Azure eyes Ann

בוקר.
התקרה הלבנה השלי.
סובבתי את הראש.
רבע לעשר.
התיישבתי במיטה.
אין לי כוח להתמתח.
הסתכלתי אל הדלת שהייתה פתוחה, אף אחד לא עומד בה.
נאנחתי.
גררתי את עצמי מחוץ למיטה, אל הארון.
המכנסי בד שלי בכביסה, אז לקחתי מכנס ג'ינס בהיר, שחוק, עם שתי קרעים ענקיים בברכים.
קאט קוראת להם 'מכנסי הומלס'.
הורדתי את הפיג'מה ולבשתי גופיה לבנה וקפוצ'ון בצבע כחול נייבי.
יצאתי מהחדר.
הלכתי במסדרון שלוש וחצי צעדים ונעצרתי ליד הדלת של סשה.
היא סגורה.
הצמדתי את האוזן לדלת.
נשאר לו עוד חודש להתערבות.
דפקתי בדלת.
עברו חמש שניות.
טוב נו.
הרחקתי את האוזן והסתובבתי מהדלת.
הדלת נפתחה.
סשה עומד בדלת, מגרד את השיער השחור המבולגן הסקסי שלו, עם עיניים כאלה שרק קמו.
"בוקר"
"בוקר טוב, הערתי אותך?"
הוא נאנח. "לא"
גיחכתי. התביישתי. "אתה שקרן גרוע"
הוא גיחך גיחוך אחד בלבד. אחד.
נשכתי את השפה.
"בדרך כלל אתה ער לפניי"
"אמת"
הוא עדיין חצי יושן מה אני מציקה לו?
"טוב אני אניח לך, מצטערת" הסתובבתי ולקחתי צעד ממנו.
"לא לא זה בסדר" הוא תפס לי את היד.
נעצרתי בשוק. הסתכלתי על היד שלו תופסת את שלי ואז הסתכלתי עליו.
הבטתי בו עם העיניים הגדולות הכחולות שלי במבט מופתע, מבולבל, מפציר, מצטער ועוד כל מיני שילובים.
המבט שלי העיר אותו. הוא שיחרר לי את היד.
"תיכנסי"
הוא פתח את הדלת ונכנס לשירותים האישיים שלו.
נכנסתי פנימה והתיישבתי על המיטה.
חיכיתי דקה.
הוא יצא.
"מה קורה נסט?"
"כלום.. רק קמתי"
הוא הסתכל עלי במבט מבולבל.
"אז למה באת לחדר שלי?"
"אממ..." חפשתי את התשובה בחדר ואחרי שתי שניות ישרתי מבט איתו "לא יודעת".
החזקתי במצב הזה 6 שניות והסטתי מבט ממנו.
הוא התקרב לארון, פתח אותו ושלף מכנסיים אפרים מבד נעים, ארוכים, מהאלה שהוא מתאמן איתם, הוריד את המכנסיים שישן איתם ולבש אותם.
הוא סגר את הדלת של הארון.
הוא הלך לשולחן שלו, הרים את הלפטופ, לחץ את הסיסמא, פתח את האימייל ובדק לשבריר שנייה אם יש לו משהו דחוף.
אפילו לא התיישב.
הוא סיים, הסתובב אלי והסתכל עלי עם הראש מוטה הצידה.
בוחן.
מנסה להבין.
"את לא מרגישה טוב?"
"אני מרגישה בסדר"
"איך ישנת?"
"כמו אבן"
"אז כרגיל?"
"כן"
שתיקה של חמש שניות.
"פאשה או מקסים חזרו?"
"לא שידעו לי"
שתיקה של חמש שניות.
"נסט אני מנסה להבין מה דחף אותך לחדר שלי מוקדם בבוקר"
"ברוך הבא למועדון"
ישרתי את המבט שלי אליו בחזרה.
אחרי שמונה שניות הורדתי את המבט חזרה אל המיטה.
אחרי זה אל הדלת הסגורה.
הוא נשאר שם עומד, בוחן.
"היה לך אולי חלום רע?"
"לא חלמתי כבר שנים"
הוא נאנח. "נסט, אני.."
"תשכח מזה", קמתי והלכתי את הדלת, "אני לא יודעת מה גרם לי לבוא לכאן, ראיתי שהדלת סגורה ", והסתובבתי חזרה אליו עם יד על הידית ,"ורציתי לדעת אם אתה ער, ואז פתחת את הדלת ולא יודעת" פתחתי את הדלת.
"חכי"
עצרתי.
הוא התקדם לכיוון הדלת.
סגר אותה.
הרמתי אליו מבט.
הוא הסתכל עלי מבולבל.
"אני מבולבל"
טוב נו, אי אפשר להגיד עליו שהוא מתחמק ולא ישיר.
"גם אני" הורדתי מבט והסתכלתי על המיטה. "כנראה קמתי הבוקר מבולבלת"
"לא ראית את התקרה דבר ראשון?"
"לא, כן ראיתי את התקרה דבר ראשון, פשוט, כנראה זה יום כזה"
"כזה...?"
"מבלבל כזה"
שתיקה של שלוש שניות.
"את במחזור?"
"לא", התחלתי לגחך ממבוכה, "סתם מבולבלת"
הוא נאנח וחייך.
"זה יכול לקרות מחוסר בשינה."
הוא שם לב שאני מסתכלת על המיטה.
"את רוצה לישון במיטה שלי?"
"לא"
"את לא רוצה לישון או שאת לא רוצה לישון במיטה שלי?"
"לא רוצה לישון"
שתיקה של שלוש שניות.
"את רוצה לאכול ארוחת בוקר. או.. משהו?" הוא ניסה ליצור איתי קשר עין.
"לא" עדיין מסתכלת על המיטה שלו בלי קשר עין.
הוא חיפש תשובות בחדר.
"את רוצה לראות סרטים?"
"לא"
"מה את רוצה נסט? תגידי, כי אני לא מבין מה את רוצה.."
יישרתי אליו מבט.
נשכתי את השפה.
לקחתי אוויר פנימה.
נשפתי החוצה.
"לא יודעת"
"את לא יודעת כלום היום , אה?" הוא גיחך אבל קלט שאני רצינית.
המבט שלו השתנה. רגע אחד מבולבל רגע אחד מופתע רגע אחד השילוב של שניהם.
הוא המשיך לבחון אותי.
הסתכל לי על העיניים, על הריסים, על הלחיים, על הצוואר ואז הסיט בכוח ממני את המבט שלו.
הוא חייך מחוסר נעימות.
"את רוצה להישאר פה?" הוא לא הסתכל עלי כשהוא שאל את זה, סתם מחפש נקודת התמקדות בחדר.
הרמתי אליו מבט.
אף פעם לא ראיתי אותו ככה.
עשיתי כן עם הראש.
"נסט?"
"כן"
"כן מה?"
"כן אני רוצה להישאר כאן"
"ללכת?"
"לא."
הוא הסתכל עלי מבולבל שוב.
"אני לא רוצה להיות לבד."
קמתי עצובה.
הוא קלט.
הוא לקח לי את היד מהידית וליווה אותי למיטה.
הוא שכב על הגב.
הנחתי את הראש שלי על החזה שלו.
"לא יודעת מה נכנס בי פתאום".
"את בסדר?"
"אני אהיה בסדר"
הסתכלתי עליו והוא עלי.
"מצטערת שאני כזאת מסתורית אבל אני בעצמי לא יודעת, פשוט קמתי ככה"
"זה בסדר, אני יודע"
הוא הרים אותי ככה שהמצח שלי כשאני מורידה את הראש מעט נוגע בכתף שלו, חיבק אותי חזק.
זה בידיוק מה שהייתי צריכה.
חיבקתי חזרה.
"כשהיית קטנה והייתי עצובה פאשה היה מחבק אותי, אבל הוא לא בבית.."
"זה בסדר, אני מבין"
שתיקה די ארוכה.
"חג מולד היום"
גיחכתי.
"מה.. מה מצחיק אותך?"
"אתה"
הוא גיחך. "מה אמרתי שהצחיק אותך?"
"זה שלא נעים לך, אז אתה מדבר. לא חשבתי שאתה מאלה שמדברים אחרי"
הוא צחק.
הרמתי את המבט כדי לראות אותו צוחק.
היה לו חיוך מאוזן לאוזן.
"אני לא"
הורדתי חזרה את המבט. "היום המסיבה של טום"
"כן" היה לו טון רציני.
"ועוד מעט נובי גוד" (חג השנה החדשה)
"עוד פחות משבוע"
שתיקה קלה.
"את דואגת כי את הולכת לבית של טום?"
"לא.."
"כי אם כן, יהיו שם עוד בערך 500 איש.."
גיחכתי. "אני לא דואגת"
שוב שתיקה של כמה שניות.
"מביך לך?"
צחקתי.
"אני מביכה אותך?"
"לא.."
"אתה שקרן גרוע ממש"
"אני דווקא די טוב, רק קמתי"
"ממש"
"חוצפנית" הוא צחק.
"נו באמת"
"אני אתן לך עונש!"
"אתה לא מפחיד אותי!"
הוא התרומם מעט, הרים אותי תוך כדי ונשך לי את היד.
"אוו!"
הוא נשכב חזרה.
"אמרתי לך שאני אעניש אותך" מחייך.
"דיביל!"
"רק אני!"
"אתה קוראת לי מטומטמת?"
"הו לא, את לא עושה לי את הטריק הזה"
"אתה קורא לי כלבה?" צוקחת.
"רואה? את בעצמך נשפכת מצחוק!"
התרוממתי, באתי לתת אגרוף בידיעה שהוא יתפוס לי את היד, והוא תפס עם היד שלו.
הוא התרומם בעצמו, נשען על המרפק.
ניסיתי בכל בכוח לדחוף והיד שלו זזה אולי כמה מילימטרים.
"נכנעת?"
"בחיים לא"
"תכנעי"
"לא"
הוא לחש "תיכנעי"
"לא!"
הוא התרומם למצב ישיבה, עוד יותר דוחף את היד שלי אחורה.
"לא, לא, לא!" אני נשפכת מצחוק תוך כדי.
דיגדוג בגב.
"אהה!" התקפלתי ונכנעתי.
הוא צחק.
"ניצחון!"
"רימית!"
"גם לך היה מותר!"
"לא, זה אסור!"
"כן, כן.."
הוא נשכב חזרה עם הידיים מאחורי הראש.
נאנחתי.
"תודה"
הוא צחק. "על מה?"
"על העידוד. קמתי קצת.. עצובה"
הוא חייך. יש משהו מאוד תמים ואמיתי בחיוך הזה שלו.
"בבקשה"
חייכתי בחזרה.
שתיקה של חמש שניות.
"טוב!" נתתי לו מכה קלה על הקוביות שלא הזיז לו בכלל, "עכשיו אתה צריך לקום לעזור לי לעשות קניות לנובי גוד"
הוא התחיל לצחוק.
"אני עייף" וזייף פיהוק.
"הייתי לוקחת את פאשה אבל הוא עוזר לטום, ומקסים עובד.."
הוא נאנח עם חיוך. "ורק לי יש עבודה נורמלית?"
"איך אתה אוהב את עצמך שזה משהו" התחלתי לגחך.
"אני? את אוהבת אותי" עם חיוך זחוח על הפנים.
"חה! חי בסרט" קמתי עם מבט ספקני.
הוא חייך שוב את החיוך הזה.
יצאתי מהחדר והלכתי למטבח.
הכנתי רשימה של מה שצריך.
הוא ירד למטה, לבוש בג'ינס כהה, נעליי טימברלנד, סוודר אפור וחולצה לבנה שמציצה ממתחת.
"ראית במקרה את הכפפות שלי או הכובע שלי?"
חייכתי.
"אתה לבוש טוב"
"אממ..תודה?"
הורדתי את העיניים ממנו לרגליים שלי. "בבקשה"
קמתי ועליתי למעלה.
"נסט?"
עצרתי באמצע המדרגות.
הסתובבתי אליו.
"מה קרה?"
"הכפפות או הכובע?"
גיחכתי והורדתי את הראש למטה.
הרמתי חזרה את הראש.
"ליד הכניסה" חייכתי.
"תודה"
פעם שלישית החיוך הזה שלו.
הסתובבתי וחזרתי למעלה, לחדר שלי.
הוצאתי מהארון גטקעס, גרביים עבות מחממות, ג'ינס כחול בהיר, מגפיים שחורות גבוהות חלקות.
לבשתי אותם.
הורדתי את הגופיה והקפוצ'ון.
שמתי חזיה שחורה עם סוגרים מתחרה והבטתי בארון.
נאנחתי.
לבשתי שוב את הגופייה הלבנה.
הבטתי עוד בארון.
הלכתי לשירותים ושטפתי פנים.
חזרתי חזרה והבטתי שוב בתכולה בארון.
הוצאתי חולצה לבנה ארוכה צמודה וסריג שחור עבה צמוד פשוט יפה.
לבשתי אותם.
פתחתי את הדלת השניה של הארון תלייה.
הוצאתי את המעיל האפור עם הכפתורים הכפולים שמתכווץ באמצע.
לבשתי אותו וחיפשתי את הכובע הלבן עם בלי הפונפון.
הוא פתח את הדלת.
"לדפוק!"
"כמה זמן?"
"לא הצלחתי להחליט מה ללבוש.. ועכשיו אני לא מוצאת את הכובע הלבן שלי."
הוא נשען על המשקוף ושילב ידיים.
הסתובבתי אליו.
הוא הסתכל אלי מחויך עם גבה מורמת.
הבטתי שוב במגירה שבה אמור להיות הכובע.
"תפסיק להיות כזה סקסי"
"מה?" הוא התקדם קדימה בשוק.
"אמרתי תפסיק להיות כזה סקסיט"
"אה"
הסתכלתי עליו.
הוא נשען אחורה חזרה עם מבט מבולבל.
"מה קרה?"
"כלום.. אני.. הייתי בטוח ששמעתי משהו אחר"
הוא הסתכל עלי במבט חושד.
הבטנו שוב אחד בשניה 4 שניות ואחרי זה הסטתי את המבט שוב למגירה.
"הינה!"
הוא קם.
"זהו אפשר ללכת?"
"חכה, אני אשים איפור וקונסילר"
הוא גילגל עיניים ונאנח.
"אוי סתום"
"את לא צריכה את זה"
"אני נראית חיוורת" הלכתי לשירותים.
"את לא נראית חיוורת"
"זה הבעיה בלהיות בלונדינית, את נראית חיוורת. אם היה לי שיער שחור וריסים שחורים זה היה נראה כאילו יש לי עיפרון ומסקרה כל הזמן, הבעיה הייתה נפתרת"
"כן כן.. את יכולה לשים במכונית שלי"
הצצתי החוצה אליו עם גבה מורמת.
"זאת הפעם היחידה שאני ירשה את זה"
לקחתי את הקונסילר המסקרה והשפתון לחות השקוף ויצאתי.
הוא פתח את הדלת.
אספתי את המעיל ויצאנו מהחדר שלי.
הוא סגר אחריו את הדלת.
"אל תשכח.."
"אל שכחתי" הוא קטע אותי.
ירדנו במדרגות והוא פח את הדלת לחניה.
"מה עכשיו?"
"אני לוקחת את הכפפות שלי מהמגירה, מה הלחץ?"
"את נהפכת לאישה טיפוסית"
עשיתי שוק מוגזם.
הוא צחק.
לבשתי את המעיל מהר בחניה ונכנסו למכונית.
חגרנו ונסענו.
הורדתי את המראה ושמתי את האיפור שלקחתי איתי.
"איך את לא מפחדת שתוציאי לעצמך עין?"
"אני סומכת עליך"
הוא הביט בי עם מבט שרואים שהוא חושב.
חייכתי.
הוא החזיר את העיניים לכביש.

הגענו לסופר.
"הבאת מטרייה?"
"יש לי תמיד במכונית אחת גדולה."
"רק אחת?"
"סליחה גבירתי, לא ידעתי שאת יפה מידי בישביל לחלוק איתי מטרייה בציבור."
צחקתי.
"אחת"
"שתיים"
"שלוש!" אמרנו ביחד.
יצאנו מהר מהמכונית.
רצתי לצד שלו.
הוא הוציא מהר מטרייה.
החזקתי בו ליד החלק הפנימי של המרפק.
הלכנו מהר לתוך הסופר.
קפצתי פניה בזמן שהוא הורוד את המטרייה וסגר אותה.
"הבאת את הרשימה?
"כן, אל תדאגי"
הוא הוציא אותה מהכיס.
"יופי, אני אלך בינתיים לאזור הבשר הטרי, תסתדר עם הירקות?"
"לא..."
"נו"
"טוב" הוא חייך.
"תודה, ניפגש שם עוד חמש דקות."
הלכתי לאזור של הבשר ובדרך הורדתי את הכפפות ושמתי בכיס.
חיכיתי בתור שתי דקות בזמן שהקצב חתך לאישה לידי את העוף.
האישה: "עוף שלם הרבה יותר זול מחלקים"
חייכתי אליה. "אצלנו מעדיפים בקר"
האישה: "כמה אתם?"
גיחכתי : "ארבעה, לפעמים חמישה"
האישה: "ואו, אבל את צעירה כלכך!"
אני: "אין לי ילדים, יש לי אחים."
האישה: "מממ, הבנתי. יש לי 4 ילדים בינתיים"
אני: "בינתיים?"
האישה: "זאת מצווה לעשות ילדים."
אני: "את יהודייה?"
האישה צחקה: "כן!"
אני: "ואו, אין הרבה יהודים כאן באזור"
האישה: "אין הרבה יהודים כאן במילא, הרוב מתרכזים בניו יורק, קליפורניה, הקפיטול, הארצות שקרובות לים ונמצאות במקומות חשובים"
אני: "אז למה החלטתם לגור פה דווקא?"
האישה: "רצינו את האווירה של העירונית אבל לא מידי. השכונות כאן נהדרות לגידול ילדים. בעלי לא רצה לגדל את הילדים בניו יורק."
אני: "תסלחי לי על הבורות, אבל את לבושה במכנס ואין לך פאה"
האישה צחקה שוב: "לא כל היהודים הם חרדים. את קתולית?"
אני: "אני אתאיסטית, ההורים שלי היו רוסים"
האישה: "היו?"
אני: "הם נפטרו כשהייתי בתיכון"
האישה: "אני מצטערת לשמוע, זה בטח היה מאוד קשה"
אני: "תודה. אנחנו בסדר, מצבנו מעולה"
האישה: "מה רוסים אוכלים? אני ממוצא יהודי פולני.."
אני: "אני מאמינה שבטח יש דימיון. פילמני?"
האישה: "לא שמעתי."
אני: "ממולאים של בשר עם בצק שמבשלים ומגישים עם רוטב שמנת אבל אתם יהודים אז לא תגישו בטח עם חלב"
האישה: "לא אנחנו לא. עוף יותר בריא מבקר"
אני: "אני יודעת, אני מכינה גם וגם"
הקצב: "בבקשה מרי"
האישה: "תודה, ותעשה מצווה, תתן לבחורה הזאת את הבשר האיכותי שלך"
הקצב חייך.
אני: "יום טוב!"
האישה: "שלום! נתראה פה בסופר!"


