ה"פ פאנפיקים ושטויות אחרות;)

אהבתו הסודית של דראקו מאלפוי- פרק 2

דראקו נרדם. הוא לא ידע כמה זמן בדיוק ישן, אך לפתע שמע צעדים מתקרבים והתעורר, מבוהל. הוא פתח את עיניו באיטיות, מרגיש שהוא נשען על משהו חמים ורך. לקח לו כמה דקות להבין היכן הוא, מה קרה וכיצד הגיע למצב הזה. הוא צבט את עצמו כדי לוודא שאינו חולם. זה בהחלט לא היה חלום!

היה לו קר והוא לא רצה לזוז. טוב, הוא לא רצה גם כי הייתה זו הרגשה נפלאה להרגיש את ידיו של הארי פוטר כרוכות סביבו. הוא הביט הנער הישן עם פני המלאך וליטף את הצלקת שעיטרה את מצחו. אותה צלקת שבגללה, או בזכותה, תלוי בנקודת המבט, הפך למפורסם כל כך.

לפתע, שמע שוב את הצעדים. הפעם הם נשמעו קרובים יותר. הוא קפץ בבהלה והעיף את ידיו של הארי ממנו. רק חסר לו שימצאו אותם במצב הזה!

"דראקו?", שמע את קולה של פנסי פרקינסון, אחת מחברותיו הטובות.

"הארי?", נשמעה קריאה נוספת. דראקו זיהה את קולה של הבוצדמית, גריינג'ר.

הוא הביט בהארי וראה שזה משפשף את עיניו בבלבול, כנראה התעורר גם הוא מהקריאות.

"מאלפוי?", שאל והביט בבלונדיני בבלבול.

"פוטר?", חיקה דראקו את טון דיבורו.

"הארי!", הרמיוני רצה לחבק את ידידה, עוצרת לרגע לנעוץ מבט רצחני בדראקו.

"דראקו?", נשמע קולו של בלייז זאביני, חברו הטוב, מאחוריו. "אחי, כבר עשר בלילה! מה אתה עושה כאן?", שאל בדאגה, "ועוד עם פוטר..."

"אה זה", התבלבל דראקו, אך חזר לעצמו מיד. "ובכן, ירד גשם חזק ולא יכולנו לחזור לטירה, אז נשארנו פה, לחכות", ענה, "היה שבר ענן, אתה מבין", אמר ושלח מבט משתחצן לעבר הארי, שנעמד גם הוא.

"זה עדיין לא מסביר את העובדה שהייתה כאן יחד!", אמרה פנסי והעבירה מבט בוחן בין שני הנערים.

"כמו שאמרתי קודם לחבר המפגר שלך", הביט הארי בכעס על פנסי ודראקו, "המגרש לא שייך לכם בלבד וכולם יכולים להתאמן בו כרצונם. זו לא אשמתי שהוא בחר דווקא בשעה שאני מתאמן בה!"
דראקו הרגיש דקירה בליבו, אך ניסה להיראות אדיש. "באמת, פוטר?", ירק את שם משפחתו, "אם אינני טועה, ומאלפויים לעולם לא טועים. הייתי כאן לפניך!"

הארי רצה לענות, אך ניקטע על ידי הרמיוני. "אני לא רוצה להרוס את המריבה הנחמדה, פשוט כבר אחרי עשר בלילה ואם נתפס כאן, זה הסוף שלנו!", היא ירתה לעברם מבט. "וחוץ מזה, יש מחר מבחן חשוב בתולדות הקסם", הוסיפה בשקט.

"והגשם עומד להתחיל שוב", הוסיפה פנסי, מחניקה צחקוק ומחליטה שעדיף לא להצית מריבה נוספת.

כשעמדו, לבסוף, בכניסה לטירה, שאלה פנסי, "ואיך, בדיוק, כולנו מתכוונים לחזור למעונות בלי שנתפס?!"
הארי הביט בחבריו והם הנהנו לעברו. סימן שמפת הקונדסאים וגלימת ההיעלמות איתם, חשב הארי. השאלה היא, האם לספר על כך לסלית'רינים?

