מחשבות על העולם ובכלל

קצתי בקומוניזם. די, זה לא יעבוד ולא יוכל לעבוד. זה דריסה עצמית למוות, של כל מי, שינסה להגשים זאת. אבוד לחלוטין, העניין. יש לנו צורך, בבורגנות סוציאל-דמוקרטית מתונה ובריאה, לֹא בהטרפה עצמית, למאזוכיסטיות ספרטנו=פולנית חולנית ומעוותת-עד-בחילה.

קצתי במחאות למיניהן. שאחרים ילכו להפגין, אני את שלי עשיתי. מסתפק בכתיבת מאמרים ורשומות בבלוג ועוד. להפגין? שילכו כל התל-אביבים, בהנהגת כל הטמבלים המלאים מעצמם, בניהול מפגרותי-רוטשילד, או "גוש שלום עכשיו".

קצתי גם בשמאל הישראלי. יוס ברוך כותב לי, שאם אני אשכנזי, אינני יכול להיות, פעיל חברתי, בעוד שיוצאי-ארצות-ערב (גם אם קוראים להם "יצחק תשובה", "מאיר שטרית", או "סילבן שלום"), הם חברתיים-מלידה. קובי שניץ דורס נודיסטיות, במתכוון, באמצעות מכוניתו ונריה ביאלה תומכת בו. אופירה גמליאל צורחת עליי, שאינני יכול, בשום-פנים-ואופן, להיות פעיל חברתי, אם אני מעז, בחוצפתי הרבה, לעשות שימוש במלה "אני", כי לפעילים חברתיים, מותר לדבר, אך ורק, ב"אנחנו". בהפגנות "שלום עכשיו (סכין בגב)", מותר להרים אך ורק שלטים, שאושרו בידי פיהרר-הארגון, יריב אופנהיימר ובידי-תורמיו, דוגמת-ברונפמן. אתר-המחאה הרשמי, קורא לעריכת לינץ' ציבורי באדם, שמישהי אמרה(!), ש"הטריד אותהּ מינית", אף מבלי לבדוק הראיות ואם, בכלל, קיימות כאלה. כל ח"כיות הגוש, ללא יוצאת-מן-הכלל, מעבירות חוק, משל חולת-הרוח המטורפת מיכל רוזין, לפיו כל טינופת, תוכל לתבוע - ולקבל!! - 72,000 ש"ח, אם יתחשק להּ, להעליל כך סתם, על מאן-דהוא, שהעז לחייך(!!) אליה פעם, בלא שיהיה עליה, להוכיח דבר וחצי-דבר... וכמובן: אוי לו ואבוי לו, לכל מי, שרק יעז(!!!) לצייץ כנגדן, בזעזוע. מייד יוגדר, אף-הוא, כאנס...

זה השמאל הישראלי.

לי נשבר מכל זה. בבחירות הבאות, יקוו-נא כל אנשי-השמאל, שאשב בבית ולא אצביע לליברמן, או לבנט. בבחירות העירוניות הקרובות, אגב, לא אטריח-עצמי להצביע, בין כה וכה... המועמדים ברחובות, הם - ללא יוצא-מן-הכלל!! - אסונות מזעזעים על שתיים. לראשות ולמועצה כאחד.

בניגוד לאי-אלו חכמולוגים, החיים בתוך חוברות-לימוד לילדי בתי-ספר ממלכתיים מתקופת בן-גוריון (ומעולם לא יצאו מתוכן, בעצם, לחיים האמיתיים...) - או ילדיהם של אלה, נסיכי-השמנת של עבודה-עם-המחשבים-בקרייה ויציאה-לאזרחות-של-חברות-סטארט-אפ-סלאש-דוקטורט-במכון-וייצמן - לי, דווקא, יצא לעבוד בכל-מיני עבודות, שאינן אינטלקטואליות במיוחד... כי זאת לדעת: במדיינת אל-ישראיל (יענו, הלבנט), זה לחלוטין לא רלוונטי, אילו כישורים, יש לך... אלא אך ורק, אילו קשרים, יש לך (שנאמר: "המלה פרוטקציה, הזכירה לכולם חברה טובה").

