בזמן האחרון, אני רואה הרבה חברות מתחילות לצלם דוגמניות מלאות, או הרבה דיבורים על כמה שרזון זה לא יפה, ובכמה פוסטים בישראבלוג, כמו פוסט תמונות שראיתי לאחרונה- כל כך הרבה יותר יפה משק עצמות, ככה בחורה צריכה להיראות. ואני מבינה את זה, באמת. נגד אנורקסיה, לעודד בנות להפסיק להרעיב את עצמן, כי בחורה אנורקטית- זה באמת לא יפה. לא מבחינת המראה עצמו. אלא מבחינת המקרה. ועכשיו, אני שואלת אתכם, אם מישהו בכלל יקרא את הפוסט הזה- מה עם בחורות רזות מידי באופן טבעי? שהן לא אנורקסיות, הן פשוט נראות ככה? מה איתן? מה איתי?
אני רזה מידי, בתת משקל, ידוע לי. אבל זה לא כי אני רוצה לרזות. זה פשוט, כי ככה אני. והדימוי העצמי שלי בנוגע לגוף שלי ממילא על הרצפה, אז אתם יודעים מה לא עוזר? תגובות כאלה, כאלה בדיוק. זה בום לביטחון העצמי, כי בשבילי? זה כמו שבחורה מלאה תקרא תגובה: בחורות מלאות זה לא יפה, תפסיקו לאכול. מה ההבדל בין זה, לבין: בחורות רזות זה לא יפה, תתחילו לאכול. ?
בואו אני אספר לכם משהו, אין הרבה הבדל.
אז כפי שאמרתי בהתחלה, נכון שצריך לעשות משהו נגד האנורקסיה, רק שלא יבוא על חשבון אנשים אחרים.
אתמול, כהרגלנו בכל חג, נפגשנו כל החברים בסנטר! (איכ ילדי סנטר לכו לחתוך בפינה~) היום התחיל לי די גרוע, כי ביום שלישי הייתי בים ביומולדת של חברה, והגב שלי נשרף כמו שבחיים לא נשרפתי (כוויה דרגה ראשונה ביצ'ס), אז זה כואב רצח, וכל בנאדם שחיבק אותי באותו יום חטף אזהרה לא לגעת לי בגב. הרוב פשוט חיבקו לי את הצוואר, או את המותניים, במקום את הגב. אבל המוסקטר החליט להיות יצירתי, ובהתחשב בעובדה שבחיים לא ראיתי בנאדם חזק כמוהו בגיל 14 (חוץ מהביסקוויט), הוא החליט לחבק לי את האגן (יותר נכון, כשזה קשור במוסקטר- את התחת שלי), ולהרים אותי. הוא פשוט אדם קסום. הרבה אנשים פשוט חיבקו אותי בלי שראיתי מי הם. כלומר, הכרתי אותם, אבל נגיד עמדתי עם כמה אנשים ליד ברוריה, והסתכלתי מסביב לראות אם אני מכירה מישהו. פתאום מישהו שקצת גבוה ממני עם חולצה לבנה קופץ (כן, אשכרה קופץ) עליי בחיבוק מועך. רק אחרי כמה שניות הבנתי שזה מוהוק וחיבקתי אותו בחזרה. או שלמשל, מנדל חיבק לי את המותניים מאחורי הגב שלי, ולקח לי כמה שניות להבין שזה הוא ._. אני חושבת ששני הדברים ששמעתי הכי הרבה באותו יום היו: א. ווווווווווווווואאאאאאאווווווווו יש לך שיער כל כך יפההההההההההה ב. נראה לי שאת הראשונה שאי פעם הגיעה למפגש סנטר עם שמלה. (כנראה שזה בגלל שתמיד מרימים אותה. הידד למכנסי הג'ינס הקצרים שלבשתי מתחת!) עם חבורת המודיעין הגיע גם מיכאל, ומאיפשהו הגיע גם מקס (יש מקס בן, ויש מקס בת. זה הבן). וואו, איך שנאתי את שניהם. הם היו כל כך מעצבנים! פשוט הסתובבו ושאלו אנשים: "איך היה הספרינג ברייקקקקקקקק?" בגלל שהוא התבטל. עוד סיבה שאני שונאת את מיכאל, הוא חטף לי את מנדל :< כל היום גררו אותי ממנדל, או את מנדל ממני, וככה יצא שבקושי היינו יחד כל היום וזה לא בסדר. (חסר לך שאתה מאשים אותי שוב, מנדל.) ואז בסוף, שעוד קצת יצא לנו להיות יחד וזה היה נחמד, מיכאל גרר את מנדל ואפילו לא יכולתי להגיד לו ביי. המפ. אחרי שהרוב הלכו לפארק הירקון, הגיעו