דראקו ראה שהגריפינדורים מחליפים ביניהם מבטים. מעניין מה הם מסתירים, חשב.

"אז יש למישהו תוכנית?", שאל בתקווה שאחד מהם יענה בחיוב.

האמת, שכן", ענה הארי.

רון מעץ בו מבט מפקפק והארי, בתגובה, משך בכתפיו.

"אבל", הוסיף בטון רציני, "עליכם להבטיח שתשמרו על כך בסודיות מוחלטת."

"ולא תשתמשו בזה לרעתנו", הוסיף הג'ינג'י וסקר אותם במבטו.

"בטח", קראה פנסי בסקרנות גוברת. "ומהי התוכנית?"

"אתם בטוחים שאפשר לסמוך עליכם?", שאל רון בספק.

"בטוחים. רק מהרו לפני שנתפס!", ענה בלייז מביט בחשש לצדדים.

"אוקי", פתחה הרמיוני והוציאה דבר מה מהתיק שנשאה איתה.

"ידעתי!", קרא דראקו בקול.

"ששש", לחשו לעברו כולם בכעס.

"ידעתי שיש לכם גלימה כזו!", הוסיף בנצחון.

"שתוק, מאלפוי", קטע אותו הארי, "זה עוד לא הכל." הוא הושיט לעברו קלף מקופל.

"מה זה צריך להיות?", שאל הבלונדיני בלגלוג, מביט על הקלף הריק.

"חכה ותראה, נמייה חסרת סבלנות", ענה רון.

"סתום ת'פה! סמור", סינן דראקו בכעס.

"סתמו שניכם!", התפרצה הרמיוני, משתיקה את שניהם בוות אחת. "וכדאי לך לשמור על הפה, מאלפוי, אם אתה רוצה שנעזור לך."

"בסדר, בסדר", סינן, ממשיך להביט ברון בשנאה.

"מאלפוי", הארי דיבר לפתע. דראקו הסתובב והביט בעיניו שנצצו בחשיכה. הארי צעד צעד לעברו ואחז בצידו השני של הקלף הריק. הוא הרים את עיניו והביט בעיניים הכסופות שמולו.

דראקו הרים גבה. "כן, פוטר?", אמר בתקווה שהארי לא שם לב לרעד בקולו, שנבע מקרבתם הרבה.
הארי הרים את שרביטו ואמר, "הנני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות"

דראקו הביט בקלף בהלם. מיד בתום דבריו של הארי, החלו להופיע על הקלף כתמי צבע, שהפכו לבסוף ל... מפה של בית הספר! ולא רק זה. במפה ראו היכן נמצא כל אחד בו.

"וואו!", התלהבה פנסי.

"לגמרי וואו", הסכים בלייז.

דראקו נותר ללא מילים. מאיפה לעזאזל השיג הארי את המפה המדהימה הזו?! וכמה טריקים נוספים שדראקו לא מכיר יש לו?!

"אוקי", אמרה הרמיוני בטון החלטתי. "עכשיו צריך להחליט מי ילך עם הגלימה ומי עם המפה."

על שאלה זו הם התלבטו והתווכחו דקות ארוכות. לבסוף, הוחלט כי הגריפינדורים ילכו עם גלימת ההיעלמות, והסלית'רינים עם מפת הקונדסאים. הארי הראה להם כיצד להשתמש בה.

"אז, נתראה מחר", אמר הארי וכיסה את עצמו וחבריו בגלימה.

דראקו וחבריו הגיעו בשלום לחדר המועדון של סלית'רין.

"עכשיו אתה מוכן סוף סוף להסביר מה עשית שם איתו?", שאלה פנסי כשהתיישבו בעייפות על הספא.

"עם מי?", התמם דראקו.

"נו, באמת! אתה יודע טוב מאוד עם מי"

"כלום!", התרגז הבלונדיני, "התאמנתי לי בקוודיץ' והמפגר הזה פשוט הגיע!"

"אם אינני טועה, אתם לא בדיוק התאמנתם בקווידיץ' כשהגענו", גיחח בלייז.

