כשהעניים שלה נעצמו בחן, והיא מילאתה את ריאותיה בריח הפרחים שהחזיקה ביד..
שגבותיה התכווצו כשחשבה מה לענות לי, שפתיה התהדקו והיא הסתכלה לי בעניים..
אפילו כשסתם ישבה, רגל על רגל, מתלתלת קצוות שיער אחת.
בכל תנועה ותנועה נטף ממנה נחלים של חן. אני לא אאמין לאדם שיגיד שהוא לא נשבה בקסמיה הטבעיים.
ידעתי שאני רוצה אותה. את כולה! ידעתי שאני רוצה שהדר קורן תהיה שלי. וידעתי שיש לי הרבה עבודה..
אז התגלחתי, צחצחתי שיניים ולא עישנתי כבר כמה שעות. במקום זה שיניי התעסקו במסטיק מנטה.
הסתפרתי יפה ולבשתי את מיטב בגדיי. ענדתי את השעון היפה ביותר שיש לי.
שמתי מוסיקה קלילה כדי להשאר במצב רוח טוב ולא להכנס ללחצים מיותרים - לא עזר - עברתי לרוק - עזר.
כשהגיעה השעה שמונה יצאתי מהבית, התנעתי את הרכב ונסעתי לתל אביב.
כבר הזמנתי לנו מקומות ישיבה רומנטיים ודיי אינטמיים במסעדת 'טאיו' על חוף בת ים.
נסעתי לאסוף אותה מנתניה. כשהגעתי לחניית ביתה, הרמתי אליה צילצול;
"היי, מה קורה?"
"ממ מעולה, מה איתך?"
"בסדר, את מוכנה?"
"ממ כן. יצאת כבר?"
"אני בחניה שלך.."
"אהה" היא הייתה נשמעת קצת לחוצה, מה שעשה אותה למתוקה יותר. "אממ אממ כן דקה אני יורדת"
הלב שלי האיץ מעט, סיגריה הייתה מסדרת אותי טוב עכשיו. אבל אין מצב שאני יהרוס את כל הריח הנעים עם סיגריה עכשיו..
הצצתי באייפון, שיחה שלא נענתה מיאיר, הם יוצאים היום לבר. וויתרתי על זה כדי לצאת איתה..
רעש עקבים מאחוריי סובב את ראשי. וראיתי.. ראיתי את הדבר הכי יפה שראיתי בחיי.
היא בסך הכל מטר שישים. שיערה בצבע חום וכך גם עיפינייה. שיערה חלק וכך גם פניה.
היא לבשה שמלה לבנה, ועקבים שחורים. מלאך התקדם אלי, לא בחורה. מלאך! ומלאך יפה מאוד..
שערה עף אחורה מהרוח, והיא חיבקה את עצמה כדי להתגונן מהקור.
"היי" היא אמרה לי. יש לה קול דק ונעים לשמיעה.
"וואו" עניתי לה. היא עשתה פרצוף שואל ומיד אמרתי. "את נהיית יפה מפעם לפעם כל הזמן!"
היא הסמיקה. וכמה שאני אוהב לראות אותה מסמיקה, מחייכת, חיוך ממיס שכזה..
"תודה"
"ממ שנסע?"
"יאפפ."
פתחתי לה את הדלת וכשהיא נכנסה נכנסתי למושב נהג והתחלתי בנסיעה.
הנסיעה עברה עם המון צחוק. סיפרנו סיפורים מהעבר, זרקנו הערות מצחיקות ובואו נגיד ככה. הנסיעה עברה בשלום.
נכנסנו למסעדה והתיישבנו במקום שמור. משיחה מצחיקה איכשהו זאת נהייתה שיחת נפש.
היא סיפרה הרבה עליה. בניגוד לפעמים אחרות שהיא בקושי הייתה מדברת על עצמה.
סיפור חייה היה מרתק. איך היא גדלה ללא אמא, איך היא גידלה את שתי אחיותיה הקטנות בתנאים קשים.
למה היא מסופקת בשירות שלה, ישבנו שם קרוב לשעתיים.
כשיצאנו הורדנו נעליים והתחלנו ללכת על החוף. החמאתי לה בפעם התשעים אולי באותו ערב, הפסקתי לספור אחרי הפעם העשרים..
כמו שהיא הפסיקה לנסות להסתיר את אודם ההסמקה שלה..
שאלתי אותה אם אפשר לחבק אותה, היא לא ענתה וחיבקתי אותה. כשהתרחקתי ממנה קצת.
עינייה החומות הסתכלו על עיניי, אני אוהב אותה כבר מזמן זה ידוע, רק אני שואל את עצמי מה היא מרגישה אליי.
עיננו נעצמו ביחד ושפתיינו התקרבו מעצמן. אור הירח כמו פרוג'קטור האיר עלינו. רעש הגלים המתנפצים הרגיע אותנו יותר.
זאת הייתה נשיקה עדינה, עם אהבה עדינה. לא רציתי שהיא תגמר לעולם.
ובמיוחד לא מבכי שלה!
היא התרחקה ממני ודמעות זלגו מעיניה. היא בכתה ואני נשבע שלא הבנתי מאיפה זה בא אליי..
"למה את בוכה יפה שלי? עשיתי משהו רע?"
"לא." ענתה וניגבה דמעה אחת. "אני אוהבת אותך ואתה לא אומר לי את זה גם.
"זה הכל?!" חשבתי לעצמי.
"הדר?"
"ממ?" וניגבה עוד דמעה.
"אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם. אוהב אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך."
היא בכתה קצת חזק יותר, אבל שפתיה שוב מצאו את שפתיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
