מחשבות על העולם ובכלל

ושוב מתקרבים החגים וכל ביתישרוייאל מתכנסים, לחגוג אותם בחברת בני-משפחותיהם... כולם, מלבד מי, שבכלל אין לו משפחה.

כמוני למשל. יש לי אֵם, העוזרת לי ותומכת בי כלכלית - וזה הכל. אליה הביתה, לעולם אינני מורשה לבוא, בשום מצב שהוא; אם אנסה = אותקף פיזית, בידי הרומני=גנב שלהּ (וכבר היו דברים מעולם).

ולא שהם מתו, הזרגונים (לא שלא מגיע לרובם, כן??). הם חיים יפה וטוב. פשוט, בהיותם נורמטיביים (כלומר: פשיסטים חסרי-מוח), הם אינם רוצים, בשום קשר שהוא עמי. כי אני נחות, אינני בדיוק בן-אדם, הרי, אפילו. אני אנארכיסט ומקורי ו - שומו-שמיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! - שונה מהם, מדי.

הצד של אמי, זה הצד הפולני (ורשה, לודז', לובלין...), של "ארץ ישראל הישנה וה..."""טובה"""", תל-אביבים עם סניפים בירושלים, בחיפה, במבשרת-ציון, בראשון-לציון ובעוד אי-אלו מקומות. אשכנזים, משכילים, תרבותיים, מצביעי-"מרצ", המילייה היפה, נו. עם תואר אקדמי BUILT-IN בשם, אתם יודעים.

אלה, לעולם לא יאמרו לי בפרצוף, "אל תבוא". לא, הם תמיד מספרים סיפורים והולכים סחור-סחור, על "כן רצינו אבל היינו עסוקים אבל בקרוב נזמין אותך כי אתה נורא נורא חשוב לנו ו ו ו ו ו ו בלה-בלה-בלה" - ואז אני שומע, מאמי, שאצל אחיה יהואש (המוזיקולוג המומחה, מעל פסגת הר הצופים), היתה חגיגה משפחתית גדולה והוא סיפר להּ, שהזמין גם אותי, יענו; כן, ממש. אולי ביקום מקביל.

ומנגד, הצד של אבי זצ"ל (שגם הוא, יש לציין, לא סבל אותם), זה הצד הכורדי (ארביל, סוליימניה...). פשיסטים פאר-אקסלאנס. הם, "מוכנים לקבל" אותי, אך ורק, אם אחדל, לחלוטין, להיות מי שאני, אתחיל לאכול בשר, לצפות ברַעַליטי, בשידורי הטלוויזיון המסחרי ובערוץ הקניות, אשנא ערבים, אתלבש בדיוק לפי צו-האופנה ובאופן כללי: אהפוך-עצמי, מכל בחינה שהיא, לגולם-בּוֹרְג חסר-מוח, שהוא חומר-בידם, ללושו לחלוטין כרצונם.

וכמובן, משסירבתי לכל הזוועה דנן לחלוטין = ניתקו, כולם כבוֹרְג-קולקטיב אחד ויחיד, את כל קשריהם עמי.

אלה כאלה, כמובן, מסרבים להכיר(!!), בחוצפתם המחליאה, אפילו בשינוי-שמי!!!!!!!

אז לא, לי אין משפחה ולא תהיה, גם. גם בת-זוג אין לי, כי הישראליות הפנויות, כולן ללא יוצאת-מן-הכלל, זונות המחפשות רק כסף - ולעולם לא אהבה. רק כסף, תן להּ כסף!! אה, אין לך?? בַּיוש!!

ואי-לכך ובהתאם לזאת, גם ב"חגים" הקרובים אני, לחלוטין, לבד. נו, שוין. מוטב לי, כבר, להיות לבד, מאשר לטנף עצמי, בחברת בהמות פשיסטיות, צבועות, חומרניות ומחליאות-לחלוטין, ימח-שמן.

כל הדירות להשכרה, בהן התגוררתי מאז ספטמבר 1996 ועד היום הזה = רשומה, שתשותף בקבוצות-הפייסבוק "ועד הבית" ו"דירות-פח". במודגש: עד כמה היה רע?

