תסכול זה מיושן, כמו טוסטר אובן |
 כינוי:
בת: 26
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
super moon- היה מאכזב, אבל מרגיע
היה לי לילה נוראי, וחזרתי להרהר בפגיעה עצמית. כיף? כיף.
אבל בערך ברבע לשתיים החלטתי לצאת לצלם קצת, כי אמור להיות סופר מון. הירח לא מאוד גדול, ולא מאוד זורח, והתמונות יצאו די גרועות, ולא רציתי לשפר אותן בפטושופ. רציתי אותן טבעי.
אבל הרחוב היה כל כך שקט, שהיה רגע שפשוט נשכבתי על הכביש (אני גרה ביישוב ברחוב צדדי, אין סכנת מכוניות), שהיה עדייו חמים מהשעות של השמש, והסתכלתי על השמיים.
הם היו ריקים, מנקודת המבט שלי לא ראו את הירח.
ראו רק כוכב אחד, אחד ויחיד, שלא הצלחתי לצלם.
אני חושבת שהתמונה האחרונה היא האהובה עליי.
עריכה:
אפילו לא שמתי לב,
יום הולדת שנה לבלוג.
יום הולדת שמח?
| |
יש אנשים שצריך לסמוך עליהם-ויש כאלה שלא
כנראה שהיא קוראת את הבלוג, אם היא עדיין זוכרת אותו. ובטוח שהיא יודעת שהפוסט הזה עליה.
אבל היי, זה לא פייסבוק, נכון?
ואני אפילו לא אגיד עליה שום דבר רע. לא קללה, לא גידוף, באמת שזה מיותר. כי היא כן חברה שלי.
אבל מה?
היא כן נמחקה מרשימת "האנשים שדנה צריכה לסמוך עליהם"
והרשימה רק הולכת ומתקצרת, ומתקצרת, ומתקצרת...
את חברה שלי. ואני אוהבת אותך, מאוד. אבל אין לי יותר אמון בך. איך אני יכולה לסמוך עלייך ככה?
אבל זה בסדר. זה לא נורא.
כי עכשיו, חשבתי על משהו.
יש שני אנשים שאני צריכה לסמוך עליהם בעולם.
אני,
והאנשים שיעזבו אותי או ייפגעו בי רק אם לא תהיה להם אף ברירה אחרת.
אז היי, דנה, חייכי. תחייכי לעצמך, כי בך את יכולה לבטוח. והרי למי עוד מגיע חיוך?  | |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