חיפשתי את סשה באזור של הירקות עם הבשר והעוף.
הוא עמד באזור העגבניות.
הלכתי אליו.
בזמן התקדמתי בכיוון שלו ניגשו אליו 2 נשים.
עצרתי ממול ובחרתי תפוחים, מנסה לצוטט לשיחה שלהם.
"אתה צריך עזרה?"
"זה בסדר, אני עוזרת לו"
"לא יזיק עוד יד, אני רואה שהעגלה שלך עמוסה"
הוא גיחך.
"אני מסתדר, אבל תודה לשתיכן"
"אני סמנתה"
"אני ג'ייד"
כן, בטח, ג'ייד.
"נחמד להכיר, אני אלכס"
סמנתה: "אלכס זה שם מאוד יפה"
ג'ייד: "זה קיצור של אלכסנדר? כמו אלכסנד הגדול?"
סשה: "כן, זה קיצור של אלכסנדר"
סמנתה: "נראה לי שאתה מבין טוב בעגבניות."
סשה: "יצא לי כבר כמה פעמים לבחור עגבניות, כן" הוא חיי אליה, לא שם לב שאני שם ממול במרחק מטר וחצי.
ג'ייד: "מה הגובה שלך?"
סשה: "תנחשי"
ג'ייד ציחקקה.
הטלפון של סמתנה צילצל.
סמנתה: "סליחה, אני צריכה לענות, היה נחמד להכיר אותך, תבוא לסופר לעיתים יותר קרובות" והלכה.
ג'ייד: "חברה שלך אישה מאוד יפה"
סשה: "אני מניח שהיא תהיה אישה יפה, זה כמובן כשיהיה לי אחת." והרים אליה גבה פלרטטנית.
ג'ייד צחיקהה שוב וחייכה אליו.
ג'ייד: "יש לך תואר במשהו אדון אלכס?"
סשה: "כן יש לי, יש לי אפילו תואר שני במשהו וגם עבודה איפהשהו. אני מהנדס תוכנה"
ג'ייד: "איפה?"
סשה: "מצטער אני צריך לעבור לאזור הבננות" חייך אליה חיוך מנומס. כשהרים את הראש הוא שם לב אלי.
סשה: "כמה זמן את עומדת שם?"
אני: "חמש דקות. לקחתי בננות. וגם תפוחים. וגם אספרגוס. לקחת חסה?"
סשה חיפש שלוש שניות את המילים: "כן."
אני: "יופי.", העברתי לו את הדברים, "אני רואה שפגשת מישהי שיכולה לעזור לך, אז תעביר לי את הרשימה ואני אלך בינתיים לקחת את כל מה שצרך כדי להכין אוכל"
ג'ייד: "ואת מי?" עם טון מעט סנובי.
חייכתי אליה. "או אל תדאגי בקשר אלי, אני סתם מישהי שהוא נתקע לעשות איתה קניות לארוחה משפחתית, למרות שעכשיו אני לא חושבת שהוא עדיין מרגיש שהוא נתקע."
הושטתי אליו יד פתוחה מחכה לרשימה.
סשה: "לא זה בסדר, אני אלך איתך." הוא הסתובב אליה. "היה נחמד להכיר אותך" בלי להסתכל עליה והלך לכיוון המדפים.

הלכנו בלי לדבר.
ראיתי שהוא חושב על משהו.
"הקמח ששם"
הוא הושיט יד ולקח 2 קמחים.
"בישביל מה 2?"
"למה לא?"
"טוב"
שתיקה.
"מצטער"
"על מה?"
"לא יודע, הרגשתי צורך להתנצל"
גיחכתי.
"אתה לא צריך להתנצל שהתחלת עם מישהי"
"לא התחלתי איתה, פלירטטתי איתה"
"פוטטו ופטאטו"
"ממש לא"
"טוב לא משנה, העניין שהוא שאתה יכול לעשות מה שבא לך, אתה לא צריך להתנצל על זה שהתחלת איתה."
"אבל?"
"בלי אבל"
"בלי אבל?"
"בלי אבל."
"בלי אבל.."
שתיקה.
"סתם חשבתי שתשים לב שאני ממול"
הוא עצר את העגלה וחייך אלי חיוך ערמומי מרוצה.
"מה?"
"את כופפת את הראש והסתרת את עצמך ככה שלא ישימו לב שאת שם. על מי את עובדת?"
פתחתי את הפה להגיד משהו.
אין לי משהו טוב להגיד.
סגרתי את הפה, הסתובבתי והלכתי.
מנסה נואשות להסתיר את החיוך שלי.
"את מחייכת שם?"
"אני עסוקה בלחפש את סוג הפסטה שאני רוצה"
"כן כן" שומעים את החיוך שלו.

הגענו לקופה לשלם.
הקופאית חייכה אל סשה והסתכל עלי בלי חיוך.
גילגלתי עיניים.
"פעם אחרונה שאני באה איתך לקניות, זה סיוט. יותר גרוע מללכת עם פאשה לקניות"
"איך זה ללכת עם פאשה לקניות?"
"כמוך, רק אף אחת לא ניגשת"
"אז רק מבטי שנאה לכיוונך?"
"אפשר לחשוב, אתה לא נראה כזה טוב"
הוא צחק. "תודה לך, טוב שיש מישהו שאומר לי את האמת" 
פניתי אל הקופאית. "הוא גם לא יודע לדפוק בדלתות, הוא נכנס פשוט ככה, תמיד זורק את הבגים על הסל כביסה, לא מכניס אותם פנימה, יש לו פגמים"
הוא צחק עוד יותר.
היא חייכה.
"אני רוצה ללכת לישון, אז אני זורק את זה לכיוון שם ליד! מה, את לא נהיית עייפה?"
"אתה סתם עצלן"
"חה! עצלן שהסיע אותך עד לכאן ועשה איתך קניות"
"אוי מסכן, כמה נשים הכרת כאן? חמש? שש?"
הוא נכנע.
"יודע מי אני הכרתי? אמא יהודייה ל-4. אז שקט."
"מה הייתי עושה בלעדייך?"
הקופאית: "אתם ידידים?"
הוא הסתכל עליה ואז עלי, מחכה שאני אגיד משהו.
הבטתי בו ואז חזרה בקניות, מנסה לחשוב מה להגיד, איך לקטלג.
נשמתי.
"אני החברה הכי טובה שלו אח שלו" בטון יבש.
לא צחקתי ולא חייכתי.
הקופאית: "אה, אני פשוט אף פעם לא ראיתי אתכם מגיעים לכאן ביחד, רק בנפרד"
סשה: "כן, יצא ככה הפעם שליוויתי אותה, היא הייתה צריכה עזרה... מפחדת מהגשם"
הקופאית גיחכה.
סשה חייך, הסתכל עלי.
לא צחקתי ולא חייכתי.
העמסתי את השקיות בשיטיות לעגלה.
השיחה נפסקה.
הקופאית: "אני אממ..."
הסתכלנו עליה.
הקופאית: "אני צריכה שתשימו את הכרטיס שלכם ליד המכשיר הזה כדי לשלם" והסתכלה הצידה.
סשה שילם ויצאנו.