1. כתובת: דוד ישראל 9, משמאל, שכונת מרמורק, רחובות (בצדהּ המערבי של הגבעה, המצויה דרומית לתחנה-=המרכזית ולקניון הגדול של רחובות). שם: "דוד ישראל". קומה: מספר מדרגות, מתחת לקרקע = דירת "מתחת לוילה". שלושה חדרים די-קטנים, עם מקלחת, שירותים ופינת-מטבח נאה. תקרה: נמוכה, לא יותר משני מטרים ועשרה ס"מ (ואולי אף פחות). שטח: כ-36 מ"ר. מוקפת-דשא ועצים מספר (חצר בעלי-הבית), ללא-פרטיות כלשהי. שכירות: 400 דולר = בין 1,300 ל-1,400 ש"ח, בערכים של אז. לא כולל כלום. תשלום מדי שלושה חדשים. דוד חשמלי. בעלי-בית: סטנדרטיים; שונאי-חתולים. תקופה: 1.9.1996-13.8.1997.

2. כתובת: יעבץ 4, דירה 5, רחובות (בצדהּ הצפוני, של גבעת רחוב יעקב, בלבהּ של העיר). שם: "יעבץ". קומה: שלישית. דירת שלושה חדרים קטנה יחסית. תקרה: סטנדרטית. שטח: קרוב ל-60 מ"ר. הבניין עם צמחיה מזה וחניה מזה. פרטיות סטנדרטית... ושותפה מן הגיהנום, קרבן-אופנה חולת-נקיון ופרחה אידיאולוגית ופנאטית, המעשנת בסיטונות. שכירות: 550 דולר = 275 דולר לשותף = קצת פחות מאלף ש"ח, בערכים של אז. לא כולל כלום. תשלום מדי שלושה חדשים. בעלי-בית: היא פרחה מזדקנת, הוא מוותיקי-האס.אס (לפחות, אותם לא ממש ראינו, מלבד במעמד מסירת-הצ'ק... מרבית-הזמן, ראינו רק זה את זו = וזה, כשלעצמו, היה מסוייט מספיק...). תקופה: 13.8.1997-1.1.1998 (נגמר בהתפוצצות-אטומית; אל תשאלו, אל תשאלו).

3. כתובת: ירמיהו 8, דרום שכונת שעריים, רחובות, מאחור, בחצר (ובתרגום מעשי: חור אמיתי). שם: "ירמיהו". קומה: קרקע. חדר אחד, עם מטבח, מקלחת ושירותים (שנטו להיסתם דרך-קבע). דוד חשמלי. תקרה: מטר תשעים בקושי. שטח: כ-19 מ"ר. בצמוד להּ: אתר-בנייה, בבעלות הבעלבית. חצר עשויה מאבק. פרטיות אפסית. על צמחיה משמעותית בחצר, אין מה לדבר. שכירות: 250 דולר = בין 1,000 ל-1,100 ש"ח, בערכים של אז. לא כולל כלום. תשלום מדי חצי-שנה. בעל-בית: "היי, אני החבר הכי טוב שלך!! אין עליי - היי, אבל דיר-בלק לאחר לי פעם אחת אפילו בתשלום... כן, ואני גם אדפוק אותך, בכל-מיני דברים קטנים, עשרים שקל פה, מאתיים שקל שם, ככה, כשלא תרגיש. אבל היי, אנחנו החברים הכי-הכי טובים שיש!!" תקופה: 29.6.1999-22.2.2001 (מדוע נשארתי שם, זמן כה-רב? כי הייתי מטומטם. מבחינה מנטאלית, היתה זו התקופה הרעה ביותר בתולדותיי; כשהתעשתתי והחכמתי, עפתי משם!).

4. כתובת: נחלת-בנימין 128 (פינת פלורנטין), שכונת "היא אמרה לי תראה, החיים די-קלים"..., תל-אביב. שם: "נחלת-בנימין / פלורנטין". קומה: שנייה, בניין מוזנח שאין-דברים-כאלה (פלורנטין, בכל-זאת). דירת שלושה חדרים גדולים. תקרה: גבוהה!!  שטח: בוודאות למעלה מ-70 מ"ר, כנראה למעלה מ-80. פרטיות נמוכה. שותפים... נו, היה כיף לעשן ג'וינטים, לשתות וודקה ולהפוך ראשים ביחד; לגור יחד = פחות. שכירות: 570 דולר = 190 דולר לשותף = כ-830 ש"ח, בערכים של אז. לא כולל כלום. בעלי-הבית: לא פגשתי. תקופה: 22.2-30.3.2001.

