אני נתקלת לעיתים בתופעה הזאת שנשים לא 'נותנות' בתור עונש לבן זוג שלהן,
ואני תוהה לעצמי, מה את משיגה בזה?
הרי את כרגע מענישה אותו במניעת צורך מסוים,
כמו אוכל, או מים, אז עדיף שלא תתני לו לאכול,
כי אם הוא ילך לחפש אוכל במקום אחר עוד יש לך סיכוי.
גבר שמענישים אותו בזה שלא נותנים לו, הולך לחפש.
אז כן, הוא יחזיק מעמד גם 10 שנים אבל בסוף הוא יישבר.
תבוא ההזדמנות, תבוא הבחורה שתראה את הפוטנציאל וזה יקרה,
אולי זה יהיה חד פעמי, אולי זה יהיה נטול רגשות,
אבל את תשנאי אותו, את לא תבטחי בו ואת תכעסי עליו.
אבל, את אשמה.
אז תחשבי פעמיים.
ואני לא אדבר בכלל על זה שהאישה מענישה את עצמה יותר במצב כזה.
(אבל זה כבר תלוי בגבר)
אין את זה ביותר פשוט.
התמכרות לכל דבר.
האקסטזה שזה נותן, ההרגשה המטורפת,
ואין מה לעשות, כשמקבלים את זה מבחור אחד, שיוצא הבייתה פעם בשבועיים במקרה הטוב,
הגוף מתחיל לעשות את שלו,
משחק עם הראש,
כמו כל התמכרות, למדתי לשלוט בזה, לקחת את זה בידיים,
וכמו בכל התמכרות, לפעמים מגיע רגע שאתה נופל קצת
אבל טוב שיש אנשים, חברים אמיתיים, שידעו לא לשפוט, להקשיב ולהגיד את האמת בפנים איך שהיא,
ומנפילות קמים, מורידים את האבק שהצטבר וממשיכים האלה בראש מורם.
כי תחושת הסיפוק שבפורקן המיני היא חזקה,
אבל תחושת האהבה חזקה יותר.
ניסיתי להתכחש לזה, להשתלב בחברה,
לשכנע את עצמי שהם בסדר,
אבל זה לא קורה, אני פשוט לא מתחברת לאנשים האלו.
כל כך אטומי מוח, כל כך משעמים.
ואולי הן בנות חכמות אבל הן ילדות
ונפתחתי וסיפרתי ואומנם הם ניסו להבין
אבל הן לא הבינו
ואם חברים אמורים לעזור לך
אז הן שפטו אותי.
ואין להן שום זכות.
ועל הזין שלי.. לא פעם ראשונה, תמיד ידעתי שאפשר לסמוך רק על עצמי.
תאמת שהייתה לי הרגשה שזה יקרה אבל בסדר..
תאמת? שיחשבו מה שהן רוצות.
העיקר שאני שלמה עם עצמי.
עוד חצי שנה הן יהיו מאחוריי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Hermess