אז אתמול היה ערב נהדר שאותו ביליתי אני ושני חברים (נקרא להם אגוז הייזל ואגוז לוז) אצל משפחה של החבר הטוב שלי (נקרא לו "הפולניה"). הפולניה בא ממשפחה אמריקאית יהודייה נטו, ככה שהם החליטו לחגוג את חנוכה יחד עם thanksgiving (חג ההודיה) באותו ערב- החג ההוא עם ההודו וזה. הפולניה נתן לי, להייזל וללוז חולצות מכופתרות ללבוש (כמה מתחשב מצדו, חוץ מזה שהוא לא הפסיק לומר שאסור לתת לי ולהייזל בגדים של גברים משום שאנחנו "בעלות רחם") והחולצה ממש התאימה עליי אז זה היה נחמד.
חוץ מזה שנר הנשמה של הזמר המהולל והמדהים אריק איינשטיין, שכל כך עצוב לי שמת (וההורים שלי לא הפסיקו לבכות, כל אחד בביתו וגם בפלאפון), די שרף לי חלק מהאפרו וגרם לאבא של הפולניה לומר לנו להישאר בחדר ולא לזוז עד שיגיעו כל האורחים, היה ערב מהמם. הדלקנו נר חנוכה ראשון ליד נר הנשמה של איינשטיין, שרים את מעוז צור ונר לי נר לי, והפולניה ממשיך וממשיך לשיר... הייזל עושה שטויות, ולוז כל הזמן נדבק אליי. זה ממש עצבן אותי (קצת הטריד, כי מגע של בנים עושה לי בחילה ואני לא יודעת למה). חוץ מהמגע של הפולניה, שדווקא די נעים החיבוק שלו.
ישבנו כולנו, חברים ואמריקאים, בשולחן אחד גדול בבית פנסי ענקי (כי הם עשירים), ואחרי שהודינו כל אחד על מה שקרה לו בשנה האחרונה וסיימנו את המנה הראשונה של סלט, מרק בטטה ודלעת ועם הפסטה, הגיע הbig turkey ממולא באורז טעים ולידו שומן נמס וחמצמץ שגרם לי לרייר. אחרי כן, כשכבר היינו מלאים והייזל התנפחה וכמעט קרעה לפולניה את החולצה מרב שובע, יצאנו לטייל בחוף (הפולניה גר על החוף, קראתם נכון.)
רצנו, דילגנו, הוצאנו אנרגיות. היה ממש כיף. ואז אני והפולניה מקדימה והייזל ולוז מאחורה, הפולניה שואל אותי "יש לך חולצה מתחת לחולצה הזאת?"
"לא," אני אומרת.
"אז החזייה שלך נוגעת בחולצה שלי?"
"כן," אני צוחקת.
והוא שם את היד על הכתף שלי ואומר, "אני לא יודע אם החולצה טהורה עכשיו."
"אתה מוזמן לתת לי אותה במתנה."
אני חושבת שאני מתחילה להתאהב בפולניה שלי, אני מקווה שלא :(
בכל מקרה, היה ערב נהדר, למרות שמותו של הזמר האהוב עדיין הדהד באוויר והעכיר מעט את השמחה. בשביל להוציא את המתוק מהרע שרנו שירים שלו בערך כל הערב, חוקקים את תורת השירה שלו בלבנו ובנשמתנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lady Q הכותבת