

נוע הלאה

ברכבת ההוויה

הרפה

תתרפא

Cass-Lagoon Saddle Track, Craigieburn Forest Park, Canterbury, New Zealand

אני רואה אותם מגיחים מבין העננים הכהים שבשמיים הקודרים, במהירות כה גבוהה מצלקים הם את האדמה.

כל כך הרבה אנרגיה, כל כך הרבה שחרור, פורקן של מטענים חיוביים ושליליים. אני מתמלא באש, בתשוקות עזות, מורטות עצבים.

את מביטה מן המרפסת על מחול האורות הפוקד את עיירתנו. את קוראת לי לשוב.

בשיח מרוחק את מזמנת אותי להפיג קולות מאווייך, ממתינה בציפיה שהלילה אבוא לפדות את חובך.

אך מה מתוק העונג כי אליי נלווית עוצמת הסערה.

וכמו הברק אני מגיח אל ביתך עם סכין קצבים חדה ביד ימיני, בא אלייך לפרוק מטעני.

בשתיקה ובחיפזון נצמד אני אל גבך, דוחק אותך אל מעקה הבטיחות.

בלהט הרגע אני מושך בשיער ראשך בחוזקה עד אשר מבטך צופה מעלה.

ובחלוף הרגע - בידי האחת אני עוטף אותך ממותנך מטה ומחל לפרוט על מיתרי ערוותך.

בידי השנייה מצמיד הסכין לצווארך, מהדק אותה בפראיות עדינה עם כל ברק בו אנו חוזים.

את נאחזת במעקה בכבדות בעוד הגשם השוטף מרטיב את פנייך.

את נאנחת בקול תרועה, והשמיים משיבים לך ברעמי מחווה.

הבזק אחד, הבזק שני. אנחנו על הקצה כמעט מכל בחינה אפשרית, וזה עושה לנו טוב.

"אהבה היא אש," הוא אמר לי, "ובאש לא משחקים."

בלילות הקרים אני זקוק לאש כדי להתחמם, אבל אני יודע שאסור להתקרב יותר מדי, כי עלולים להיכוות.

אהבה היא ברכה וגם קללה. טמונים בה אושר רב מצד אחד וכאב עצום מצד שני. אין פלא שהמון פוחדים ממנה.

"אל תאהב," היא הפצירה בי, "אתה רק תכאב."

אהבה היא שיגעון, התמכרות, שעבוד. אנחנו כל כך אבודים.

אנחנו כל כך דפוקים מן היסוד.

כמה כאב, כמה.

-

קשה להתאקלם בארץ. העיר הגדולה מלאה ברעש שעתה אוזניי לא רגילות אליו.

מתוח; קשה לי לנשום. לפעמים יש לי הבזקים ופרצי געגועים. אני מניח שזה עניין של זמן עד שהם יהפכו לזיכרונות שלווים וטובים.

לפעמים כשאני הולך ברחוב אני מתנתק, אז אני מביט מעלה בעננים כדי להיזכר, כדי להרגיש - את האהבה ההיא שאבדה לי, ואת האדמה ההיא בקצה העולם.

אני כמו פאזל מפורק שרוצה להתאחות שוב מחדש.

והילדון הקטן... אין לו מושג לאיזה עולם הוא הגיח. אבל הוא חמוד כל כך.

"שמי הוא בארי אלן, ואני האיש המהיר בעולם."

פנטזיות ואנלוגיות כדי למלא את החלל. גם אני גיבור על בעולם בדיוני, לפעמים.

תשדירי בחירות על המרקע.

עוד כוס מים.

גשם, משב רוח קריר.

אופת'.

In the rays of the sun

I am longing for the darkness

[מעבר לחלק הראשון]

[מעבר לחלק השני]

[מעבר לחלק השלישי]

דום לב

בלב האוקיינוס

אוקיינוס של אש

אש התימהון והתמיהה

עצמים משוטטים במרחב

מתפוגגים לאיטם

נעלמים ומתחדשים

מפמפמים אורם

הלוך ושוב

עבר הווה ועתיד

מתמזגים

טרמינוס

גבולות חסרי גבולות

אינסופיות סופית

אסימפטוטה קיומית

ואני למשקיף הייתי

כשחץ הזמן במטרתו פגע

ועצמים גדולים שבשמיים

זה מכבר ממוצאם הגיחו

ולאובדנם שבו כסוררים

ההווה שלי

אינו ההווה היחיד

והפנים שסביבי

הן אך אפשרויות

שהתנקזו לתודעתי

באקראיות משונה

יקום שזור בתוך יקום

שוקעים יחדיו זה בתוך זה

באריג הכל-יכול

המכיל את הכל

ואת הכלום

והתודעה האבודה

אודות התודעה כשלעצמה

כשלכת ברוח נסחפה

נספגה בתהום האידאה

והייתה לאשליה

והאני האחד

הוא אך נוצה באפלה

בתוך עשן הזמן

כשסביבו יקומים

יקומים רבים

של פנים מוכרות

בשלל הסתברויות

הידיעה של

חוסר הידיעה

גדולה היא

מתסכלת ומכלה

כעצמיות הכלואה

באימת הכיליון

ריקנות האשליה