לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Portals of My Mind


.There is no spoon

Avatarכינוי:  Ob5cur3d

בן: 34

Skype:  live:flamingsw0rd 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מילותיי


מילותיי -

לאן הולכות הן?

 

הבל וריק

עבור אלו שאינם שומעים,

עבור אלו שאינם חושבים,

עבור אלו שאינם הווים.

 

ואילו בודד הייתי בחשכה

היו לוטפות הן את פניי

ומלחששות משמעותן,

ממלאות ומאירות חדרי מחשבתי.

 

חלומי תמיד היה

להיות מילה

בעלת משמעות כשלעצמה.

 

אלא שמשמעות אין

אף למילים כשלעצמן,

אלא ברוח האדם

המעניק להן אותה.

 

מילה היא חלום

כה מובהק בהישנותו,

כה מופרך בגמגומו.

 

מילה היא מילה

כה חמקמקה,

בשוגג מובנת מאליה

באוזני רבים.

 

ואך

על אף כל זאת

קסמה נשאר בהינה,

וכך גם קסם הווייתי.

 

נכתב על ידי Ob5cur3d , 7/2/2014 16:32   בקטגוריות יצירות שלי, סיפרותי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אנטרופיה [חלק שני]


 

להתפזר

 

מבטן האדמה

ממעמקי תהום

יפליגו חלקיקים בעוז רוחם

אל עבר האופק הנעלם

 

להתפורר

 

כל הכיוונים חד הם

אך רב הוא מספרם

וכך הייתי צופה בהוויתי

מתכנסת לתוך עצמיותי

 

להתפוגג

 

אין לדעת את הצפוי

ואין לראות את הנעשה

בכוח אש מעצורים

הסוף בלתי נמנע

 

כאוס

 

עדויות נשברות

מתחלקות לחצאי חצאים

שיכרון חושים

בעין הסערה

 

כוחות

 

יסודות שהונחו

בחוכמה עתיקת יומין

מאבדים משמעותם

מפאת קהות זכרונם

 

אינרציה

 

ההוויה בשקיעתה

כבר איננה הווה

אך קיימת כשהייתה

נוסקת חזרה

אל עבר זריחתה

נכתב על ידי Ob5cur3d , 15/1/2014 12:47   בקטגוריות הגיגים פילוסופיים / מדע בדיוני, יצירות שלי, סיפרותי, פסיכדליה / סוריאליזם  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Desolate


Drown me to death
I want to feel the ocean
As it breaks apart
And washes away
All of my sins
 
Under a sea of regrets
And the betrayal of memories
Of forgotten realities
Let my shattered pieces of pain
Shine through thy darkness
 
Guide me through
The days of a broken future
Pass me by
The valley of the damned
 
Till we're one once again
I free myself of struggle
And please myself
As the silence comes by
 
Watch over
The last light
Of my soul
As I fade away
Again
 
For I will come back
As a calm pleasant wind
On a warm sunny day
 
 
לפעמים אין צורך במילים - המוזיקה היא שפה בפני עצמה.
נכתב על ידי Ob5cur3d , 3/1/2014 22:12   בקטגוריות יצירות שלי, סיפרותי  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אינקובוס [18+]


כשתבואי לביתי מעוטרת בשמלתך הלבנה, בחשכה דרכך אל עבר מיטתי הגדולה תהיה סלולה בעלי ורדים אדומים ובנרות אציליים שקטים.

ובפתחה של המיטה - יין אדום בן אלפי שנים, מתת האלים - עשוי הוא מדמם המזוכך. תשתי גם תשתי מהעונג הטבול בו.

מיד אבחין בתשוקה העזה המכלה אותך מבפנים. כאסירה של תשוקתך תאחזי בחוזקה בידי בניסיון כושל למשוך אותי אלייך, ותצווי עליי להביאך אל סיפוקך.

באיטיות אחל במלאכה - אלטף לשיערך האדמדם ולפנייך מבשרות הכניעה, ואנשק לצווארך, בו אותיר כתמי דם אדומים כמחווה ליופייך.

גופך הלבן כשלג אט-אט יאדים מהתרגשות בזמן שידי תלטף את דרכה מטה אל עבר נקבך המייחל למנת העונג הצפויה לו.

אתעב את העובדה שהינך לובשת תחתונים, הרי ידוע ידעת כי אל לך ללבוש דבר מלבד שמלתך הלבנה.