לסבוי וידידה שלו. לסבוי הוא ילד סנטר בהכחשה, ממש חמוד, קצת אלים. יש לו נטייה לנשק בחורות בלי סיבה, למרות שהוא גיי. קיי? אז הסתובבנו קצת אני, עמית (שאנחנו ממש בסדר, האמת), השפנפן, טילון, אפיקוש, לסבוי, וידידה שלו. והשפנפן קנה ללסבוי חצי שרשרת, כמה חביב מצידו~ ואז עמית רצה ללכת לאכול, אז הלכנו למקדונלס, והוא קנה צ'יפס. אז לסבוי לקח לו צ'יפס, ואמר לי: "שימי את הקצה בין השיניים." אוקיי, שמתי אותו. ואז הוא נגס חצי מהצ'יפס תוך כדי שהוא נישק אותי. אוקיי. לא מוזר בכלל. נראה שזה לא הפריע לעמית, ולי לא היה כזה אכפת עקב העובדה שהוא גיי, אז... הו וול. ואז הוא והשפנפן עלו על מתקן הלו קיטי בקניון ושברו אותו. הידד! אחרי שלסבוי וידידתו הלכו, הלך גם עמית, אז טילון, אפיקוש, השפנפן, ואני, הלכנו לאיזה גלידרייה אדירה בדיזינגוף שקוראים לה Stickhouse, בה אתה מרכיב לעצמך ארטיק~ הטעם לא טוב כמו שחושבים, אבל הקונספט פשוט אדיר ככ! והארטיק טפטף על כולם חוץ מעליי. הידד! 2# כשחזרנו לסנטר, השפנפן היה צריך ללכת, ופגשנו את פרייד ואפית. את אפית לא ראיתי מלא זמן, והיא השתנתה לטובה! היא כבר לא אימו אפל ודיכאוני, וממש כיף איתה, כמו פעם~ אחרי זה היא הלכה, ואנחנו התחלנו לחזור לרכבת, אז גם פרייד הלכה, כי היא תל אביבית. אז הלכנו לרכבת ב-20:00 בערך, אני, טילון, ואפיקוש. הרכבת של טילון הייתה רבע שעה לפני הרכבת שלי ושל אפיקוש, אז אחרי שהוא הלך, לי ולאפיקוש הייתה שיחת נפש על זוגיות ואנשים דפוקים עד שהיינו צריכים להיפרד כשהגענו לתחנה. ואז, חזרתי הביתה, וזה היה אחד הימים הכי אדירים שהיו לי~ ולנושא אחר, שקצת קשור. ממש טיפה. ביום רביעי בערב, יום לפני המפגש, קיבלתי הודעה ממוהוק. מוהוק הוא ידיד שלי, ממש נחמד, חבר טוב של מנדל והמוסקטר. ודיברתי איתו הרבה בימים האחרונים, בעיקר שיחות נפש וכאלה. ברביעי בערב, קיבלתי את ההודעה הבאה: "הממ אני יודע שזה קצת בבום, אבל אחרי שלא דיברנו ממש אני חושב שאני קצת מרגיש אלייך משהו~>:" והייתי בהלם, אז לא עניתי לו (אין לי את ה-seen בפייסבוק, הוא לא ראה שסיננתי...) אחרי ארבעים דקות, קיבלתי ממנו עוד הודעה: "Just kidding" אמממ... אני בספק. מאוד בספק אם זה היה בצחוק. מה הבעיה? הוא החבר של ילדת הסנטר (כינוי של חברה שלי, היא לא באמת ילדת סנטר). אז... דהפאק?
במפגש, בקושי דיברנו, ורק כשהוא היה צריך ללכת, זה היה ככה: ~מחבק אותי~ "ביי... היה ממש כיף לראות אותך..." בקול נוגה מוזר. ואז הוא שחרר אותי, אבל כאילו הוא לא באמת רצה לעזוב. מוזר.
לא התאפקתי, והיום דיברתי איתו על זה. זו הייתה השיחה:
אני- מוהוק? הוא- ? אני- אממ שכחתי לשאול אותך אתמול, מה היה הקטע של ההודעה ברביעי בערב, עשית לי התקף לב.
הוא- אממ לאדע XD למה התקף לב? אני- כי לקבל הודעה כזו ממישהו זה די הלם, כי ראיתי את ה-just kidding בדיליי XDD הוא- אבל למה הלם? אני- כי לא הבנתי מאיפה זה הגיע ._. הוא- מה רע בזה אבל? אני- רגע, אז כן צחקת או לא? בילבלת אותי לחלוטין ><
והוא לא ענה לי מאז. אין לי מושג מה עובר עליו. אז... זהו. כנראה שהעניינים יימשכו כרגיל~ קסום, לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