5. כתובת: דרך אצ"ל 8, כניסה ב', רחובות (הכביש העוקף, צפונית לדרך יבנה, מול חניון "תנובה" ורחוב המנוף). שם: "דרך אצ"ל". קומה: שלישית, בלוק סטנדרטי. דירת שניים וחצי חדרים מצויינת (למעשה, עד למעברי, לביתי הנוכחי, נחשב דרך אצ"ל לטוב בבתים, בהם התגוררתי, מאז צאתי לחיים עצמאיים). תקרה: סטנדרטית. האוורור, האור והפרטיות = מעולים כולם. שטח: כ-45 מ"ר. חצר-הבניין, מלאה ירק ועצים. שכירות: 1,100 ש"ח. לא כולל כלום. תשלום מדי שלושה חדשים. מרפסת. האינסטלציה קצת דפוקה (כשקרסה סופית, בעל-הבית רטנן קצת, אך החליפהּ על חשבונו). דוד-שמש. בעל-הבית: לא ניכנס לזה. תקופה: 30.3.2001-26.9.2004.

6. כתובת: מסדה 7, שכונת הדר, חיפה. שם: "מסדה". קומה: שנייה, בניין סטנדרטי למדי. דירת שלושה חדרים גדולים. תקרה: סטנדרטית. שטח: בוודאות למעלה מ-110 מ"ר, כנראה בסביבות 120. פרטיות נמוכה, עקב השותפים = צמד מטומטמים, שהבלטות היו נבונות לידם ושנהגו, רוב-הזמן, ב"מה ששלי שלי! אבל, גם מה ששלך, בהחלט עשוי, להפוך לשלי"... שכירות (לי כשותף): 1,000 ש"ח. לא כולל כלום. בעל-הבית: אחד המטומטמים דנן (היה זה טמטום מצדי להיכנס לזה, אני יודע. אבל חיפוש דירה בחיפה, בעודי מתגורר ברחובות, שחקני לחלוטין...). תקופה: 26.9-25.10.2004 (וגם זה, כבר היה יותר-מדי).

7. כתובת: מרגלית 44, חיפה, בצדו המערבי, של ההר, המשעמם תמיד... ההר המשעמם כל ימות-השנה... קומה: קרקע. חדר אחד, עם מקלחת ושירותים. פינת-ה"מטבח", הכילה מקרר ישן, כירה חשמלית וקומקום חשמלי, אך לא כיור; את הכלים, נאלצתי לרחוץ, בכיור חדר-הרחצה והשירותים בררררררררררר  תקרה: נמוכה (היו שתי מדרגות גדולות בתוך החדר, אז בחלק ממנו, זה היה בערך 2.4 ובחלק = שניים, בקושי. האוורור לא משהו, אבל היתה, חצר ירוקה ונפלאה, עם הנוף הנהדר והמרהיב ביותר, שהיה לי מימיי. שטח: 13.6 מ"ר, לא כולל החצר (שירדה ישר, אל הואדי הירוק). הפרטיות: לא-משהו. שכירות: 1,100 ש"ח, כולל ארנונה ומים. תשלום מדי-חדש, בצ'קים דחויים. דוד חשמלי. בעלי-הבית: היא נחמדה מאד וסימפטית, הוא קקי קטן ואנטיפאט. שכנים: ייקים בני 335,876,432,897, שנכחו בבריאת-היקום וכיום, כל שהם מסוגלים לו, הוא לצרוח: "שקט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" - בכל פעם, בהּ העזת לדבר, בקול רם יותר, משל יבחוש... תקופה: 25.10.2004-25.7.2005.

