לפעמים נדמה לי שכל פרקי הסדרה "סופר נני" זהים, וכולם מתרחשים בתבנית הבאה:

1. סופר נני במכונית, פותחת את מכשיר ה - DVD, ורואה שני ילדים מרביצים אחד לשני. היא מצקצקת בלשונה ואומרת: "משפחת (הכנס שם מזרחי כלשהו), אני בדרך אליכם".

2. סופר נני נכנסת לבית, אומרת שלום בנחמדות לאם הנמצאת בבית ולילדים, שבדרך-כלל הם אחות גדולה ואח קטן. לפעמים, יש גם תינוק קטן שמשוטט בבית. התינוק לא יהיה רלוונטי יותר לתכנית, משום שהוא קטן מדי בשביל לדבר ולצרוח, וחוץ מלאכול ולבהות במצלמה מדי פעם, לא תרגישו בו.

3. סופר נני מסבירה לאם שכעת היא תצפה בהם, והם נדרשים להתנהג בטבעיות, כאילו אין אישה מפחידה שתעקוב אחריהם במשך יומיים ברציפות. האם מחייכת.

4. בבת אחת, מתחיל רעש נורא בבית (שהוא, כמובן, בכלל לא מבוים). הילדה הגדולה הופכת את הספות, וזורקת את האגרטל שמונח על השולחן לרצפה (והוא לא נשבר, כי הוא עשוי מפלסטיק). היא אוכלת כל-כך הרבה שוקולדים, שלפעמים מתעורר החשד כי מדובר בפרסומת סמויה ל"עלית". האם צורחת עליה. הילדה צורחת בחזרה. האם לוקחת את הילדה ודוחפת אותה לחדרה (או למקפיא, מה שקרוב יותר), וסוגרת את הדלת. סופר ניני מצקצקת, ומפנה מבט עצוב למצלמה שאומר הכל.

באותו הזמן, הילד הקטן בוכה לסירוגין, עד שהאם דוחפת לו מוצץ/סוכריה/אגרוף ("אוי, טעיתי בילד!").

5. האב נכנס לבית, תמיד בשעה 17:00. הילדים קופצים עליו, ומבקשים ממנו לקנות חצי מהסופר, ולראות טלוויזיה עד 3 לפנות בוקר. האב מסכים. האם לא מסכימה. הם רבים. האם מנצחת. הילדים בוכים. הילדים נכנסים לישון. סופר נני מצקצקת.

האב מתיישב אל מול המראיין, ואומר: אני לא מבין מה האמא שלהם רוצה מהם. הם ילדים נהדרים.

6. קריין: סופר נני תשב כעת עם ההורים, כדי להסביר להם במה הם טועים.

סופר נני מתיישבת, ולמולה ההורים. הם תמיד יהיו מחובקים, ובתמיד בספה הניצבת לסופר נני, במרחק נגיעת יד מנחמת (שהדיבור עליה יורחב בהמשך). ידו של האב תמיד תהיה על כתפה של האם.

סופר נני: תראו, פגשתי משפחה מקסימה. משפחה אוהבת, שיודעת לחבק.

פאוזה, המצלמה מופנית להורים, הם מחייכים ואחיזת האב באם נחלשת מעט.

סופר נני: X (הכנס שם אם), את מפלצת. שנים שלא ראיתי בהמה כזאת. את כל היום צועקת, וכל היום רבה. את כל היום במלחמה, ועם מי את במלחמה? עם ילדה בת עשר? עברת את גיל ארבע! ובכלל, את נחמדה ורכה ונעימה ומלטפת את הילד הקטן. למה אני לא רואה את אותה הרכות עם הילדה הגדולה שלך?! למה?! מגעילה. אנשים כמוך היה צריך להרוג מזמן. אם הייתי יכולה, הייתי כולאת אותך במכון אדלר, והיית פוגשת את הילדה פעם בשנה. את בדרך הבטוחה לגדל ילדה עם פיצול אישיות וילד עם תסביך אדיפוס.

האב מהנהנן, ואומר "נכון" לכל אורך דבריה של סופר נני. ניכר עליו שהוא הולך להירדם בכל רגע.

האם בוכה, אבל מהנהנת. האב מהדק את אחיזתו באם, שתראה שהוא תומך בה.

סופר נני: ואתה, Y (הכנס שם אב), חייב לצאת מהפסיביות, ולעשות יותר. X צודקת. היא מנסה לחנך את הילדים, ואתה נותן להם לעשות הכל! תתמוך בה!

האב מתחיל לבכות, אבל פחות מהאם, הרי בכל זאת - הוא הגבר. האם מחייכת קצת, וחושבת לעצמה: "סוף סוף נכנסו גם קצת בו". החיבוק מתהדק. סופר נני מניחה יד רכה ונעימה, אך יחד עם זאת סמכותית וביקורתית, על ירכה של האם.

