באמאשלי שאין לי חשק לכלום. איזה יום ריק. 

ניסיתי לצייר קצת. יצא עקום ואין לי חשק לצבוע את זה. 

ניסיתי לצלם. בעיקר שיחקתי עם ההגדרות וצילמתי את עצמי כמה תמונות ואז ויתרתי. 

התלבשתי. 

חשבתי לצאת לקנות חומרי יצירה, או לחלופין לצאת לצלם דברים רנדומליים ברחוב. 

אבל אין לי באמת חשק לצאת מהחדר שלי. 

אין לי באמת חשק לעשות שום דבר. 

בא לי לחזור לישון לאיזה שעה שעתיים, ואח"כ לקום לעבודה, ואחרי העבודה לחזור לישון. 

וזה לא עניין המצב רוח.

נכון שקמתי הפוכה עם מצב רוח מחורבן היום, אבל גם מצב רוח לא אמור להשפיע על הרצון שלי ליצור משהו מתוכי. גם אם המשהו הזה מדכא.

לא יודעת מה יש לי.

אם הייתי צריכה לתאר את זה בצורה מוחשית, הייתי אומרת שאני מרגישה אפורה, כמו מסך שלג בטלויזיה מקולקלת, כמו רעש לבן ברדיו, כמו טעם של לחם ישן עם גבינה מעובשת, כמו בליינד ספוט באמצע שדה הראיה, כמו כאב ראש קטן שלא מפסיק, כמו ריח של כלום, כמו מתקן עזוב בלונה פארק, כמו זמזום של זבוב ליד האוזן, כמו איש שמן שנרדם ברכבת, כמו כיסא גלגלים, ככה אני מרגישה. 

איזה יום ריק.