נכנסו למכונית.
"מסכנה, היא רצתה להגיד לך את השם שלה אבל התביישה."
"לא נורא, יהיו לה עוד הזדמנויות."
הסתכלתי הצידה מחץ לחלון כל הדרך הביתה.
כשהגענו, הכנסתי את כל הדברים למקרר.
ישבתי על הרצפה מול המקרר.
סשה נכנס כשסיימתי אחרי שהתקלח.
"את בסדר?"
"כן"
"את שקטה בצורה קצת מפחידה"
"אני סתם עייפה"
קמתי והלכתי לחדר, בלי להסתכל עליו.
הורדתי את כל הבגדים.
הוא פתח את הדלת.
אני: "די! תלמד לדפוק! זה בלתי אפשרי!"
הוא נעמד בשוק בכניסה.
הוא הביט בתחתונים השחורים חלקים שלי עם התחרה הלבנה מסביב ולא אמר מילה.
נכנסתי למיטה.
מתחת למיטה הורדתי חזיה והנחתי אותה על השידה לידי בצד המרוחק ממנו.
הוא גירד מאחורי הצוואר עם הראש מוטה קצת קדימה וקצת הצידה. לא נוח לו.
הוא סגר את הדלת.
"אני אחכה כאן עד תגידי לי מה הבעיה."
הסתובבתי אליו. "או עד שפאשה יגיע הביתה וישאל למה אתה בחדר שלי כשאני ערומה. מה שיבוא קודם"
"זה אתגר?" היה לו חיוך שובב על הפנים.
חייכתי. "ברצינות סשה, תלמד לדפוק בדלת"
"אני יודע לדפוק, אני פשוט לא עושה את זה"
"תתחיל"
"אחרת מה?"
"אחרת יום אחד אתה תיכנס ואני אהיה גם בלי תחתונים."
הוא הסתכל עלי במבט מאוד שובב ופלרטטני, עם חיוך מרוצה על הפנים וגבה מורמת. "ואז מה?"
הפסקתי לחייך.
"ואז פאשה יוציא לך את המעיים. שכחת?"
המבט שלו השתנה למבט רציני.
"כן, טוב." הוא הזדקף. "מה שהוא לא יודע לא יכול לפגוע בו, זוכרת?" וחייך.
התיישבתי, מחזיקה את השמיכה מקדימה.
סובבתי את הגב אליו ככה שיראה לי את הגב ולחצתי את הפלאפון בלי סיבה אמיתית.
הוא שוב גירד מאחורי הצוואר עם הראש מוטה הצידה וקדימה.
חזרתי חזרה למצב הרגיל.
הבטתי לו בעיניים.
הוא הסתכל לי בעיניים, ממשיך לגרד מאחורי הצוואר כשהראש מוטה.
"את הולכת לנוח?"
"כן כנראה"
"אבל קטיה צריכה להגיע"
"עד שקאט תגיע יעברו כמה שעות טובות"
הוא הנהן את הראש לאות 'כן'.
הוא הסתכל ברחבי החדר.
"אין שום דבר מיוחד בחדר שלי"
הוא הכניס את השתי הידיים לכיסים "אפילו לא התקרה הלבנה?"
גיחכתי. "אפילו לא"
"טוב אני.." מגרד מאחורי הצוואר, "..אצא"
"אוקיי.."
"טוב"
הוא יצא.

"את נראית כלכך שלווה"
קאט הזיזה לי את השיער מהפנים.
"נירדמתי?"
"לא, הקדמתי בשעתיים"
"בשעתיים?"
"דה. יצא ככה שסיימתי את התוכניות שלי מוקדם מהרגיל ולא היה לי מספיק דלק על הבית שלי אז נסעתי ישר לפה."
"אה"
"שלחתי אסמס שאני באה"
"ישנתי"
"שמתי לב" היא גיחכה.
"סורי"
"זה בסדר, שימי חזייה"
היא קמה והסתכלה בארון של הבגדים התלויים.
לבשתי חזיה ואת הגופיה הלבנה מהבוקר.
"מה את לובשת?"
היא לבשה מגפים שמגיעיות מעל לברך עם עקבי סטילסו דקים מאוד.
"הייתי אצל חבר שלי"
"החבר המתאגרף?"
"החבר שמשחק פוטבול"
"פוטבול.. אגרוף, אותו דבר"
"ממש לא!"
"אני צוחקת, תנשמי"
צחקנו.
"מתי באמת אנחנו נפגוש אותו?"
היא נשכה את השפה.
"בעוד חודש"
"אההההה!"
"ששש!"
דפיקה בדלת.
"כן?"
פאשה פתח את הדלת.
פאשה: "בוקר טוב ישנונית"
אני: "ערב טוב גם לך"
פאשה: "אני יכול להפריע?"
קאט: "אם אתה חייב"
פאשה: "על מה היה הצעקה הזאת?"
קאט: "כלום!"
ניסיתי לא לצחוק.
פאשה: "כן...בטח..."
אני: "חודש הבא פוגשים את החבר החדש של קאט!"
קאט במבטא רוסי: "אנסטסיה!"
פאשה: "הופה! המתאגרף.."
קאט: "הוא לא מתאגרף!"
פאשה: "אבל נסט אמרה ש.."
קאט קטעה אותו: "הוא שחקן פוטבול."
פאשה: "מממ. בסדר"
אני: "אני אכין את כל המאכלים האהובים עילך!"
פאשה: "אז סלטים?"
צחקנו.
פאשה: "טוב, בעיקרון צריך לצאת עוד שעתיים. אתן תהיו מוכנות.. מה לעזאזל, זה מה שאת לובשת למסיבה?"
קאט: "נראה לך? אי אפשר לרקוד איתם. הבאתי מגפים נוספות."
אני: "עוד מעט נתארגן"
פאשה נתן לי נשיקה במצח.
"כל עוד תהיו מוכנות בזמן, הבטחתי שאני אעזור לו"
ויצא.
"הוא ממש רגוע בקשר אל טום, אפילו קצת יותר מידי"
"הו לא, את לא משנה את הנושא, אנחנו נשארים עם הפוטובול"
היא צחקה. "הוא גבוה, ושרירי וחזק ויש לו עיניים שקועות כאלה, מבט רציני סקסי.."
"כן, כן, מה עם האופי שלו?"
"הוא רגיש וקשוב ואכפתי!"
"מממ... נראה לגבי זה"
"תהיי קלה איתו!"
"אני אנסה, בכלז את, הזעזועי מוח בטח השפיעו עליו"
"נסט!" צחקנו.
"מה הבאת ללבוש?"
"האמת, לא הבאתי, אפשר להשאיל?"
"לא, אסור" בציניות מוגזמת.
"מה את לובשת?"
"נכון השמלה הקצרה בצבע לבן?"
"אוו היפה שנראה קצת כמו סריג רק יפה יותר?"
"זה שלך גאון!"
"אה"
צחקנו.
"זאת שהיא עם שרוולים ארוכים, לבנה למעלה הופכת לשחור באמצע"
"אה, ואי זאת שמלה ממש מהממת"
"חשבתי על זאת"
"ממש, אבל ממש לא!"
"למה לא?"
"זאת שמלה יפה מידי בישביל הארוע הזה!"
"אז מה ללבוש? כי שמלה של סניגורוצ'קה (האישה הסקסית של סנטה) אני לא אלבש.."
"אני אמצא לשתינו. בארון שלך מתחבאים אוצרות."
קאט קמה לארון.
בזמן שהיא עמדה עם הגב לבשתי מהר מכנסיים וקמתי לראות איתה.
במשך ארבעים דקות הוצאנו חולצות, חצאיות ושמלות והנחנו אותם עלינו. קאט הניחה מלא על המיטה. רוקנו לי את הארון.
"זאת!"
קאט הוציאה שמלה בצבע אדום רובי, עם חגורה מבד שקושרים באמצע, צווארון עגול שמגיע לאמצע הכתפיים ושרוולים ארוכים.
"היא לא פשוטה מידי?"
"היא פשוטה, אבל זה מה שמושלם בה" עם עיניים נוצצות וטון רציני-מאוהב.
"אין לי נעליים להתאים לה.."
קאט הורידה את הפילה את הראשו נאנחה באכזבה מוגזמת.
היא הרימה את הראש.
"תלבשי את המגפים השחורות הגבוהות שלך מזמש!"
"עם העקב טריז?"
"הפלטפורמה, כןכן"
"בישביל מה? אני אהיה הכי גבוה שם.."
"אל תתווכחי. פשוט תעשי!"
"יהיה לי קר! היא דקה!"
"נלביש לך גרביונים יפים עבים כאלה, עם דוגמה!"
"מה את תלבשי?"
"את שמלה השחורה עם הגב הפתוח"
צחקתי.
"את תראי בה מושלם"
"תודה!"
היא נתנה לי חיבוק.
"למה אף פעם לא ראיתי אותך לובשת אותה?"
"כי קיבלתי אותה מתנה ושכחתי ממנה.."
צחקנו.
"נראה לי אני אלבש את המגפיים שלי"
"עם השמלה הזאת?" הבטתי בה עם מבט ספקני.
"מוגזם?"
"קצת"
"נכון..."
"יש לי מגפונים כחולים"
"אני זוכרת אותם, הם אורבנים מידי"
"אני אוהבת אותם"
"הם מהממים, פשוט אורבניים"
"טוב, אז מה אני אלבש?"
הסתכלתי על המיטה.
"מה דעתך על זאת?"
הוצאתי שמלת סריג אפורה מחוררת חורים קטנים בצדדים.
"איך פיספסתי אותה? היא תתאים יופי!"
דפיקה בדלת.
"כן?"
פאשה פתח את הדלת.
פאשה: "אני.. מה זה הבלאגן הזה?"
קאט מחבקת את השמלה שהאפורה, קופצת במקום: "מצאנו מה ללבוש!"
פאשה: "אני אלך לפני שאני אדפק במה שחליתן"
הוא סגר את הדלת.
גיחכתי.
"רגע אני צריכה להתקלח"
"לכי בינתיים אני אתלבש"
נכנסתי למקלחת והתקלחתי.
הבטתי בעצמי במראה.
נאנחתי.
מתחילים.
שטפתי פנים.
ציחצחתי שינניים.
סיימתי להתנגב.
לבשתי גרביון עבה אפור עם דוגמה על פרחים וגבעולים מחוברים כדי לא לקפוא.
לבשתי את השמלה.
מרחתי את השפתון לחות השקוף הרגיל שלי.
שמתי קונסילר.
עיפרון בפעף העליון.
מסקרה עדינה.
עיפרון לבן עדין בקצה הפנימי של העין.

