"אז יאללה ראבק! שתלך להזדיין היא! וכל החברות השרמוטות האלה שלה!" - כך יוסי סיכם את השיחה הארוכה שלו עם יניב.
"שמע אתה צודק. אבל בכל זאת אני חושב שעליך לבקש סליחה." ענה לו יניב.
"שאמאמא שלה תבקש סליחה! אני צריך לבקש סליחה?!" ענה יוסי בצעקה. כמובן עם התנועה המוכרת של היד. חצי סיבוב. ככה הוא נראה הכי ערס ומאיים.. "אני שעה אומר לך מה הזונה הזאת עשתה לי ואתה עוד אומר שאני צריך לבקש סליחה?! טפיי עליה מגעילה.."
"תשמע.. מה שהיא עשתה לך היה בינך לבינה. אתה השפלת אותה בפומבי."
"מה זה פומבי?"
"פורום כזה"
"שו פורום?"
"נו ליד הרבה אנשים.."
"אה.." ווריד קטן יצא ממצחו של יוסי. כנראה חשב יותר מדי.. "מגיע לה.. היא"
יניב קטע אותו באמצע המשפט: "אולי תפסיק להיות ילד קטן?! אתה עדיין אוהב אותה! ואפילו אם לא. לצעוק בכל השכונה שהיא זונה לא עושה אותך גבר"
"בונהההה יניבב עם כל הכבוד שלי אליך מה אתה הופך עלי צד אה?! לך לך צ'טרף לכל החברות האהבלות שלה לך ימניוק" יוסי התחיל להתעצבן..
"היא לא יוצאת מהבית מהפדיחה שעשית לה! תגיד לי אתה בן אדם אתה?! טיפה כבוד לבן אדם. אם אתה גבר אמיתי לך תפייס אותה לפחות.."
"בסדר.."
"מה בסדר?"
"מה מה בסדר? בסדר זה בסדר! רוצה עוד עראק?"
"לא תודה אני צריך לנהוג חזור היום"
ואז היה שקט קצר. יוסי חשב על הדברים שיניב אמר לו. טחן את זה טוב ואז אמר בשקט:
"אתה אומר היא כל היום בבית זאתי?"
"כן"
"ואיך אתה יודע את זה?
"אפרת אמרה לי." (אפרת. חברה של יניב. חברה טובה של רחלי.)
"מה היא אמרה לך בדיוק?
"נו זה לא משנה. היא לא יוצאת.."
"יא עיוני. תעני חביבי אני רוצה לדעת.."
"היא אומרת שהיא בוכה בחדר שלה כל היום. היא לא מסכימה לחברות להגיע אליה אפילו. בקושי את הטלפון הזה היא עשתה איתה. היא פוחדת ללכת ברחוב ממבטים של אנשים. היא לא יודעת איך היא תצא לרחוב שוב פעם אחרי מה שעשית לה.."
"היא כל היום בוכה בחדר". המשפט הזה חזר ליוסי כמה פעמים בראש.
"וואלה אחי אפשר להגיד לך משהו? עליך אני סומך כמו על אמא שלי אתה.."
"כן בוודאי"
"ראסמי? אני שומע שרחלי בוכה. כמה הלב שלי אבן הוא נהיה מים הוא נהיה. וואלה באלוקים לא יכול לשמוע שרע לה ושהיא בוכה גם אחרי מה שעשיתי לה.."
"תלך תבקש סליחה כמו גבר.."
"אבל איך כפרה אבל איך? היא תזרוק אותי מהבית כמו כלב!"
"ואז תחזור שוב!"
"זין שלי מי יחזור בשבילה שוב?!"
"אתה! כי אתה צריך לבקש ממנה סליחה. תאמין לי אבא שלך זכרונו לברכה היה מכה אותך על מה שעשית לה"
"זכרונו לברכה" יוסי קם קצת מהכסא והתיישב. לכבד את אבא. וענה: "שוקולד Miamo"
"סליחה?" ענה יניב קצת מבולבל.
"היא הכי אוהבת שוקולד מיאמו. מוכרים אותו בחנות קטנה בירושלים. וואלה רק שמה.. אני אקנה לה סלסלה של השוקולד הזה. ואני אקנה לה את השרשרת הכי יפה בחנות. עד שהיא תסלח לי.."
"מתי תצא אליה?"
"מחר בערב אחי"
ולמחרת בערב הוא התלבש יפה יפה. סידר את שערו היטב היטב. בישם את עצמו טוב טוב. ויצא לבית של רחלי עם לב דופק ולתגובה לא ידועה..
בזמן שיוסי צעד לכיוון ביתה של רחלי. מחשבות צצו ורדפו אותו שוב ושוב.
ואם היא תזרוק אותי מהבית כמו כלב? ואם אפילו היא לא תפתח לי את הדלת? ותכלס איך אני אמור לבקש סליחה על מה שעשיתי לה?
יוסי לא בן אדם דתי. אבל יוסי מאמין באלוקים.
יוסי מילמל פרקי תהילים, ותפילה קטנה לבקשת הסליחה.
יוסי שם לב, שלכל מה שהוא מבקש יש סיבה.
אלוקים יקר, תעזור לי שהיא תסלח, כי אני עדיין אוהב אותה.
שיעבור מהר, מפני שעליה קשה לי להסתכל.
עדיין מתגעגע לרחל וכרגע אני מצטער.
פשוט עשה שיהיה לי טוב ושלא תזרוק אותי היום.
(חלק מהתפילה)
בתפילה זו יוסי הבין שהוא עדיין אוהב אותה. ושעשה טעות נוראית שנפרד ממנה.
הוא כבר לא רק רצה לבקש סליחה. הוא רצה אותה לאישה.
הבין שהפסיד זהב נקי, הוא הפסיד אשת חייל אמיתית..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: