לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Portals of My Mind


.There is no spoon

Avatarכינוי:  Ob5cur3d

בן: 34

Skype:  live:flamingsw0rd 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אהובתי


היא כמו סם עבורי, אהובתי הנצחית, האחת והיחידה.
היא בוערת בי ומחייה אותי, מרוממת אותי מעלה כשאני אבוד בתהום.
היא בוכה איתי, וגם שמחה איתי.
היא מרפאת את כל מכאובי נפשי.
היא השיגעון שלי, הטירוף שאוחז בי ומלווה אותי יום וליל.
היא החומר החזק ביותר, הטריפ הכי טוב שקיים.
היא מוציאה לאור את הפסיכדליה ששוכנת עמוק בקרבי.
אין שנייה להנאה שהיא מספקת לי.
בלעדיה אין כל משמעות לחיי.
היא ולא אחרת.
מוזיקה.
 
 
אוזניות הן כמו אינפוזיה; להזריק מוזיקה לאוזניים, לנפש, ללב.
נכתב על ידי Ob5cur3d , 21/10/2013 15:12   בקטגוריות מוזיקה, יצירות שלי, סיפרותי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היא הסכימה לי לרצוח אותה


היא הסכימה לי לרצוח אותה, כשהיא מעוטרת בשמלתה הלבנה מפיצת האור, אלא שבחשכה אף לא השמלה הזו תזרים יותר אור כוזב. האפלה היא האמת - את העובדה הזו שנינו כבר הבנו מזמן.
היא ביקשה שאחנוק אותה, ואני מכבד את בקשתה זו. המשמעות היא שהסכין שלי תישאר בתולה. לצערי גם הפעם היא לא תהיה מוכתמת בדם.
אולי זה דווקא ישחק לטובת מוחי הצעיר והמשתוקק שעדיין לא ידע דם, שעדיין לא למד ברצינות כיצד להתמודד איתו לאחר ביצוע המעשה.
אבל הדם... הו, הדם... הדם הטרי, הנשפך במעין להט והתלהבות אורגזמית החוצה לחופשי מהכלי הסדוק שכלא אותו במשך כל השנים הללו - הוא יחסר לי מאוד.
עדיין לא החלטתי מה יעלה בגורלה של הגופה, אבל יש עוד קצת זמן, מעט זמן לתהיות. זה צריך להיעשות בצורה נקייה ומחושבת, אבל אני לא דואג; אני תמיד מחושב, יותר מכל אחד אחר בסביבה.
פעימות ליבי הולכות ומתעצמות עם כל תקתוק של כל אחד מן השעונים הרבים והמגוונים התלויים על הקירות שבביתי. סוף סוף הגיע הרגע; סוף סוף אעשה זאת. הרגע לו ציפיתי וקיוויתי שנים ארוכות.
הרעב... הקולות שלא מפסיקים להדהד בפנים... הרעד שאוחז בי כאילו בעוד רגע גופי ישנה צורתו לזאב עצום מימדים, או לדרקון אכזר מטיל אימה ופחד.
אני מוקף בקשת של צבעים בגוונים של אפור וארגמן. הקולות צועקים ולוחשים, צורחים ומרחשים. הם קוראים לי לגאול אותה מייסוריה. נסיכת הסבל דורשת למותה, אך אין היא מסוגלת לבצע זאת בעצמה.
צפיתי בה מנסה שוב ושוב, אך כשלה היא פעם אחר פעם, פעימה אחר פעימה. כמה בזבוז של פעימות לב. בלעדיי אולי לפחות הייתה מצליחה למות מהתקף לב קטלני.
תוהה אני מדוע כה קשה לה לבצע זאת בעצמה. הרי אם רוצים בכך באמת, אין שום סיבה להיעצר. זה סימן שיש לה ספקות. אבל בכל זאת היא ביקשה את עזרתי. בגלל זה היא פנתה אליי מלכתחילה.
היא לא תוכל לעצור עכשיו. היא כבר מתה. היא יודעת את זה. היא לא תוכל לומר "לא", או לכל הפחות לקוות שזה ישנה משהו. זה כבר קרה ברגע בו היא הסכימה. זה יהיה כמו אונס.
במידה והיא תתחרט ותגיד "לא", אאנוס אותה למות. זהו רצח. אני בסה"כ עוזר לה להשלים את מטרתה המקודשת והנעלה עד הסוף המתוק. לפחות תהיה לזה הרגשה של רצח אמיתי ולא של סיוע להתאבדות.
גורלה חתום וגמור. היא לא יכולה לברוח, ואף אחד לא יכול להצילה. רק לי יש גישה למקום המסתור בו היא כלואה, ורק אני יודע היכן הוא נמצא. אפילו לה בעצמה אין שמץ של מושג היכן היא נמצאת כעת.
בטרם אצא אני מביט פעם אחת אחרונה על השקיעה המבשרת את החשכה המופתית, את סיומן של שעות האור האחרונות בחייה. היא ודאי כבר מתחילה לחשוש. זה יכול להיות מאוד נעים אם אמצא אותה שפוכה על הרצפה בוכיה ומלאת חרטה.
סוף כל סוף החלקים בפאזל מתחברים. הזהות החצויה שלי מתגבשת ליהלום שחור ובוהק אחד - יהלום מיוחד שבולע את קרני האור במקום להפיצם לכל עבר. יהלום מזויף שהוא בעצם חור שחור אימתני.
כיאה לחור שחור, ברגע שנכנס אדם או כל אובייקט אחר לאופק האירועים שלי, אין לו שום דרך החוצה - הוא תקוע בתוך המערבולת התהומית, עד שיבוא הרגע בו אכלה אותו לצמיתות.
האש בעיני הענבר הלוהטות שלה ממתינה בחוסר סבלנות לרגע בו אמנע באופן סופי את אספקת החמצן לגופה ולדמה. האש בעיני הענבר חסרות החמצן שלה תישכך לאיטה, עד שתכבה לעד.
הגשם בזה הרגע החל לטפטף מבעד לחלון שלצידי, ובעזרת הרוח הסתווית המנשבת כסערה הוא אינו פוסח על הדפים עליהם אני כותב עכשיו דברים אלו.
במשך מספר שניות הזיתי מספר טיפות בגווני אדום מותירות על הדפים הללו את חותמן המדמם. השמיים כבר מזילים דמעותיהם עבור נסיכת הסבל, ומרמזים לי שהגיעה שעתי לצאת לפעולה.
נכתב על ידי Ob5cur3d , 16/10/2013 20:16   בקטגוריות אפל / מורבידי, יצירות שלי, סיפרותי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Dream Is Collapsing