פתחתי את המגירה והוצאתי שפתון אדום שכתוב עליו 'רוסו קורסא'.
נשמתי נשימה עמוקה.
"אני לא טיפוס של אודם!"
"שימי בכל זאת!"
שמתי את האודם.
הסתכלתי על עצמי במראה.
הסתרקתי.
ניסיתי לקשור את השמלה מאחורה ביד אחת וביד האחרת פתחתי את הדלת.
קאט לקחה נשימה רועשת.
"את יכולה לעזור לי?"
"את תעצרי את התנועה!"
גיחכתי וחייכתי.
התקרבתי אליה.
היא קשרה לי קשר ראשוני ואז כמו פפיון.
"הפפיון נופל!"
"אני אשרוד"
"לא רואים שזה פפיון"
"את נראית נהדר"
"תודה, אני חושבת שאני אאסוף את השיער"
"איך?"
"מממ, גולגול מאחורה, לא הדוק מידי ולא משוחרר מיי, באמצע."
"לכי על זה, הכל שם לרשותך"
"הייתי משתמשת באיפור שלך, אבל זה לא בריא להעביר איפור עיניים ושפתיים"
"את דואגת שאני אדביק אותך?" זייפתי שיעול.
היא צחקה.
קאט נכנסה למטבח לאסוף את השיער בקוקו וסיכות ובינתיים אניהכנסתי את הבגדים חזרה לארון.
"הינה!"
"את נראית מדהים"
"תצלמי אותי בישביל דיויד"
צחקתי.
"בישביל דיויד"
צקחנו.
צילמתי אותה אותה כמה פעמים.
"זהו את מוכנה?"
"אני כן, שימי את המגפיים ונצא"
לבשתי חותלות שחורות.
"למה?"
"שלא יהיה לי קר"
"טוב, לא רואים במילא במגפיים..."
לבשתי את המגפיים.
הוצאתי תיר בצבע גוף מהארון והכנסתי לתוכו את הפלאפון וארנק קטן.
"אל תשכחי את השפתון!"
קאט רצה פנימה והכניסה את השפתון לתיק.
גיחכתי. "אני לא רגילה לזה."
"כן ,טוב, תתרגלי. אם לא כל הבחורים בחדר מביטים בך, אני לא מבינה בכלום!"
צחקתי והסמקתי קצת.
יצאנו מהדלת, קאט סגרה אותה אחריה וירדנו במדרגות.
קאט נכנסה קודם למטבח בהתרגשות.
 נכנסתי אחריה בבישנות.

פאשה ומקסים ישבו על כיסאות אחד מול השני, סשה נשען על השיש עם הידיים בכיסים.

פאשה קם וחיבק אותי: "את נראית מדהים אחות קטנה."

קאט ואני יחד: "תודה"

הסתכלתי עליה מופתעת.

צחקנו.

ישרתי את המבט קדימה.

סשה לא זז, רק הביט בי עם עיניים גדולות ומבט שלא הצלחתי לפרש. קצת כמו המבט הקודם שלא הצלחתי לפרש, רק לא מחייך ועם עיניים גדולות יותר.

מקסים: "אתן נראות נהדר ונהדר שבאתן, מי נוהג?"

שתיקה.

קאט: "מי נהג פעם קודמת?"

פאשה: "יש מי שזוכר?"

סשה: "אני מתנדב, בסדר? בואו רק נצא כבר"

כל אחד לקח את המעיל שלו מהכניסה ונכנסנו למכונית.

מקסים קאט ואני צחקנו מאחורה, פאשה דיבר בפלאפון וסשה נהג. מידי פעם ראיתי שהוא מסתכל עלינו במראה והבטתי בחזרה מחייכת.

"ברוכים הבאים לביתי הצנוע!"

הבית של תום היה מפוצץ אנשים אבל עדיין ענק.

קאט:"התקרה גבוה כלכך..!"

טום שם עלי יד: "כן", צחק ופנה אלי בקול שרמנטי "מה שלומך?"

אני: "בסדר". חייכתי. קול שקט ורגוע.

טום נתן לי נשיקה על הלחי.

הוא לחש לי באוזן: "מצטער על היום, אני אשתדל להיות איתך כשאני אצליח"

