לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Portals of My Mind


.There is no spoon

Avatarכינוי:  Ob5cur3d

בן: 34

Skype:  live:flamingsw0rd 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

צלמוות


קחי אותי מכאן.

את שומעת?

אני עייף וגווע,

ניתך לכדי

שלולית של דמעות.

 

אבוד לי.

כבד לי;

כבד מנשוא.

 

קחי אותי מכאן.

הפיחי בי מרגוע,

עת אשהה שוב

בין כנפייך העוטות,

במגע ידייך המלטפות.

 

אני ריק מכל תקווה,

ונמלא בכיסופים

וחלומות מנופצים.

 

אני לבדי,

רועד ונפחד,

בסמטה קרה וחשוכה.

 

שובי אליי,

היי עמדי.

אספי אותי -

את שבריי לאחות,

הרכיבי אותי מחדש

על מי מנוחות.

 

נכתב על ידי Ob5cur3d , 8/12/2015 01:10   בקטגוריות יצירות שלי, סיפרותי  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרולוג לאפילוג


אני רוצה לדעת איך זה מרגיש.

סקס.

מוות.

קטעי זיכרונות רצים בגווני אפור, שחור-לבן.

אני רוצה לדעת איך זה מרגיש.

שקר.

כאב.

מים נופלים נפילה חופשית מברז פתוח.

נברשת מתנודדת מצד לצד.

שטף של גשם בנפילה זוויתית.

רוח פרצים.

הדלת חורקת לעומתה.

הווילונות מרקדים לכבודה.

סיגריה, על המאפרה, מעשנת את המעט שנותר.

אני לא מעשן.

אני לבד.

תמונות ילדות פזורות על הרצפה.

תמונות ילדות בגווני אפור, שחור-לבן.

תינוק מונח ישן בעריסה.

אני רוצה לדעת איך זה מרגיש.

תאווה.

הנאה.

חרטה.

השעון שעל הקיר מתקתק.

מתקתק.

פועם בפחד.

אני רוצה לקחת אתכם קדימה, כדי שתראו איך זה נגמר.

הרבה מעבר לכך.

איך זה מרגיש להיות מת?

תמיד רציתי לדעת.

השידור שעל מסך הטלוויזיה מרצד.

ריח מאובק. ריח של ליקר. ריח של צבעי מים.

אני לא אמן, וכבר מזמן נגמלתי.

והצבע - כבר מזמן אבד בי.

אני חולם.

אני מתפוגג.

אני קמל.

אני כמה.

כמה לגעת.

כמה לדעת.

השאלה האמיתית שלא חשבתי לשאול.

ומוטב היה אילו הייתי שואל אז.

איך זה מרגיש להיות חי?

 

נכתב על ידי Ob5cur3d , 19/11/2015 15:09   בקטגוריות יצירות שלי, סיפרותי  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



התבואי?


אומנות מילותיי היא יצירתי, תהילתי.

 

בנובמבר - כשהימים יהיו קצרים, השמיים יהיו אפורים, הרוח תהיה נעימה, והאוויר יהיה זך וראוי לנשימה - אתיישב תחת העץ על הדשא בפארק הגדול, ואשרטט לי תפזורות חורפיות של מילים במחברת משובצת המסגירה את דייקנותי.

אמתין שם לבואך, סקרנית כבתמיד, מעוטרת בשמלת הסתיו הדקה שלך. תתיישבי על ברכייך, נטויה לעברי, ותביטי בי בשקיקה בעודי חורט משפטים על דפים אובדים שיהיו לשלכת מחשבותיי.

שיערך יתעופף במקצת ויישק לעורפי. אגניב בך מבט, ואבחן את עינייך הכמהות ואת פנייך הצמאות. אפער פי במקצת כאילו יש בי דבר לומר כדי להפר את השתיקה, אך אמשיך לשתוק.

את תמצמצי, תחייכי ותהנהני, כאילו צלילי הרוח וציוצי הציפורים שילחו בך את שלא היה לי לומר. תמשכי בידי לאוחזה בצמוד לדשא. אשיב לך בחיוך.

בשתיקה יש רוגע וסערה, חשבתי. המחשבות מתרוצצות בנו בלי שנוכל לברוח מהן, אבל גם בלא שום מפריע. אדפדף לעמוד שכותרתו "שתיקה", ומלבדה דבר לא כתוב בו.

אתבונן במחברתי, ואתכנס לחשוב באילו מילים לפתוח את הקטע, כשלפתע תגישי את ידייך כמבקשת לחטוף את המחברת ואת העט, ובתחתית העמוד תכתבי בלהט "תשוקה" כדורשת לתקן, ותחייכי לעברי בשנית.

 

כמו במחשבותיי והגיגיי, בין המילים אני מתקיים, כצייר המתהווה ברקע ציוריו, כארכיטקט המתהווה ביסודות מבניו, כסופר המתהווה בנבכי ספריו.

 

נכתב על ידי Ob5cur3d , 22/10/2015 01:18   בקטגוריות אהבה ויחסים, יצירות שלי, סיפרותי  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שחרית


ארחש שחריתי

בקול חרישי.

אחרוש ראשי

באש, להתרחש.

 

בתום תשחורתי

תפרח שירתי.

