Pandora Box

החיילת שלי עושה קצת בעיות..

לא משהו שכולנו לא עברנו כג'ובניקים,

פשוט יש אנשים שלוקחים את זה רחוק יותר..

היא הכריזה שהיא רוצה לראות קב"ן,

בסדר, לא התרגשנו,

ירדה מזה.

אחרי חודשיים היא החליטה שהיא רוצה לצאת מהיחידה

הערת ביניים: יש לה את התנאים הכי טובים בצה"ל, לבוא ב9.30 לצאת פעמיים בשבוע לעבודה ב2, שאר הימים ב16.00-16.30 גג, שמירה אחת בחודש, שבת פעם לכמה חודשים, 15 ימי חופש בשנה עוד 38 ימי מיוחדת, ו10 ימי ד' שהיא מנצלת את כולם, אני לא מחזירה אותה אחרי הפניות לבסיס ועוד ועוד)

ובנוסף לכל זה אני אפילו לא עושה לה כאב ראש עם העבודה ועושה את רוב הדברים לבד בלי לחפור לה

(בחיי שאני המפקדת הכי טובה בעולם)

אבל היא החליטה שבא לה לעבור לבסיס מרכזי קרוב לבית שלה, שעה וחצי נסיעה לא מתאים לה,

ואני פזמוזאורוס עייפה, כבר אין לי כח לבלבולי מוח האלו,

ומעסתי מלהסביר לה שהיא חיה בלה לה לנד והיא לא מבינה ולא מעריכה..

מפה לשם הכנסנו אותה למפקדת שלי שתדבר איתה,

המפקדת שלי יצאה לה על החיים בערך (היא פחות נחמדה ממני)

והיא אמרה נחרצות "היא רוצה קב"ן?? שתראה קב"ן! תקבעי לה כבר השבוע תור לקב"ן"

החיילת שלי הלכה לקב"ן,

הקב"ן אמר לה "תיהי חזקה מתוקה, אם את צריכה לדבר מידי פעם אני אהיה פה"

עדכנתי את המפקדת שלי

היא הייתה מופתעת שהיא הלכה לקב"ן.

היא לא כ"כ איתנו , זה ידוע.

לא, היא בכלל לא איתנו.

אין לי כח. אני עייפה מהמערכת הצבאית.

הציעו לי לחתום עוד חודשיים כי יש פער בקצינה,

אני בגדול לא נגד, התנאים דיי טובים מבחינת שעות ומשכורת סבבה (בוא נגיד שבאזרחות אני לא עושה יותר)

אבל עושים לי כל כך הרבה כאב ראש בדברים הכי הכי קטנים שאין לי כבר כח.

מפקדת: "את שומעת, בטבלה הזאת תמחקי את כל האנשים עם הXYZ פרמטרים"

אני : "מחקתי"

**אחרי יום**

מפקדת: "איפה כל האנשים עם הXYZ פרמטרים"

אני : "מחקתי אותם כי ביקשת"

מפקדת: "אהה לא, תחזירי אותם.. "

 תנסו להכפיל את זה בסדר גודל של 20 קבצים עם 4 גליונות כל קובץ.

עד מתי?

יש לו איזה חיילת אחת,

הוא סיפר לי שהיא כתבה לו ש"צ בוצאפ

וזה לא אמור להיות כי הוא המפקד שלה והם עדיין בחצי דיסטאנס

אז הוא קשר לה את היד לרגל באזיקון

מבחינתו זה מצחיק

מבחינתי היא מתה

לא, באמת, כבר יש לי תוכנית..

העניין הוא, שגברים הם תמימים,

"לא... זה בצחוק"

בצחוק זיבי שלי,

אני עשיתי את אותם מהלכים כדי להשיג תשומת לב של איזה קצין שהייתי דלוקה עליו כשהייתי חיילת.

והעניין הוא,

שאני יודעת מה אני שווה,

אני יודעת שאני יכולה להסתדר בכוחות עצמי,

שאני עומדת איתן על שתי רגליי,

ואם ארצה, לא אצטרך להסתדר בכוחות עצמי למשך הרבה זמן, אם-אתם-מבינים-למה-אני-מתכוונת

היה את אותו סיפור עם מישהי מהסגל שלו,

אז פשוט הלכתי לנטרל את המטרה,

ראיתי שהבחורה לא מהווה איום וגרמתי לה להעריץ אותי.

הכל קטן עליי.

ועדיין הסיפור הזה מעצבן כי זה כמו שאני אהיה הלביאה הכי גדולה וחזקה בספארי

וישימו אותי בכלוב בנפרד מכולם

אני לא יכולה לבוא לחיילת שלו, להיות אני, ושהיא תבין שאין לה סיכוי להתחרות איתי,

בשום סיטואציה אידאלית אני לא הולכת לפגוש אותה באזרחות ולדבר איתה סתם ככה..

אבל זה לא משנה כבר .. העבירו אותה בדיוק לגבול בעירק @_@ (לא הייתי אני *פרצוף תמים*)

#זה_לא_שחצנות_אם_זה_נכון

הכי מבאס שיש זה לחזור הבייתה אחרי צבא עם פיפי רצח להכנס לשירותים בבית ולגלות שאבא התקמצן על הנייר טואלט ויש נייר שיוף כמו בצבא.

אני לא יכולה להמחיש במילים את אכזבתי.