"כי היה שבר ענן!"

"היה מה?"

"שבר ענן", התעצבן דראקו עוד יותר. הוא היה עייף ומבולבל ולא היה לו שום חשק לשמוע את החקירות של חבריו.

"שבר מה?!"

"שבר...", השיחה התחילה להיות יותר מידי מוכרת לדראקו, "ענן!", הוא צעק בעודו מסתובב לכיוון חדרו.

"מה יש לו?", שאלה פנסי לאחר שהלך. בלייז רק משך בכתפיו, איחל לה לילה טוב והלך אחרי דראקו.

***

"מרלין, הארי... קום כבר!", רון צעק לאוזנו של חברו.

הארי היה בדיוק באמצע חלום בו הוא במשחק קווידיץ' נגד סלית'רין. הוא יכל ממש להרגיש את הרוח בפניו ולשמוע את צעקות העידוד. עיניו קלטו את הסניץ' בקצה השני של המגרש. הארי נמלא התרגשות וכיוון את המטאטא לעברו. הוא התקרב למרחק של כשחמישה מטרים מהסניץ' כשפתאום צבעו הזהוב החל להתבהר. הארי עצר את המטאטא בתדהמה. הוא כבר היה במרחק של פחות משני מטרים. הסניץ' נעצר גם הוא, וצבעו, כעט, היה צהבהב בהיר. הסניץ' הסתובב במקום והפך להיות פניו של לא אחר מאשר- דראקו מאלפוי.

"לא תצליח לתפוס אותי, פוטר", הוא אמר בלעג. "אני לעולם לא אהיה שלך!", קרא והתעופף הרחק משם.

עיניו של הארי נמלאו דמעות והשמיים קדרו לפתע. גשם חזק החל לרדת. היה זה שבר ענן.

ברק חזק קרע את השמיים והארי, שהחליש את האחיזה במטאטא נפל. הוא הרגיש שראשו נחבט ברצפה.

"הארי, הארי!"

הארי התעורר, מכוסה כולו בזיעה קרה. רון, דין, נוויל ושיימוס רכנו מעל מיטתו במבטים מודאגים.

"אתה ב...בסדר?", גימגם נוויל, מבוהל.

"כן. כן, אני חושב", ענה הארי משפשף את ראשו. החדר ופניהם של חבריו נראו מטושטשים והארי הבין כי אינו לובש את משקפיו. הוא הרימם מהשידה והרכיב על עיניו. מוזר, חשב, החדר עדיין נראה מטושטש.

"אתה בטוח?", שאל רון בדאגה, "כולנו שמענו את הבכי שלך. בכית ממש חזק"

"באמת?", שאל הארי בבושה, לחיו מקבלות גוון ורדרד.

"בנים?", הדלת נפתחה והרמיוני עמדה בפתח. "אני לא רוצה להפריע, אבל כולכם פספסתם את ארוחת הבוקר ודאגתי שתפספסו גם את השיעור הראשון. יש לנו שיקויים, אתם זוכרים."

הארי התלבש במהרה, בטנו מקרקרת מרעב, והחבורה רצה אל עבר המרתפים. היה זה בדיוק יומיים לאחר המקרה במגרש הקווידיץ' והם עדיין לא הספיקו לפגוש את הסלית'רינים ולקבל מם חזרה את המפה.

יום שני, חשב הארי בעוד הם רצים במורד גרמי המדרגות, היום הכי שנוא עלי בשבוע- גם תחילת השבוע וגם שעתיים שיקויים על הבוקר. הם הגיעו אל פתח הכיתה, מתנשמים ומתנשפים.

"על החיים ועל המוות", קרא דין ופתח את הדלת.

הארי בלע רוק ונכנס אחריו.

"מאחרים, מה?", נשמע קולו הקר של פרופסור סנייפ, מורה השנוא ביותר על הארי.

דראקו וחבריו עמדו בכניסה לכיתת השיקויים. נותרו עוד שתי דקות וחצי עד לתחילת השיעור.