סופר נני: אני אעזור לכם. אני אחזיר את השמחה לבית.

7. סופר נני למצלמה, בחיוך: אני אחזיר את השמחה לבית!

8. סופר נני מציגה את חוקי הבית, שבכולם תמיד כתוב שיש לתת חיזוקים חיוביים ולבלות יותר זמן אמא-אבא-בת-חתול-כלב-גינה-לקנות במבה בסופר/גלידה בקיוסק/חומוס באבו גוש.

9. הילדה והאמא רבים. האב, לראשונה, עומד לצד האם. הילדה צורחת ובוכה ולבסוף נרדמת.

סופר נני: Y למד לראשונה להיות נחוש.

10. שלב 9 חוזר על עצמו 3 פעמים. הילדים צועקים, ההורים מתעלמים. הילדים בוכים. הילדים נרדמים.

סופר נני: כשההורים הראו לילדים שהם נחושים והחלטיים, הילדים משתפת פעולה.

11. סופר נני מוציאה את האם, האב והבת לזמן אמא-אבא-בת-חתול-כלב-גינה-לקנות במבה בסופר/גלידה בקיוסק/חומוס באבו גוש. הם צוחקים ונהנים, ולכולם מרוחה גלידה/טחינה על הפרצוף.

12. סופר נני אומרת להורים שהיא עוזבת לשבוע. היא מסתכלת למצלמה, ומדגישה בטון משפחת-פשע: אני אחזור!

ברקע מוזיקה שמחה. הילדים מחייכים, וההורים גם. המשפחה נראית מאושרת. הקריין מציין שהבעל נחוש והחלטי והאם רכה ומקדישה זמן לילדים. סופר נני רואה קטעים שמחים ב - DVD , ואומרת שהמשפחה מאוד השתפרה, אך יש עוד דבר אחד שהיא הייתה רוצה לעבוד עליו (איך תמיד, אבל תמיד, יש את "המשהו הנוסף" הזה?).

סופר נני מתיישבת מול ההורים.

סופר נני: עשיתם עבודה מדהימה! אני גאה בכם! אתם ההורים הטובים ביותר שראיתי. בסוף התכנית, אני לוקחת אתכם לעבוד אצלי.

הם קמים ומתחבקים, וסופר נני מבקשת מהאב לעזוב. האב יוצא, וסופר נני והם נשארות עומדות.

13. סופר נני מתיישבת אל מול האם, שמתיישבת רק לאחר שסופר נני סיימה להתיישב.

סופר נני: X, אני רוצה לעבוד איתך על הרכות. קחי את הילדה, תלטפי אותה.

האם מביאה את הילדה, ומלטפת אותה.

סופר נני: תלטפי אותה יותר. הנה, הבאתי מכחול וכמה צבעים, תציירו אחת על השנייה.

האם והילדה שופכות את הצבעים אחת על השנייה. הילדה מציירת ציור של צורה הדומה בצורה מחשידה למשהו שרובנו מוציאים בשירותים.

סופר נני: תשאלי אותה מה היא ציירה, ותגידי לה שהציור שלה יפה.

האם שואלת את בתה מה היא ציירה. הילדה משיבה: "קקי". האם אומרת לבת שהציור שלה יפה. הן מחייכות ומתחבקות.

סופר נני משחררת חיוך, אבל לא גדול מדי - אנחנו רק באמצע התהליך.

הילד הקטן צופה מהצד, ורואה שתשומת הלב הולכת רק לילדה הקטנה ומתחיל לבכות. האם קמה בכדי לרוץ אליו, אך סופר נני שולחת יד חסונה ועוצרת אותה.

סופר נני: שימתין, הוא תמיד קיבל את היחס המועדף בבית.

האם צועקת על הילד: "לך תזדיין! אני עם אחותך". הילד בוכה לעוד חצי דקה מייגעת, ובורח.

סופר נני: את רואה? אסור לוותר לו.

14. המשפחה מאושרת. ההורים שמחים. הילדים זרקו את כל הצעצועים לפח ומכינים שיעורי בית במשך כל היום.

ברקע, נשמעת מוזיקה שמחה השמורה רק לסוף הפרק.

סופר נני יושבת, שוב, מול ההורים. הפעם היא מחייכת - חיוך סמכותי, כמובן. ההורים לא מפסיקים לחייך, אפילו לא לרגע. הם מודים לסופר נני ומתחבקים.

סופר נני עוזבת ומנופפת לכולם לשלום.

סופר נני הולכת בשביל המוביל אל הכניסה לבניין. השמש שוקעת מאחוריה, למרות שכבר חשוך בחוץ.

"ואני בדרכי למשפחה הבאה!"