בבת אחת בלהט ידי הימנית אקרע תחתונייך מעלייך על מנת ששמלתך הלבנה תתכבד בזכותה להיות עיטורך היחיד.

נקבך הטבול במימיו, וכך גם כל גופך, מיד יחלו לרטוט מהתלהבות, עת לשוני תדבק לדגדגנך שבמשך שבועות רבים לא ידע עונג מהו.

תוך כדי עינוגך אשלח ידיי מבעד לשמלתך הלבנה אל עבר שדייך הפוריים. כמנצח על תזמורתך אאזין בגאווה לשירתך הענוגה הבוקעת ממיתרי קולך.

כעבור דקות ספורות תדרשי ממני לגשת אלייך, להיות מעלייך, על מנת שאנשק את שפתייך האדומות ושאחדור הר געשך המבעבע והמרעיד אדמת גופך לקראת התפרצותו הקרבה ובאה.

אענה לדירשתך ואקרב שפתיי אל שפתייך, ושרביטי הזקוף יצמד לכיסך. אחייך אלייך, ותעצמי עינייך כנערה חולמנית.

בחוסר סבלנות תמתיני בהתרגשות לנשיקה ולחדירה, אך אותן לא תקבלי, אם כי בזה הרגע אנעץ במהירות הישר בליבך את להבי החד והלוהט.

במהרה תאדים שמלתך הלבנה כשם שגופך הלבן האדים קודם לכן. תהיה ספוגה היא בדמך הזך והטהור.

מבעד לשפתייך יתנקז דמך בעוד אנחתך תישמע למרחקים. הו, אז אנשק את שפתייך ואטעם את טעם דמך המר. אנשום את נשימותייך האחרונות ואחוש את פעימות ליבך ההולכות ונאלמות.

ליבך יכבה, ואתאבל על מותך, ואחבק גופתך בחוזקה בין זרועותיי הרחבות. עצבי וצערי יפרוץ החוצה יחד עם דמעותיי הזולגות מבעד לעיניי ומבשרות קינתן.

אמרר בבכי, ואבטיח לעצמי שלא אעשה זאת שוב, אבל לא - אני יודע שאעשה זאת שוב. התשוקה לאבל חזקה ממני. התשוקה לעצב מניעה אותי לפעול כל פעם מחדש.

בעוד דמך נסוך על לשוני וטעמו מעניק לי שלווה, אפשיט אותך משמלתך הלבנה שעתה מוכתמת בדמך. אמקם אותה בארון יחד עם שאר השמלות הלבנות המוכתמות בדמם של כל הקורבנות שקדמו לך.

כל שמלה מהשמלות שבארון מספרת את הסיפור שלה. אדומת שיער אחת אחר אדומת שיער אחרת, כולן בעלות עור לבן, כולן נשבו בקסמיי ונפלו קורבנות למעשיי הנבזיים.

אפתח את בקבוק היין, ואמזוג לתוכו קורטוב מדמך הטרי. אערבב היטב את היין עם דמך ואלגום ממנו מספר לגימות עבור צמאוני. לכשאסיים - אאטום אותו היטב למען הקורבנות הבאים.

אינני יודע מהם שיעור היין ושיעור דם הקורבנות בבקבוק, אבל טעמו לעד יישא את זיכרון האבל על אימי אדומת השיער בעלת העור הלבן המושלג, אימי היפה מכולן.

אימי היפהפייה שנטלה חייה לנגד עיניי בהיותי בן ארבע שנים, כשהייתה היא מעוטרת בשמלתה הלבנה. מהבקבוק הזה היא לגמה לגימותיה האחרונות, וברגע אחד נעצה היא בליבה את להבה החד והלוהט.

דמה התפזר על רצפת ביתנו ועל השטיח שעתה תלוי על הקיר לצד מיטתי הגדולה. דמה התפזר והגיע גם אליי. והאבל - הו, האבל שחשתי אז היה עצום ורב מכל אבל שהרגשתי אי פעם.

את גופתך הערומה אכסה למען שנתך הנצחית, כשם שהם באו לכסות את גופתה של אימי. אתכסה גם אני מתחת לשמיכה הדקה, ואנשק את מצחך לעת אישן הלילה לצידך.

אתבונן בך, ואזכה לראותה שוב, במראה שהכי זכור לי ממנה, חסרת רוח חיים. ואז אירדם לצידך ברוגע, כמו בכל לילותיי האדומים.