בשחר תפארתי

תשחר תקוותי.

 

אמת -

אין-מאום,

ויציב, ונכון -

אינו קיים.

נכתב על ידי Ob5cur3d , 16/10/2015 14:42   בקטגוריות יצירות שלי, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תנשמי


[- 1 -]

 

היא נכנסת אליי למשרד, מבוהלת.

"תנשמי," אני אומר לה.

"הם חזרו - החזיונות חזרו - אתה..."

"זה לא אמיתי. תנשמי; התרכזי בי."

זוהי הפעם השישית שקריס חווה את החזיונות הללו. אני תוקף אותה, כך היא טוענת, ומתארת לפרטי פרטים. אבל מדוע היא ממשיכה להגיע אליי עם כל חיזיון? זה הרי הדבר האחרון שיהיה ראציונלי לעשות. טוב, החרדה שלה עצמה אינה ראציונלית. כיצד ניתן לפעול בראציונליות בעקבות מניע אי-ראציונלי?

"קחי," אני מגיש לה את בקבוק המים שעל שולחני. היא שותה, בקושי. "שניגש לקליניקה?"

קריס מהנהנת.

"אחרייך."

קריס היא המטופלת מספר 717 שלי. 104 ימים חלפו מאז הגיעה אליי לראשונה. זהו מפגש מספר 15. בדרך-כלל אינני מטפל במקרים בהם מעורבת פסיכוזה חמורה, אך קריס היא מקרה יוצא-דופן.

 

[- 2 -]

 

הוא אמר לי לנשום. לא - הוא ציווה עליי לנשום.

אני יכולה להודות שמאז ומתמיד חששתי מהיפנותרפיה נוירוגרפית. איני אוהבת שקוראים אותי ומשחקים לי עם המוח.

"כעת, ננסה לשחזר את רגעי הטראומה," אמר ד"ר מוריץ. "עלינו לעקר את החוויה מהרגשות השליליות. לשם כך אנחנו כאן."

 

[- 3 -]

 

מצאתי אותה.

"דו"ח ניתוח נוירוגרפי פסיבי מספר 819:

דם. אוקיינוס של דם, ובתוכו ספינה שוקעת על רקע שמיים עכורים וירח צהבהב.

דמות מוכרת, בעלת ציביון של אם, מגיחה בעלטה, ובשתי ידיה אוחזת בכלב מדמם למוות, על פניה חיוך מסור של נקמה."

שיט, שוב איבדתי אותה.

 

[- 4 -]

 

"פשוט תהרוג אותי כבר. איני רוצה לחיות. כואב לי."

כואב לי. ד"ר מוריץ מתעלל בי, ואף אחד אינו יודע. אף אחד גם לא יידע. הדו"חות שלו מפוברקים. אבל אינני יכולה לעשות דבר. הוא מצווה עליי להגיע אליו שוב ושוב, רק כדי שיתקוף אותי במחשבות פעם נוספת. הוא מזין אותי בחוויות נוראיות שמעולם לא התרחשו באמת. זה לא אמיתי, אבל זה מרגיש אמיתי; אמיתי יותר מכל דבר אחר שאני מרגישה. עתה הכאב הוא התחושה היחידה שמניבה בי שמץ של חיים, כמו מנגנון הרס עצמי. אבל הכאב הזה נוטע בי גם רצון לשקוע ולמות.

 

[- 5 -]

 

לקליניקה של ד"ר מוריץ רבים נכנסים, אך אף אחד לעולם לא יוצא ממנה.

השמועות מדברות על ניסוי שליטה במחשבות במימון ממשלתי. קצת מזכיר את MK-ULTRA, אבל הרבה יותר משוכלל טכנולוגית.

 

[- 6 -]

 

"אני יודע שרצחת את אימך, קריס."

"זו לא הייתי אני."

"ברור - אלה אף פעם לא אתם. מי את? מהם הרצונות שלך? מהם הכישורים שלך? האם הם באמת שלך? את מבינה - אין לנו ברירה. העולם הזה היה מורכב בהרבה אילו הייתה לנו ברירה. למרבה המזל - את היא מי שאת - רוצחת, ואני הוא מי שאני - פסיכיאטר שיקומי. כך קבע הגורל עבורנו."

"אני לא רצחתי אותה. זה היית אתה."

"אם זה מה שאת בוחרת להאמין..."

 

[- 7 -]

 

אני מריח את ניחוחות האימה הנובעים מפניה של קריס בעודי מפעיל את מלוא לחץ שרירי ידיי על צווארה. היא כה שברירית, כה נואשת להצלה, אבל עם זאת כה חסרת תקווה. היא בחרה שלא לנשום. ואולי באמת "בחרה" היא אינה המילה הנכונה, אבל היא מוסיפה לדרמה - לקתרזיס.

"בסך הכל היית צריכה לנשום. אבל את בחרת להיאבק. תנשמי, אמרתי. תנשמי!" הטחתי בה בעודי חונק אותה - למוות.

נכתב על ידי Ob5cur3d , 9/10/2015 18:33   בקטגוריות אפל / מורבידי, יצירות שלי, סיפרותי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  
22,738
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOb5cur3d אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ob5cur3d ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)