הוא הסתכל עלי במבט שרמטני. חייכתי והנהנתי עם הראש שכן.
פאשה עם הגב אלינו: "אני לא רואה את אנטון, כל הדברים שלהם כאן אבל הוא לא.."
טום: "בוא איתי."
פאשה וטום נעלמו למסדרון.
קאט: "הדירה הזאת גדולה בערך פי שלושים משלי.."
קול קרא לסשה מרחוק.
סשה הביט בקול ואחרי זה סרק אותי, נעצר כשהעיניים שלנו נפגשו.
היה משהו מאוד חם במבט שלו.
"תהני"
הוא חילץ חיוך מפנים מודאגות ונכנס להמון.
"סשה!"
הוא הסתובב חזרה.
"תיצור מידי פעם קשר עין, טוב?"
הוא חייך בטבעיות והינהן 'כן' עם הראש.
לקחתי שלושה צעדים לכיוון קאט.
"איך זה שהדירה הזאת כלכך גדולה משלי?"
"כי את גרה בעיר, והוא גר מחוץ לעיר"
"עשר דקות ואת בעיר"
"מסתבר שעשר דקות זה מספיק"
"אני צריכה לשקול מחדש את העניין של מגורים בעיר"
גיחכתי.
"בואי"
גררתי אותה פנימה.
"נסטיושקה, אני לא מזהה הרבה מהאנשים האלה"
"למדתי עם הרבה מהם את השנה האחרונה של תיכון"
"אם לא הייתם עוברים לכאן, היינו לומדות יחד את השנה האחרונה של התיכון"
"זאת הייתה החלטה של פאשה, בתקופה שהוא היה האופוטרופוס שלי"
"אני מתחילה לזהות כאן אנשים"
"יופי"
"כמעט ואין כאן רוסים נסטיושקה, אנחנו נהיה נחשקות יותר!"
צחקתי.
לקחנו כוסות שמפניה.
גבר שלא זיהיתי: "רוצות סיידר תפוחים אלכוהולי?"
קאט: "טוב נו איפה זה?"
הגבר: "הינה" והושיט שתי כוסות עם משקה.
קאט: "מאיפה לוקחים?"
אני: "אני רואה מאיפה, בואי"
לקחנו בעצמנו והיישבנו על כיסאות שצמודים לקיר שמול האזור איפה שאמורה להופיע הלהקה.
היילי התישבה לידנו.
אני: "קאט, תכירי זאת היילי, למדנו יחד בתיכון"
היילי צבעה את השיער לחום ועשתה פוני ישר שמגיע לגבות, ישבה עם חצאית שחורה, חולצה לבנה ומגפים אדומות.
היילי: "ואי, כמה זמן לא התראנו!"
אני: "די הרבה"
קאט: "אהבתי את הפוני, לא סגנון נפוץ"
היילי: "אני יודעת, אני אוהבת אותו גם, תודה"
התעדכנו ושתינו, קאט צחקה מסיפורים של היילי על הבן שלה אדיסון.
נעומי התיישבה הם שיער חום נפוח וגוונים בלונדיניים ויותר מידי איפור.
נעומי: "נו, זה איך הילד היילי?"
היילי קצת התפתלה במקום: "הוא בסדר תודה"
נעומי: "ואו אנסטס! תראי אותך, אני זוכרת כשהיית שקטה ולא נוכחת"
אני: "היי נעומי, תכירי, זה קטרינה, קטרינה זאת נעומי, סוקה" (קללה - כלבה)
קאט: "מממ" חייכה חיוך ערמומי, מבינה, "אני קטרינה." ולא הוספיה עוד מיל, רק נעצה בה מבט.
היילי ואני הסתכלנו אחת על השניה. היא הייתה מעט לחוצה.
קרצתי לה.
נעומי וקאט החלו בתחרות.
נעומי: "אז קטריה, במה את עובדת"
קאט הזקפה למשמע השם שלה נאמר בעקמומיות כזאת בכוונה.
קאט: "נהוג קודם לציין איפה את את עובדת ורק אז שאול אחרים."
נעומי: "איפה זה נהוג?"
קאט: "בעולם של אנשים מוצלחים."
היילי גיחכה.
נעומי הרימה גבה וחייכה את החיוך ההוא שכולם שונאים: "אני סטייליסטית"
גילגלתי עיניים.
היילי: "בבגדים האלה?"
נעומי לבשה שמלה ירוקה וסריג לבן.
נעומי: "מה קרה היילי, עכשיו את כבר לא זאת שנכנסה להריון בתיכון?"
היילי: "אדיסון נולד כשהייתי בת 19. הייתי בקולג'."
קאט: "עם מי את עובדת? אני הקניינית הראשית של סניפי זארה בארצנו הקטנה, את יודעת, זאת שמחליטה איזה פריטים מהקולקציות יוצגו ואיך, ואיפה"
נעומי: "נחמד לך."
קאט: "כן, זאת עבודה מאוד מעניינת, תמיד צריך להיות מקדימה לחקור מה הטרנדים שהולכים, מה הקונים מחפשים, איך להפוך את המקום ליעיל יותר, למשוך את הקונים אסטתית, וכמובן הבגדים, והאנשים החשובים שבאים כדי שנעצב להם את הארון לעונה, עבודה עם חנויות נוספות, הנחות.."
נעומי: "הממ, נחמד לך"
היילי ואני חייכנו.קאט חייכה חיוך מרוצה
נעומי קראה לשיינה מרחוק.
מהר מאוד התיישבו מסביבנו בערך 7 נשים צעירות שרובן זיהיתי.
הן התחילו לקשקש ביניהן, קאט נהתה להכיר עוד אנשים שהתלהבו מהמקצוע שלה.
היילי: "אנת'וני עולה עכשיו"
קאט: "מי?"
אני: "אנטון"
קאט: "אהה, הבנתי"
היילי: "איך קראתן לו?"
אני: "אנטון. ככה אומרים ברוסית."
היילי: "הוא נראה ממש טוב"
צחקתי.
קאט: "אני מבינה איזה טיפוסים את אוהבת" וקרצה.
היילי צחקה: "לא! רגע! שיט.."
צחקנו.
אנטון ולהקתו ניגנו במשך שעה וחצי.
כל רבע שעה אנטון לקח שוט.
ניסיתי לחפש את פאשה מקסים וסשה בהמון.
מקסים ישב על המדרגות לקומה השניה עם אנשים.
קאט: "פטרישיה, יש לך עור שוקולדי מהמם! הוא פשוט יפיפה!"
פטרישיה, עם שיער שחור אסוף ושפתים גדולות יפות: "תודה! זה הכל הקרם לחות.."
הסתכלתי לצד ימין.
סשה נשען על הקיר עם חברים והרבה נשים מסביב להם, מחזיק בירה ביד.
פאשה לידו לחוץ.
הם קיש קשו על משהו.
סשה הרים גבה.
פאשה התעצבן אימה.
פתאום עף אגרוף.
פאשה גרר אותו החוצה, קורץ לי בדרך חזרה.
הסתכלתי על סשה.
הוא יצר איתי קשר עין וחייך חיוך קטן.
סשה לקח עוד קצת מהבירה.
פתאום יוליה התיישבה בקצה עם כיסא, לבושה במכס שחור במראה עור חולצה ארוכה-אדומה שמזכירה מחוך ושרשרת פנינים.
שתויה מאוד.
יוליה: "אז בנות, נשים, מה שלומכן?"
חלק מהבנות ענו.
יוליה: "טוב טוב, בואו נחתוך לעיקר. מי הבחור הכי חתיך כאן?"
היילי בבישנות: "אנת'וני"
הרחקתי את עצמי קצת אחורה שלא תראה אותי.
יוליה: "ממליצה להתרחק מהזונה הגברית ההוא" משחקת עת התלתלים הענקיים שלה בשיער. "מי עוד נשים?"
כמה מהנשים זרקו שמות.
אחת עף אף מעט גדול ועיניים ירוקות יפות נוצצות : "אלכסנדר ופאבל"
רוב הנשים הנהנו.
נעשנתי הכי אחורנית שאפשר בכיסא.
קאט: "אני קופצת רגע לשירותים, אל תזוזי"
אני: "אני באה איתך."
קאט: "לאלא, פטרישיה תבוא איתי, אני רוצה שתגידי לי כל מה הן אמרו"
תפסתי לה את היד.
היא הסתכלה עלי.
אני: "לעולם לא נפרדים במסיבות. זה החוק."
קאט התיישבה: "צודקת, סליחה. לא יועת מה נכנס בי, אני אתאפק כי אני רוצה לשמוע, נלך עוד מעט"
יוליה: "פאשה? פאשה הוא הכי גבר להתחתן איתו. הוא נראה מדהים, יש לו חוש הומור. הוא גם מאוד מגונן, אכפת לו, מעין מגן על חלשים כזה.."
נעומי: "לאלכסנדר יש משהו מיסתורי סקסי כזה שהולך אצלו"
יוליה: "זה בגלל השיער השחור והמבט שיכול חתוך אותך פיזית. הוא דון ז'ואן אבל כנה. הוא לא מעמיד פנים שהוא הולך לקחת את המספר שלך ולהתקשר אליך, הוא לא יגיד לך שאת הבחורה הכי מדהימה שהוא פגש, אבל מה שהוא אומר, הוא מתכוון לזה. אין מישהו שיודע לפלרטט יותר טוב ממנו בחדר הזה. אולי אני."
נעומי: "טוב שלא הגזמת."
פתאום אנטון קרא באמצע את השם שלי.
אנטון: "איפה נסטיה? שתשיר לנו שוב שיר אחד? ממ?"
יוליה: "שיכור טיפש."
היילי לחשה לי: "מסכן.."
אנטון: "מממ, אז מה? איזה שירים אתם רוצים?"
נעומי: "אבל אלכסנדר לא שכב עם אף אחת כבר 4 חודשים."
זאת שאמרה את השמות שלהם: "זה חוויה שמשנה בן אדם" בשיא הרצינות.
הבטתי בה בשוק עם גבה מורמת.
קאט התאפקה לא לצחוק.
יוליה: "אז עכשיו הוא פחות דון ז'ואן. בסדר, אולי הוא קצת יותר טוב. הוא עדיין אוהב את זה קשוח מאוד מבטיחה לכן, אולי אפילו יותר. הוא מחביא מאחורי הבחור המיסתורי הקשוח בחור שעבר טראומה קשה. תחשבו על זה, הוא צפה בהורים שלו נדרסים למוות. הגולגלות נמחצות על הבטון. זה לא חוויה שמשאירה אותך שמח ומאושר."
מלאני: "מסכן.."
נעומי: "אז פאבל זה האיכות ואלכסנדר זה הכמות?"
התחלתי להתרגז.
יוליה נשענת קדימה כאילו היא משתפת סוג: "תתפלאי, אבל אם את מחפשת איכות את תלכי לאלכסנדר." ונשכה את השפה בצורה גסה.
אנטון ירד מהבמה.
היילי: "מה קרה?"
יוליה עברה לחצי שכבה על הכיסא עם פיסוק בין הרגלים, משחקת בשיער: "הוא שיכור מידי, החמור."
הוא חזר לקצה במה, מטה אתה מיקרופון לכיוון שלו: "ועכשיו רבותי, כי אני קצת שיכור וכי זאת השעה המתאימה והמסיבה לקראת סופה, אלכס יעלה לשיר לכם שירים טיפה יותר רומנטים"
סשה נחנק במקום.
פאשה הביט באנטון בהלם.
אנטון: "צוחק, רבותי תרגעו. אבל באמת יש לו גם קול לגבר הזה, אתם לא יודעים פשוט כי הוא מסתיר אותו. יום אחד אני אשכנע אותך, את תראה" וירד מהבמה צוחק.
סשה נאנח אנחת רווחה עצומה.
פאשה החזיק את הראש מגלגל עיניים.
אנטון הגיע אליהם צחק, הניח יש על הכתף של פאשה והקיא לידו.
פאשה החזיק את עצמו מלקלל.
קאט נגעלה: "אוי ואי"
סשה ופאשה חצו את ההמון החוצה, עודרים לאנטון.
יוליה: "טוב, אם תסלחו לי, אני אלך להשתלט על הבמה."
יוליה קמה, סידרה את השדיים, את השיער, את השפתים וניסתה לחצות את ההמון.
קאט ואני קמנו ללכת לשירותים.
קאט: "מי הן חושבות שהן?"
לא עניתי.
קאט: "את בסדר?"
אני: "היא מעצבנת אבל אני לא אתן לה להשפיע עלי"
קאט: "צודקת"
אני: "מדברת כאילו היא מכירה אתם אישית בצורה מעולה."
קאט: "מה קרה ללא לתת לה להשפיע עליך?"
הסתכלתי עליה: "היא מדברת עליהם בצורה מגעילה, מה היא מבינה? הם לא שמים עליה."
קאט: "תשכחי ממנה, היא תם עצבנית כי אנטון נפרד ממנה"
אני: "אבל היא מטעה אנשים לחשוב עליהם דברים!"
קאט: "כל מי שיש לו שכל יודע אחרת"
נאנחתי.
כשהיא צודקת היא צודקת.
חיכיתי לה ליד הדלת כשהיא הייתה בפנים, התחלפנו וחזרנו חזרה.
השיר שיוליה שרה התחלף לשיר רומנטי.
טום נגיש מאחורי והשתעל.
הסתובבתי אליו מופתעת.
טום מושיט יד קדימה: "אפשר?"
קאט: "זזתי למקסים".
אני: "חכי!"
קאט נתנה לי מהר נשיקה על הלחי ונעלמה.
חייכתי חיוך מובך.
הוא חייך את החיוך הרגיל שלו.
נתתי לו את היד והתקרבתי אליו.
רקדנו לאורך כל השיר.
הוא הביט בעיניים שלי כל השיר.
מידי פעם הורדתי את המבט והחזרתי חזרה.
אחרי שהיא סיימה היא עברה לעוד שיר.
המשכנו לרקוד.
הנחתי את הראש על הכתף שלו.
ראיתי מרחוק את סשה.
הוא נשען על הקיר עם הראש חצי מושפל, השיע מסתיר לו את העיניים שכנראה נועצות מבט ברצפה.
הכתפים היו שמוטות.
אחד החברים שלו תקע בו מרפק והתסכל לכיוון שלו, אומר משהו.
ראיתי את הפה של סשה זז, אבל הוא לא זז.
החבר אמר משהו ושתה מכוס שלו.
סשה הוציא את יד מהכיס, דחף אותו והחזיר את היד לכיס כאילו כלום לא קרה.
טום: "מצטער שאני לא נמצא איתך.."
אני: "מה? אה, לא אל תהיה מגוכח, יש לך כאן 150 איש בערך.."
טום: "250 אבל מי סופר?"
גיחכתי.
אחרי השיר השלישי טום היה צריך ללכת.
הוא נשיק אותי.
נישקתי אותו חזרה.
החזקתי בעדינות במעיל שלו.
אחרי זה הוא חייך והלך.
מאחורי הופיע אנטון.
אנטון: "יש מצב את משכנעת את סשה לעלות לשיר שיר?"
אני: "איך אתה מרגיש?"
אנטון: "שום דבר שאנחנו לא הרגשנו קודם" ופטר את העניין עם היד, "אז יש מצב?"
הבטתי בו עם גבה מורמת.
הוא הסתכל לי בעיניים עם מבט של איש עסקים משופשף.
"אם תלך לשבת איפה שישבתי כששרת, ותשב שם חצי שעה, אני אלך לדבר איתו"
הוא צחק חזק והפסיק בחדות. "רק אם זה יצליח"
"אז תשכח מזה"
"השעה כבר 2. זה או עכשיו או לא"
"כן, כי האטרקציה העיקרית טובה משהו" והנפתי את היד לכיוון של יוליה.
הוא הזדקף.
החמיץ פנים.
"חצי שעה ואת הולכת לדבר איתו"
"אני אנסה לשכנע אותו, מה שאני יכולה. לא יודעת למה אתם חושבים שאני אצליח"
"חה!" הוא קריב את האף שלו אל האף שלי. "כי את האישה היחידה בחדר שלא רוצה לשכב איתו"
לא עניתי.
"נכון?"
"לך לשבת שם"
הוא התיישר שוב, קרץ והלך לשבת ליד היילי, צועק לי בדרך שהוא לא מבין מה יוצא לי מזה שהוא יושב שם.
ראיתי את קאט עומדת בצד עם חבורה של בחורות שמחזיקות כוסות שמפניה בעמידה, ליד חבורה של גברים שעודמים לידם ומביטים.
למה לא ביחד?
הלכתי לקאט.
"היי"
"היי"
אחת הנשים: "את יוצאת עם טום?"
אני: "אממ, כן?"
היא: "יש לך מזל טום גבר מדהים, טיפוס להתחתן איתו"
רוב הנשים אחרות הנהנו.
קאט הביטה בי והרימה את שתי הגבות שלבריר של שנייה.
אחרי כמה זמן סשה הגיע.
"היי, תקשיבי, מקסים עם חום, צריך לזוז"
"שתית."
"מה?"
"ראיתי אותך שותה. שתית. אתה הנהג התורן. זה לא אחראי בצורה מגוכחת."
"זאת הייתה בירה שחורה"
לא עניתי.
"צריך לזוז"
פתאום אחת הנשים: "תגיד, אלכסנדר, אתה גבר.."
סשה עם חיוך ומבט פלרטטני: "באמת? איך עלית על זה?"
אני: "לפי הנעליים שלך"
חייכתי אליו חיוך מתחכם.
הוא גיחך.
האישה: "מה בעיניך נחשב..סקסי?"
התחלף לסשה מבט קצת רציני.
קאט לחשה לי באוזן: "נראה לי שזה לא פעם ראשונה ששואלים אותו את זה"
סשה: "רוצה לדעת מה מאד סקסי? פתיחות. ביטחון עצמי. צניעות. אינטואיציות. נוכחות. אינסטינקטים. חוכמה. תיאבון. נימוסים. חוש הומור. תגובות מהירות. עקיצות. חיוך. טוב לב. אישה שמבינה שהיא יפה אבל לא יודעת כמה."
 שתיקה.
סשה מסתובב אלי: "אפשר ללכת?" 
אני: "כן"
 הוא הסתובב ומיהר ללכת.
תפסתי את היד שלו כדי לא לאבד אותו בקהל באופן אוטומטי, בלי לחשוב בכלל.
"קאט"
"אני מחזיקה לך את היד"
הוא חצה את הקהל ואנחנו אחריו.
פגשנו את פאשה בכניסה.
פאשה: "אני נשאר"
סשה: "תתקשר כשתתעורר אני אבוא לאסוף אותך"
הם לחצו ידיים, חייכו ואז פאשה משך את סשה בהפתעה ונתן לו חיבוק גברי.
סשה צחק.
"לא השפיע עליך בכלל"
"תפסיק עם השטויות, בבית היית מחבק אותי"
"כן כן"
"מה'שתגיד"
ירדנו למטה במעלית בשתקיה.
כשהגענו למכונית מקסים שכב מאחורה.
קאט: "מקס!"
אני: "משהו שהוא שתה?"
סשה: "לא הייתי מהמר על זה, יש לו חום נראה לי"
קאט מיד התיישבה, הרימה לו את הראש והניחה אותו על הרגליים שלה.
קאט: "הוא חם."
התיישבתי מקדימה וחגרתי חגורה. "אני אכין מרק"
סשה: "תנשמו, הוא יהיה בסדר, זה רק חום"
קאט: "הוא רותח!"
אני: "ובהשוואה אליך?"
קאט הניחה יש על המצח שלה ויד אחרת על המצח שלו : "בהשוואה אלי לא רותח אבל כן יותר.."

