כנראה שהיא קוראת את הבלוג, אם היא עדיין זוכרת אותו. ובטוח שהיא יודעת שהפוסט הזה עליה.
אבל היי, זה לא פייסבוק, נכון?
ואני אפילו לא אגיד עליה שום דבר רע. לא קללה, לא גידוף, באמת שזה מיותר. כי היא כן חברה שלי.
אבל מה?
היא כן נמחקה מרשימת "האנשים שדנה צריכה לסמוך עליהם"
והרשימה רק הולכת ומתקצרת, ומתקצרת, ומתקצרת...
את חברה שלי. ואני אוהבת אותך, מאוד. אבל אין לי יותר אמון בך. איך אני יכולה לסמוך עלייך ככה?
אבל זה בסדר. זה לא נורא.
כי עכשיו, חשבתי על משהו.
יש שני אנשים שאני צריכה לסמוך עליהם בעולם.
אני,
והאנשים שיעזבו אותי או ייפגעו בי רק אם לא תהיה להם אף ברירה אחרת.
אז היי, דנה, חייכי. תחייכי לעצמך, כי בך את יכולה לבטוח. והרי למי עוד מגיע חיוך?