ובכן, היו הימים ימי חדש יוני 1994, 'ה.תש-נד' בדוסית מדוברת וסחבקכם עבד, במשרה מאד חלקית, ככתב במקומון הרחובותי (החדש יחסית) "גל גפן". ובמסגרת תפקידו, נשלח הנ"ל, לכסות מסיבת-הסיום, בבית-הספר היסודי ע"ש הפוליטיקאי שפרינצק, אשר בצפון רחובות, רחוב ורבע מערבית לפקולטה לחקלאות, של האוניברשיטט העברית.

השכונה ההיא, כולה, מיושבת באליטה הרחובותית. אשכנזים טהורי-גזע!! הכי PURE ARIANISCHE VOLK. כל אלה, כמובן, "אנשי-שלומנו", יענו: חותמים על כל העצומות הנכונות, הולכים (או, ליתר-דיוק: הלכו אז) לכל ההפגנות הנכונות, לשיר בהן "{שם יהודי כלשהו} ו{שם ערבי כלשהו}, שני חברים", "לכן רק שי - רו!! שיר לשלום" וכל שאר הבולשיט. הם גם מצביעים, כמובן, למפלגות הנכונות: האיזור הכי "שלנו", אליבא דחברי מפלגת "ממשלה עם מרצ". הכי קוראים יוסי שריד ויוסי ורטר ואולי עוד יוסים אחרים ב"השרץ דה-שמוקר" והכי חברים, של זהבה ושל ניצן ושל מי-לא... ובקיצור: האנשים שלנו, בקיצור (המוכ"ז מ)אנ"ש. האנשים הנכונים. שמאלנים טובים. עאלק.

אז כיימובן, כאשר נשלחתי = כנציג-התקשויירת עלי-שיכון-סיילע - לעשות על הנ"ל רפורטז'ה, SURE ברור, בהכרח, שהכי-הכי התחנפו אליי. מה, בטח!! הכי חברים שלי, פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח...

כמעט שלוש שנים מאוחר יותר, בפברואר 1997, קיבלתי עבודה יומית אחת - דרך חברת כח-עבדים כלשהי, כיימובן, "זמיר" או "זמריר" או "צמריר" או שקר-כלשהו אחר - של נקיון, באותו בית-ספר יסודי "שפרינצק".

ולפתע, ראה זה סיר-פיילא: השתנה היחס כלפיי, מן הקצה - TO THE קצה. פתאום, כבר אין מתחנפים... כבר לא חברים... נביחות... צעקות... איומים... השפלות...

שכר לא קיבלתי, למקרה שתהיתם בנידון. כי היי: כולה עבדתי בנקיון!!

לא הייתי כותב זאת, כמובן, לולא:

א' = כך היה הדבר, בכל המקומות, בהם יצא לי לעבוד, בעבודות (כֵּן!!!!) בזויות, בן התייחסו אליי, עוד יותר גרוע מן הלכלוך, שנדרשתי לנקות / לשטוף מן הכלים / לסדר סחורה / וכיו"ב...

ב' = כל אותן עמות, שהוזכרו בתחילת רשימה זו, מאמינות היו (במסגרת עולם-הדמיונות, בו את ימיהן הן מבלות), ש"כל מלאכה, מכבדת את בעליה ושאין עבודות בזויות"...

ועוד מחשבה אחת לי בזה: ייתכן, שמשום-כך, ה"""שמאל""" (עאלק!!) הישראלי הלבנבן (בלאט), לְעוֹלָם לא יעלה...

ביום א' לפנות-ערב, קניתי פילם וסוללות למצלמה והלכתי לצלם, את זוועת הכניסה הצפונית לרחובות, בין הפקולטה לתחנת-הרכבת = איזור שואת-האקליפטוסים, שיזמה עיריית רחובות, בתמיכת כלל תושבי רחובות חוץ ממני = הירוק האחד והיחיד כאן (כל שאר הרחובותים, רוצים לנסוע במהירות ובקלילות באוטו שלהם, ללא שום פקק ואם אפשר, לדרוס למוות כמה ערכי-טבע, ככה על הדרך = מה טוב!! מה טוב!!).

