שוב עולה לי אותו שיר מוכר ואהוב לראש, צלילים שמרעידים לי את הלב ומחזירים אותי אחורה בזמן. 3,300 צפיות בקירוב. תוהה כמה מהן שלי.

והמילים? מבלבלות כמו בפעם הראשונה.

אני מוצא את עצמי מתעסק במשמעות, בפרטים הקטנים, במתמטיקה שנועדה לבסס מקריות בעיקר כדי לשלול אותה. זה שיעור. אני בטוח.

היאחזות.

אבל במה?

ואולי בעצם זאת תקווה?

ואולי בעצם תקווה זה עוד ביטוי של סבל?

סינכרוניסטי.

מספרים שמסתדרים באופן מושלם כאילו חיכו לזוג העיניים הנכונות כל חייהם, מילים שזורקות החוצה מתוך הקונטקסט וחושפות את התמונה הגדולה. זה פשע לתת להם לעבור לנו מעל הראש.

חוק המספרים הגדולים באמת.

חוק ליטלווד.

היוריסטיקת הזמינות.

היוריסטיקת הייצוגיות.

כשל הצלף הבודד.

אשליית הצבר.

מגיע לי מאסר עולם.