"הייתם מאמינים שלפוטר יש מפה כזאת?", שאלה פנסי, מחזיקה את מפת הקונדסאים בידה. היה ברור שהיא לא שמחה להחזירה.

"אותי מעניין מי אלה ירחוני, רך- כף, זנב- תולע וקרניים האלו", אמר בלייז.

"זנב- תולע זה הפטיגרו הזה", אמר דראקו, מביט על המפה ומחפש את השם של הארי עליה, הוא דאג מכך שהוא וחבריו לא הגיעו לארוחת הבוקר.

"מי?"

"זה שבסוף התברר שהסגיר את הפוטרים לאתם- יודעים –מי. הוא היה באחוזה שלנו כמה פעמים", ענה.

"שיהיה.", אמרה פנסי, "ומי האחרים, עם כך?"

"שמעתי שהוא היה חבר של אבא של פוטר, ואם אני לא טועה גם של הזה שברח מאסקבן, סיריוס בלק, וגם של לופין, שלימד אותנו בשנה הרביעית."

"אז, אתם חושבים שאלה הם?", התפלאה פנסי.

"סביר להניח. אבא של פוטר בטח הוריש לו את זה."

"הוריש לו את מה?", נשמע קולו של סנייפ מאחוריהם.

פנסי מיהרה להחביא את המפה מאחורי גבה, בעוד דראקו לחש "תם ונשלם הקונדס".

לצערם, סנייפ הכיר את המפה הזו, הוא זכר איך ג'יימס וחבריו היו עוקבים אחריו בעזרתה ומשפילים אותו. הוא גם ידע שהיא נמצאת אצל פוטר, אך התפלא לראות אותה אצל הסלית'רינים.

"מאיפה השגתם אותה?", שאל בקור.

"פוטר השאיל לנו, אדוני", הודה דראקו. אם היה זה תלמיד אחר, סנייפ היה מתרגז, אבל היה זה התלמיד המועדף עליו, לכן הוא רק היה מופתע.

"השאיל? ממתי פוטר משאיל לך דברים?!", חקר, "ומדוע?"

"ובכן", החל דראקו מחפש תירוץ משכנע מספיק.

"השיעור לא היה אמור להתחיל כבר?", קטעה אותו פנסי.

"צודקת", נעץ בה הפרופסור מבט קפוא, "נדבר על כך אחרי השיעור, מיסטר מאלפוי. ותנסה למצוא הסבר הולם מספיק עד אז", אמר ונכנס בזאת לכיתה.

שאר התלמידים צעדו אחריו, ועדיין לא היה סימן לגריפינדורים. סנייפ העביר מבט על פני התלמידים בלבוש הירוק, ולאחר מכן הביט בזעם אל עבר הכיסאות הריקים של הארי וחבריו. שישה היו חסרים, ופוטר ביניהם. הם לא יצאו מזה בקלות כזו! גיחח לעצמו סנייפ.

מתחת לשולחן, דראקו הפעיל בשנית את המפה ולשמחתו ראה שש נקודות רצות אל עבר המרתפים, ואחת מהן הייתה הארי פוטר. מה גרם להם להתעקב כך? תהה בלבו. הוא קיווה שהכול בסדר עם הארי.

"מה תגיד לסנייפ?", לחשה אליו פנסי.

"מה?", התבלבל לרגע הבלונדיני, "אה, ובכן..."

הוא נקטע על ידי הדלת שנפתחה. הם הגיעו, חשב. הוא הגיע.

"מאחרים, מה?", נשמע קולו הקר של פרופסור סנייפ, "עשרים נקודות מגריפינדור. בעבור כל אחד מכם."

הוא העביר את מבטו על פניהם ועצר את מבטו על הארי. באותו רגע החליט דראקו כי סנייפ כבר לא המורה האהוב עליו.

"ופוטר", ירק, "אשמח עם תישאר אחריו השיעור. יש לי מספר עניינים לברר איתך", הוא הפנה את מבטו לדראקו.

"ב.. בסדר, פרופסור", אמר הגריפינדורי ופנה למקומו בשורה האחרונה.

שמור בטל