מה זה אומר, "תחילת השבוע"?

למה אנשים חייבים להיות כל כך עמומים בבחירת המילים שלהם? למה לא להגיד: "אני אחזור אליך ביום ראשון בשעה 11:00 בבוקר"? למה לא להגיד: "את תתחילי לעבוד איתנו רק בעוד שבועיים, עד אז תילחצי"? למה לא להגיד: "אם אני לא מתקשר בשעה 11:00 בדיוק, זה רק כי נתקעתי בשירותים, ולא כי התחרטתי"?

אני בטוחה, באמת בטוחה-בטוחה, שאין מצב שהוא יתקשר, שהכל מבוטל, שלמרות השיחת שכר והתנאים ולמרות שהוא אמר את מילת הקסם "התקבלת", משהו עוד עומד להתפקשש ואני אמשיך לחפש עבודה.

למה אני בטוחה בזה?

1. כי זאת אני

2. כי כבר קרה שאמרו לי שהתקבלתי ואז לא חזרו אלי

ואני בטוחה-בטוחה שהפעם מדובר באותו מקרה. שחוץ מהאנרגיות השליליות שלי, גם בטוח קרה משהו והוא התחרט. באמת שסגורה על זה.

קיימת האופציה הקטנה שאני טועה ושעכשיו השעה 10:28 בבוקר של יום ראשון, והמושג "תחילת השבוע" יכול להיות גם יום שני, ככה שבתכלס יש לו עוד יותר מ-24 שעות... אבל בראש שלי? אני בטוחה שזה התפקשש. שפספסתי את הזדמנות חיי.

כי זאת אני.

וכי הרבה יותר קל לשקוע במחשבות שליליות מאשר לשמוח.

האבן הזאת בלב כל כך שמחה לחזור לשבת שם בכל הזדמנות, כמו שטן קטן שנהנה להכאיב לי. ואני, מטומטמת, מרשה לה לשבת שם. במקום לסלק אותה ולהגיד לה שהיום פאקינג יום ראשון והשעה רק 10:29 בבוקר, ואני בלחץ היסטרי כאילו מינימום יום שלישי בשעה 16:00 אחרי הצהריים. אבל לא, זה רחוק מזה. והאבן המזדיינת הזאת עדיין יושבת לה בכיף, מחייכת, מעיקה!!

אתה מאמין שמחשבות שליליות מביאות דברים שליליים?

זאת אומרת, מעבר לדברים שאתה שולט בהם... ברור לי שאם אתה חושב שלילי - אתה תביא על עצמך דיכאון ובאסה.. אבל האם גם דברים חיצוניים שלא תלויים בך יכולים להתפקשש בגלל ש"הזמנת אותם"? האם הוא עלול לא להתקשר דווקא בגלל הרגשות השליליים שלי?

אני לא מאמינה בזה.

אבל בכל זאת, בשביל עצמי, אולי כדאי שאני אפסיק לחשוב שלילי.

קל להגיד, הא?