אני לא חושבת שיש לבלוג הזה להצליח. פשפשתי קצת בבלוגים מוצלחים, וכולם כותבים על החיים שלהם. וזה סבבה, כי זה נושא הבלוג, אבל לא קורה שום דבר.
הדבר הכי מלהיב שקרה לי היום הוא הסוכרייה שאכלתי. אני פשוט לא יכולה לאכול יותר מדי שוקולד, כי אני נוטה להגזים, אז אני ממש מתלהבת מהסוכרייה היומית שלי.
~
למען האמת אני מקבלת המון אהבה בסטימצקי. המנהלת והעובדים משתפים אותי ומדברים איתי ונותנים לי תשומת לב. יחסית לאדם שלא יודע לחיות ולא יודע איך להתמודד עם אהבת אנוש - לא כי לא קיבלתי בחיי, אלא כי לא ידעתי מעולם - אני מסתדרת לא רע. אני קטנה ומצחיקה והכי צעירה, ואלו תכונות מצויינות.
דבר נוסף הוא שהיום קשקשתי עם לקוחה על ספרים ופמיניזם, שאלו בערך הנושאים האהובים עליי.
ילד הדינוזאורים, הזה שהבטחתי לו למצוא את המגזין דינוזאורים שאני ברשעותי קניתי (סתם, זה היה בכלל בסניף אחר), בכלל לא צלצל. זה די הרגיז אותי, כי זה מנע ממני לעשות מעשה טוב, וגם בגלל ששמתי את המגזין בתיק והיה ברור שהוא קצת יתקמט. עכשיו הוא מקומט לשווא, יופי. חרא של ילד דינוזאורים.
אני תוהה מה יהיה שבוע הספר. בטח יהיה עמוס וזול, שאלו מצבים שאני מאוד מעריכה, אז אני מצפה לו. אני גם בטוחה שאראה בני אדם שאני מכירה ואוכל לצחוק איתם. חוש ההומור שלי מאוד השתפר בזמן האחרון. גם לאחרונה התחלתי לספר בדיחות לאנשים במקום לספר אותן לעצמי ולהתחיל לצחקק.
פעם אחת צחקקתי בצורה כל כך פסיכית מבדיחה שלי שהזכרתי לעצמי את גולום.
מסכן גולום. )-:
ראיתי ההוביט לפני שראיתי שר הטבעות. יש חלק בשר הטבעות שיש פלשבק של בילבו. שיעשו עריכה גלובלית ויעיפו את הקטע הזה, זה לא תואם ומפריע.