סשה סחב את מקסים לחדר שלו ועזר לקלח אותו.
הוא עמד במקלחת עם גרבים מכנסים וחולצה, מחזיק את מקסים בזמן שהורדתי לו את הבגדים, משאירה אותו בתחתונים.
קילחתי אותו.
קאט בינתיים עמדה ליד הדלת וצעקה לנו להגיד מה קורה איתו.
סשה: "הוא בסדר! תני לנו עשר דקות ותוכלי להרדים אותו גם!"
גיחכתי.
"אובססיבית"
"ככה זה כשאוהבים מישהו.."
"אז שיהיו ביחד"
שתיקה של חמש שניות.
"לא תמיד אם יש לך רגשות למישהו אתה מיד נהיה איתו"
הוא לא ענה.
שפכתי מים קרים על הידיים ושטפתי לו בעדנות את הפנים שוב שוב.
"סיימתי"
"כן, צריך לנגב אותו"
"עדיף שלא. אני אפרוש מגבות על המיטה שלו, המים הקרים עם האוויר הקר יקררו קצת את הגוף שלו"
"ואז הוא יתפוס וירוס"
"לא, כי עכשיו הוא שיא הבריאות"
"חום עוזר לגוף לפעול מהר יותר"
"בטווח טמפ' אופטילית כן, מעל זה לא"
שתיקה של כמה שניות.
הוצאנו את מקסים מבמקלחת בזהירות.
"תסמוך עלי, טוב?"
"בסדר, בסדר.."