בשני בבקר, קמתי בשש וחצי, לפני שבע כבר יצאתי - אבל רק בעשר דקות לשמונה(!!), זכיתי לרדת מן האוטובוס (קו 16 המבחיל), לצד חורבות עמק הטל = "בכניסה לשכונת רחובות ההולנדית" בלע"ז, בסמוך לקצה המערבי, של העיר. שתבינו, היתה זאת הפעם הראשונה, מאז עזיבתי את שיקוץ "כפר גבירול", בהּ נסעתי, בסיוט ההוא. הראשונה - ואני מקווה, בכל לבי ומאודי, שחזרתי משם, כמה דקות אחר-כך (משצילמתי התמונות הנחוצות), היתה גם האחרונה, בהּ נאלצתי לנסוע, בקו הארור והמצ'וקמק דנן.

ירדתי בהרצל / שדרות חן ("אנדרטה", ליד "מילשטיין" לשעבר), חציתי את הרצל ובתחילת הנשיא הראשון, חיכיתי לקו 14, שדווקא הגיע די-מהר (אחרת הייתי מוותר - כבר היה פאקינג עשרים לתשע!!! התחבורה הציבורית המהוללת....כי ההגה, בידיים של "אגד"). נסעתי עד לפינת הנשיא הראשון וההמשך הצפוני של סירני, לצד אחוזת הנשיא חיים וייצמן ושם ירדתי והלכתי, לצלם את הזוועות, שחוללו בני-עירי ה"""יקרים""" בטבע של צפון-מזרח העיר. אז הלכתי, ברגל, בעוקף המזרחי ובגורודסקי (ליד מרכזי סגידת-המוות הראשיים של העיר = הטמאים בעיניי, כמובן: אמונתי אוסרת עליי, להיכנס אליהם), בדקתי המחירים בסופרמרקט בפינת גורודסקי וסירני, הזדעזעתי מן המחירים בסופרמרקט בפינת גורודסקי וסירני, הגעתי ל"בית העם" החרב, ישבתי, בפלאפל המעולה שלצדו, אכלתי אחלה פלאפל ושתיתי אייס-טי.

אחר-כך, כשהייתי מסוגל להמשיך, פניתי והלכתי, ביעקב ובנורדאו, אל גן-המגינים, צילמתי שם שלוש תמונות, הלכתי לפסז' השקם, צילמתי שם שתיים ואז, מסרתי הפילם לפיתוח והלכתי לשבת לשתות קפה שני עם חבריי; השעה היתה כמעט עשר והייתי, כמובן, מחוק כבר לחלוטין.

אז שבתי הביתה, צפיתי, כמובן, בדיוני-התקציב במליאה, התרגשתי מן התרגיל המבריק, המעולה והמצויין, של חברות האופוזיציה - ולמחרת בבקר נשברתי, משראיתי, איך הצליחו לפקשש הכל; טוב נו, השמאל הישראלי, למה אפשר, בכלל, לצפות, הא???

מזל שיש "לוּל"!!

ביום רביעי = לאחר, שלקחתי הכביסה למכבסה וקניתי חמישים ספרים, במחיר שנקל לספר - צפיתי עוד קצת, בדיוני-המליאה, עד שהפמינאציות המטומטמות, העבירו חוק, עמו לא יכולתי, בשום-פנים-ואופן, להשלים - וזהו.

זהו-זה!! אינני שמאלני עוד, לא במובן הישרא=טאליבאני, אני מְסָרֵב, להיות איש-שמאל!!

אם עכשיו יש בחירות, אני הולך לקפה, או לים; לא לשום קלפי, אל תחפשו אותי!!

טוב, ומי שרוצה לדעת, מה קרה היום, שיכנס לפה ויקרא עד הסוף.

מעבר לזה? קצת עובד, קצת קורא, קצת צופה, בהרצאות אקדמיות, או בסדרות-עבר טובות... ומשתדל, לפחות, שלא לתכנן התאבדות....משתדל. לא תמיד מצליח.

ביי בינתיים.