מדהים איך שלפעמים סרט כל כך טיפשי כמו "מלך האריות" גורם לך לטפס על קירות כמו מטורף...

סתם, הוא לא סרט טיפשי.

זה יכול להיות ממש מגניב להיות לביאה.

הייתי רוצה לנסות.

ובלי קשר, נלה הייתה חתולה פראית.

נו, מה אפשר לצפות מג'ינג'ית?

אני כל כך שונאת לא לקבל את מה שאני רוצה.

תוהה איך חיים אנשים שאף פעם לא מקבלים מה שהם רוצים?!

איך זה ששעה וחצי של סרט אנימציה יכול להוציא ממני כל כך הרבה דמעות?

עד כדי כך שאני לא מצליחה להרדם אחרי שהוא נגמר.

ומה זה משנה מה קרה בדיוק לפני שהוא התחיל...

או במהלכו...

אני מאשימה את סימבה.