8. כתובת: אבישי 3, המושבה הגרמנית (או, אם נשפוט לפי תושביה: האמריקקית), ירושלים, ירושלים, ירושלים, של מלחמה!! ירושלים, ירושלים, ירושלים, של מלחמה!! שם: "חור-הגיהנום". קומה: מרתף. חדר אחד, עם חלון לחדר-המדרגות (אור עז, מאיר תמידית אל-תוך חדרך בלילה, כי המנגנון, שאמור לגרום לו לכבות, התקלקל ולא בזין, של בעלי-הבניין המאפיונריים, לתקן...) ולעשן-סיגריותיהם, של גושי-צואה דו-רגליים (המכונים "שכנים"), עם מטבח, שלתקרתו חלון צר, הצמוד למדרכה שמעל... ושירותים ואמבטיה, עם ג'קוזי בתוכהּ; וואלה. הבעלבית, הבטיח מקרר - אך לא קיים (כלומר, עד שקיים, כבר קניתי לעצמי חדש, ממילא). אוורור: עשן-סיגריות-שכנים צלול-כיין. אור: אם נתקע האור בחדר-המדרגות, אז היה. נוף לאבני-המרצפת, של המדרכה למעלה. גובה התקרה: נמוכה מאד (פחות משני מטרים) בחדר-השינה המבחיל, גבוהה ברמה סטנדרטית במטבח. דוד חשמלי, שנשרף מייד (נאלצתי לתקנו על חשבוני, כמובן). פרטיות: מה זה? שכירות: 1,776 ש"ח, כולל ארנונה בלבד. תשלום מדי-חדש, בצ'קים דחויים. שלושה צ'קי-סקיוריטטה, משלושה זנים שונים: ביטחון, הפרש דולרי, וסתם-כי-בא-לנו-אז-תן-כבר,יאללה!!יאללה!! בעלי-הבית: מאפיונרי-סמטאות מרוקאיים, שעלו לגדולה, מן-הסתם ילידי-הגיהנום בעצמו. תקופה: 25.7.2005-31.7.2006 (ניסיתי לצאת קודם, באמת שניסיתי). שכרתיה עקב ליקוי-המאורות החמור והנורא ביותר בהסטוריה - ושילמתי על-כך ביוקר, באמצעות למעלה משנה תמימה, של סיוטים מציאותיים - ועוד הרבה שנים מאז, של סיוטים ליליים.

9. זהו. סיימתי לתאר הזוועה.

אפשר להמשיך.

זהו-זה. די. נגמר.

בשעה טובה.

כתובת: מבוא-הררי 23, למטה מימין, שכונת הגבעה הצפרדעית / צמרת-הבירה, ירושלים, ירושלים, ירושלים, של מלחמה!! ירושלים, ירושלים, ירושלים, של מלחמה!! הדירה השנייה, בהּ התגוררתי עקב בחירתי המטומטמת, ללמוד מעל פסגת הר-הצואים - והרביעית, בהּ התגוררתי עקב החלטתי המפגרת, ללמוד במוסד אקדמי מטונף כלשהו, בכלל. שם: "מבוא הררי". קומה: מספר מדרגות, מתחת לקרקע = דירת "מתחת לוילה"; בחדר-השינה-מטבח, זה כבר היה, למעשה, שני-שליש מרתף. שני חדרים די-קטנים, עם מקלחת, שירותים ופינת-מטבח נאה. תקרה: כ-2.4 מ'. שטח: כ-24 מ"ר. ללא שום פרטיות, אלא-אם-כן סגרתי כל החלונות בוילונות (כפי שציפו ממני, בעלי-הבית והשכנים = כולם, כאחד, אנשי משמרות-הצניעות הסרוגות, של משטרת-טהראן). שכירות: בתחילה היה, כמדומני, 410 דולר, אולם עד-מהרה, שינתה בעלת-הבית, את הסכום, ל-1900 ש"ח (הדולר החל להתרסק - והפוסטמה ממש לא רצתה להפסיד, כן???). כולל ארנונה ומים. תשלום מדי-חדשיים - וכך גם החוזה (כי "היי, אולי נרצה, כך-פתאום, למכור הבית, אז תמיד תהיה מוכן, להצמיח כנפיים ולהתחפף מכאן, לביי-ביי=גוד-ביי!!"). בעלי-בית: הבנתם כבר, לא?? תקופה: 31.7.2006-17.1.2008. כל-כך שמחתי לעבור לשם, לאחר הסיוט הנורא, המחריד והמזעזע, עד שאפילו התנאים הנוראים הללו, כבר נדמו, בעיניי הנחרדות, לגן-העדן בעצמו...

