Sophie says she’s really trying, problem is-Sophie's lying

חתכתי שוב.

זה היה טוב, התחושה הישנה והמוכרת..

הדם המהפנט..

נוזל ומטפטף ומטפטף ונוזל..

זועק בשקט בצבעו החזק.

בוער בתוכי.. זורם החוצה..

מטפטף ונוזל ונוזל ומטפטף..

רוצה לזרום לעד, כמו נהר של דמעות אדומות.

הדמעות שלא זולגות מהעיניים,

זולגות מהפצעים, במחזה מרהיב.

של דם שנוזל ומטפטף ומטפטף ונוזל..

רוצה עוד ועוד עד שאתרוקן,

כי כך או כך אני ריקה, אז מה הטעם?

טעם של דם. 

מלוח כמו דמעות, אבל מר כמו הנפש.

אז הוא מטפטף ונוזל ונוזל ומטפטף..

עד שהפצע מגליד, אבל הלב לא.

פותחת את הפצע, מגרדת שוב עד זוב דם..

צופה בתסכול מהול בשחרור, 

בדם שנוזל ומטפטף ומטפטף ונוזל..

ולבסוף תשאר רק צלקת, כמעט כמו זו שבלב.

כי שום חתך לא יהיה עמוק מספיק..

שום דבר לא מספיק.. והכאב לא מפסיק..

נותר שוקק חיים בתוכי, גווע לאט בתוך עצמו..

מייחל לקץ הייסורים..

ושוב הדם מטפטף ונוזל ונוזל ומטפטף..

אבל לא משנה כמה דמעות של דם יזלגו.

שום דבר לא מספיק, והכאב לא מפסיק.

מתי זה יפסיק?