Saito: Have you come to kill me? I've been waiting for someone...
Cobb: Someone from a half remembered dream.
Saito: Cobb? Impossible... We were young men together. I'm an old man...
Cobb: Filled with regret...
Saito: Waiting to die alone.
Cobb: I've come back for you... to remind you of something... something you once knew... that this world is not real...
Saito: To convince me to honor our arrangement...
Cobb: To take a leap of faith, yes. Come back... so we can be young men together again. Come back with me. Come back...
 
 
I've been told that one's dream is to be fulfilled when he's brave enough.
Soon I've learned that it doesn't matter - the dream will collapse anyway.
 
Jump into the deep water, and watch how it all falls down.
Look at the mirror, and see how reality is being broken into pieces.
 
You're on your own now, but not exactly, because you're not yourself.
You're just a picture of some old dying man, stuck here for eternity.
נכתב על ידי Ob5cur3d , 14/10/2013 23:01   בקטגוריות הגיגים פילוסופיים / מדע בדיוני, יצירות שלי, סיפרותי, פסיכדליה / סוריאליזם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקול המהדהד


שקוע בחמלה עצמית
זעם ממלא את התחושה הריקנית
בהתרחבות המהירה של העיר מלאת החטאים
האפלה היא מוצאי היחיד
 
זרים מהלכים בביתי
נשמע שאינך כאן איתי
 
מעולם לא ראיתי את הלילה כה אפלולי
מזה זמן רב עבורי זה רק עניין שולי
תחת אורות העיר לגמרי בודד
ניצב היכן שהקול מהדהד
 
נוגס בשכבות ליבי
צופה בו מתנפץ לרסיסים
מעמעם את הקול מבפנים
 
חסר כיוון
ללא החלטה סופית נותר אני
לבצע את הבחירה הנכונה לבדי
 
כלוא במדרון הסופני
פשוטה ונעלה מטרתי
מותיר צוואה קטנה
כל ניצוץ שנשאר בחורבה
 
ממשיך להחזיק מעמד
למען טובתי האישית
מרסן כל דחף רגעי
מתריס נגד ההימור הקטלני
 
נכתב על ידי Ob5cur3d , 14/10/2013 14:45   בקטגוריות אפל / מורבידי, תרגום יצירות, סיפרותי  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Unsung


היה היה בחור צעיר, אפלולי במקצת אך מקסים להפליא, שרק חיפש לתת ולקבל אהבה.
הוא רק רצה להיות אדם מיוחד, לא עבור עצמו, אלא עבור בחורה כלשהי שאת ליבה הוא ישבה.
אך הזמן מיאן לחלוף, על אף שהשעון תקתק, וכל שנייה נוספת הרגישה לו כמו פספוס.
לאט לאט הייאוש גבר על הרצון לנסות שוב, הרי ראה הוא כי המשימה רחוקה מלהיות מושלמת.
התמלא הוא בטירוף בכל פעם בה ראה זוג אוהבים, כי הקנאה כילתה את דעתו.
ביום מן הימים הגיעה השעה בה נכנע לקולו שאמר: "אם לא אהבה, אולי שנאה תתקבל בברכה".
וכך החל להתנכר ולהתנתק ללא כל מגע כן ואמיתי עם העולם שבחוץ.
כעבור מספר שנים פרץ החוצה עם הקול, שבחלוף הזמן הפך לשד.
העיתונים החלו לבשר רע על מעשי זוועות שנעשו לזוגות שזה עתה נישאו.
משבוע לשבוע התמלאה האדמה בגופות של נשים וגברים שקידשו את אהבתם.
אותה אהבה שפעם הייתה יכולה למלא אותו - כעת אותה הוא מתעב.
הוא נהג לרצוח קודם כל את הגברים, כי היה נהנה לשמוע אותן בוכות וזועקות.
הוא היה ניזון מכאבן הנוגה, מקינתן המצמררת, מתחושת האובדן המזעזעת.
הוא בסך הכל רצה לחוש באובדן גם בעצמו, באובדן של משהו שאפילו לא ניתנה לו הזדמנות לאבד.
ואז היה ניגש אליהן, כשהן כבר מתות מבפנים, ונועץ הישר בליבן את להבו החדה.
לאחר מכן היה נוהג לכרוך את גופות בני הזוג זו בזו בצורת כרומוזום.
עשרים ושלושה זוגות טריים שחרבו לתוך תהום שכוחת אל מדממת.
עד היום לא ידוע מה עלה בגורלו, אבל את זכרו ומורשתו השאיר אחריו בשתיקה רועמת.
 
נכתב על ידי Ob5cur3d , 12/10/2013 12:51   בקטגוריות אפל / מורבידי, יצירות שלי, סיפרותי  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  
22,738
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOb5cur3d אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ob5cur3d ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)