10. לוסטיג 2, שכונת אפרים, רחובות = חדר וחצי, מאוורר ומואר, בתוך בית משפחתי גדול ומפואר. מן המקומות הנאים, הנוחים, הנעימים והמפנקים ביותר, בהם התגוררתי מעודי. שם: "לוסטיג", כמו-גם "תור-הזהב הלוסטיריאני". קומה: שנייה. המטבח = מטבח הבית בכללותו, חדר-הרחצה (שירותים ואמבטיה נוחה) משותף-למחצה וכך גם המרפסת הנעימה. למעשה, נכנסתי לגור אצל משפחה. תקרה: בחלק שלי סטנדרטית, בקומת-הקרקע (=הסלון והמטבח) גבוהה מאד. עם חצר נאה ועצי-פרי בתוכהּ. פרטיות ככה~ככה. שכירות: 1,500 ש"ח, כולל הכל! החיסרון האחד והיחיד: בעלת-הבית (הנחמדה מאד, כשלעצמהּ!!) האמינה ב"אסור לומר לילדים לא". נכדתהּ בת הארבע, משתוללת, צורחת עד לב-השמיים ומטנפת את פיה, בדברהּ לכלל הנוכחים במקום (ובמיוחד אליי)? נפלא!! היא לא תחנכהּ אחרת, בתהּ (אם-הילדה) וחתנהּ, גם הם לא (הם ניסו; היא מנעה מהם בכוח) וכמובן, שגם אף-אחד אחר לא... ואם למישהו יש בעיה, אז שיעוף לו מכאן, בבקשה... תקופה: 17.1-30.4.2008 (בתחילה כמעט שלושה חדשים נפלאים, אז כמעט שלושה שבועות מסוייטים).

11. הדולב 45, כפר גבירול, על גבול-הקצה הכי-הכי מערבי של רחובות, ממש לצד כביש 411. שם: "הדולב". קומה: קרקע. שני חדרים קטנים, עם מקלחת, שירותים ופינת-מטבח. תקרה: כ-2.4 מ'. שטח: כ-24 מ"ר. חצר ענקית, בתחילה בעיקרהּ אבק, עם כמה עצי-תאנה קטנים ושיחי-גת. אז עשינו, גינה אורגנית קטנה, אז הגינה נרצחה, מפה לשם, הקפנו הכל בשיחי-פסיפלורה, אז חיסלו את רובם (עבודות של עירייתנו, ימח-שמהּ)... פרטיות: בתחילה לא-קיימת, אז טיפחנו, שיחי-פסיפלורה, מול חלוני והמצב השתפר פלאים. שכירות: בתחילה 1,800, כולל ארנונה ומים, אז 2,000, כולל ארנונה בלבד. תשלום מדי-חדש. דוד-שמש. עם הזמן, התהוותה במקום קהילת-שכנים, של כל שוכרי יחידות-הדיור, היינו עושים "על האש" יחדיו, עובדים בגינה יחדיו ועוד... בעל-הבית: נחמד מאד. לבד מן השכירות המופקעת שלקח, היה - חד-משמעית!! - אדם נפלא וחבר של כולם. תקופה: 30.4.2008-1.6.2012. על-אף קֹטן-הבית ויֹקר-השכירות, הרי עקב העובדה, שכולנו היינו חברים, היה לי טוב מאד והפסיפלורה שלי, היתה יקרה עד-מאד ללבי. ואולם, היעדרהּ הכמעט-ומוחלט, של תחבורה ציבורית ראויה (מכירים את קו 16 של "אגד" ברחובות? לא? מזלכם!!!!!!!!!!), גרם לי לנסות, פעם אחר פעם (4-11.5.2009; 25-28.7.2010; 25.2-2.3.2011) לחפש - לשווא, כמובן... - דירה בת"א (חיפושים, בהם התוודעתי לעובדה, שבתל-אביב, בעלי-הבתים הנבלים, החמדנים, הם המכה הקטנה; השותפים המסוייטים, הם הזוועה האמיתית...). לבסוף - עם שנאלץ בעל-הבית, להעביר ניהול-הדירות, לחברו הטוב (והסוציופאט) = שבנוסף לכל שאר "מעלותיו", הודיע על העלאת-השכירות, במיידית ל-2,200 (עם העלאות נוספות לעתיד-לבוא), החלטתי, שיש גבול לכל חוצפה, קמתי ועזבתי. תוך יום אחד, בסך-הכל, מצאתי, את ביתי הנוכחי - וזהו כל הסיפור כולו.

בנגע למחירי-הספרים בארץ ול(אי-)נכונות-אנשים לשלמם:

כל אדם (זכר או נקבה או ווט-פאקינגלי-אבר), המוציא, על הופעתו החיצונית(!!), יותר כסף, מאשר על ספרים = הוא חזיר בן של חזיר!!!!