 

[מאוד אשמח אם מישהי תועיל בטובה לצייר בהשראת הסיפור:

גופת אישה אדומת שיער בעלת עור לבן לבושה בשמלה לבנה מוכתמת בדם הנאחזת ע"י גבר בעל פנים אבלות שבידו אוחז גם סכין קצבים מלאה בדם.

אצרף את זה לכאן עם קרדיט וקישור.

הבקשה מנוסחת בלשון נקבה, בהתאם למין הדומיננטי בקרב הקוראים שלי, אבל היא מכוונת לשני המינים.]

נכתב על ידי Ob5cur3d , 27/12/2013 12:23   בקטגוריות אפל / מורבידי, יצירות שלי, סיפרותי  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפעמים...


לפעמים אנחנו בירידה כדי שנזכור שתמיד יש לאן לטפס, שתמיד יש פסגות לכבוש.

לפעמים אנחנו סובלים כדי שנדע להעריך את החוויות המהנות.

לפעמים חמוץ לנו כדי שנדע להעריך את הרגעים המתוקים.

 

לפעמים צריך לעצום את העיניים כדי לפקוח אותן מחדש.

לפעמים צריך ללכת לאיבוד כדי למצוא את הדרך, או את עצמנו, מחדש.

לפעמים צריך להתנתק כדי להתחבר.

לפעמים צריך להביט לסביבה ולחייך אליה כדי לגלות שגם היא מחייכת אלינו.

 

לפעמים צריך לקבל את העבר ולהבין שאנחנו כאן ועכשיו כדי שבעתיד נמשיך בגישה הזו.

לפעמים צריך להתגעגע לעבר, אך צריך גם לדאוג לכך שבעתיד תהיה לנו סיבה להתגעגע להווה.

 

לפעמים לא צריך לחשוב יותר מדי, אלא פשוט להיות, לנשום, להרגיש, לחוות.

לפעמים לא צריך לפחד לחיות, אלא לחיות בלי לפחד.

לפעמים לא צריך לחפש את האהבה, אלא להעניק אותה לעצמנו ולמצוא אותה בתוכנו.

 

לפעמים היופי נמצא בדברים הפשוטים.

לפעמים האושר נמצא בפרטים הקטנים.

 

לפעמים חשוב שנהיה הילדים מלאי התשוקה והיצירתיות ששוכנים עמוק בתוכנו.

 

לפעמים צריך להאט, לעצור;

להקשיב למה שלטבע יש לומר לנו;

להרגיש את מה שיש לו להציע עבורנו;

לראות ולהעריך את האומנות הטבועה בו.

 

לכל אותם האנשים שאוהבים את החושך - אהבו גם את האור.

לכל אותם האנשים שאוהבים את האור - אהבו גם את החושך.

האור מעניק אנרגיה ומפזר את הקסם שבנמצא; החושך מעניק שלווה ומדגיש את הנסתר שבנמצא.

 

לכל אותם האנשים שאוהבים את הבהיר - אהבו גם את המעונן.

לכל אותם האנשים שאוהבים את המעונן - אהבו גם את הבהיר.

המעונן נוטע בנו תקווה ונותן במה ליצירתיות ולפרספסקטיבה האישית שלנו; הבהיר נוטע בנו אמונה ומוציא מאיתנו את התעוזה השוכנת בקרבנו.

 

הדיכוטומיה, ההפרדה הזו, הקבלה של דבר אחד והסלידה מהמנוגד לו, איננה נכונה.

עלינו ללמוד לקבל את המציאות כמכלול.

עלינו לזכור ששני הקטבים ("יין ויאנג") אינם נפרדים זה מזה, אלא משלימים זה את זה.

עלינו להבין כי לכל דבר בטבע ניתן למצוא חשיבות - הכל תלוי בפרשנות האישית שלנו.

 

=========================

 

מומלץ: הרצאה קצרה וקולעת ישר ולעניין שאוספת מילים שלחה לי.

 

=========================

 

 

[Psychedelic/Space Progressive Metal עם מלודיות גיטרה שמזכירות קצת את ג'ימי הנדריקס.]

נכתב על ידי Ob5cur3d , 24/12/2013 13:21   בקטגוריות אופטימי, הגיגים פילוסופיים / מדע בדיוני, יצירות שלי, סיפרותי  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  
22,738
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOb5cur3d אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ob5cur3d ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)