פרסתי 2 מגבות על המיטה במהירות ועזרתי לסשה להניח את מקסים.

"התחתונים שלו ספוגים"

"כי קילחנו אותו איתם, אני אסתובב, תחליף לו תחתונים"

"למה אני?"

"כי אני משפחה זה יהיה מגעיל"

שתיקה.

הוא הביט עם מבט לא מרוצה.

"גם אתה משפחה, אבל אתה לא אישה.." בקול הכי מתוק שהצלחתי להוציא.

שתיקה של עוד כמה שניות.

הוא בחן אותי במבט רציני ולא אמר מילה.

אחרי דקה הוא סובב את עצמו בחדות והוציא למקסים תחתונים מהמגירה שלו.

הסתובבתי.

חיכיתי.

"זהו את יכולה"

הסתובבתי והבטתי במקסים עם מבט מודאג.

"אם המצב יחמיר נצטרך לקחת אותו לבית חולים"

"לא! רק אם אין ברירה." בקול מפוחד ועיניים גדולות.

"הוא יהיה בסדר"

ישרתי מבט עם סשה.

"אל תדאגי, זה סתם וירוס. כשהוא יתעורר ניתן לו כדור"

הוא נתן לי חיבוק מהצד.

קאט דפקה על הדלת : "אפשר כבר?"

פתחתי לה את הדלת.

קאט רצה למיטה של מקסים והניחה מיד את היד שלה על המצח.

"אין לכם מודד חום של תינוקות, לשים לו באוזן?"

סשה ואני הסתכלנו אחד על השנייה וחזרה עליה.

סשה: "למה שיהיה? אין לנו תינוק"

קאט בעצבים: "כן, טוב, בקצב הזה לעולם לא יהיה לך איתה כלום."

משכתי לו את היד בעדינות ויצאנו החוצה.

סשה סגר את הדלת אחריו.

"אם יש לה רגשות אליו שתהיה איתו."

הוא הלך אחריי למטבח.

"זה לא כזה פשוט.."

"בטח שכן", התיישבנו בשולחן, "אין שום דבר שמונע מהם חוץ מהם עצמם."

"זה מפחיד לחשוב שיש מישהו שאכפת לו ממך כלכך שיכול לפגוע בך"

"אבל זה אהבה. אהבה זה לפחד שהאדם שנתת לו את הלב שלך ישבור אותו, אבל לסמוך עליו שלא יעשה זאת"

שתיקה של כמה שניות.
חייכתי.
"עוד משפט גאוני מאת אלכסנדר?"
הוא חייך "למה, מקנאה?"
גיחכתי.

הוא חייך.
אחרי כמה שניות הוא קם, פתח את המקפיא והוציא את הוודקה ששכבה מאחורה.

הבטתי בו.
הוא פתח את הארון, והוציא בלי להניד עפעף מהמדף העליון, הכי מאחורה שתי כוסות שוטים.
הוא התיישב, מניח על השולחן את הבקבוק והכוסות.
"מה אתה עושה?"
"אני בבית, זה חג המולד, מה זה נראה כמו?" הוא התחיל לגחך.
גיחכתי גם. "מה מצחיק אותך?"
"את.."
הוא מזג לשתי הכוסות וודקה והעביר לי אחת.
הוא הרים את שלו, קרץ לי ושתה בשניה, מניח את הכוס על השולחן הפוכה.
" תורך"
"לא פייר אני שתיתי.."
"נו, מה אכפת לך? לשתות לבד זה לאנשים בודדים.."
גילגלתי יניים וגיחכתי.
שתיתי מהר, הנחתי את הכוס הפוכה על השולחן ונשפתי בעדינות את הוויר ששרף.
"מרשים"
"שתוק" חייכתי חיוך ביישני.
הורדתי נעליים.
נאנחתי.
הנחתי יד על השולחן.
הוא מזג לעצמו עוד שוט ושתה.
"עייפה? השעה רק 3 בבוקר"
"מה? כבר 3? הזמן שם הרגיש כאילו הוא לא עובר.."
הוא גיחך.
"אני מרחם על פאשה"
"למה?"
"כמות הפעמים שהוא היה צרך לספוג ולנסות לא לרביץ לכל בחור שהעיר עליך משהו לידו. ועכשיו שהלכת.. בכלל.." מגחך, שותה עוד כוס.
"הבחור שהוא גרר החוצה?"
הפנים שלו נהיו רציניות.
הוא שיחק עם הכוס על השולחן.
"סשה.?"
"פאשה רק גרר אותו החוצה"
"מה הוא אמר?"
"אני לא הולך לחזור על זה."
"סשה!"
"תשכחי מזה. טוב?" הפנים שלו נראו יותר שמחות והוא חילץ חיוך חמוד, "זה חג"
חייכתי רק מהחיוך החמוד שלו.
לעזאזל החיוך הזה.
הסמקתי.
הורדתי את המבט ממנו מחוייכת ומובכת.
הוא השתתק, שתה עוד שתי שוטים.
נאנחתי שוב.
"את עד כדי כך עייפה?"
עשיתי כן עם הראש.
"טוב, בואי.."
"לאן?"
הוא קם והושיט לי יד.
החזקתי לו את היד.
הוא משך אותי אליו.
נשמתי אוויר בפחד.
הוא חייך.
"שוב אני מציקה אותך?"
הוא חייך חיוך לא תמים בכלל.
התרחקתי קצת.
 סידרתי את השמלה שעלתה קצת למעלה.
"בואי נלך לבדוק מה שלומו"
עקבתי אחריו לחדר של מקסים.
הוא פתח את הדלת בשקט.
נכנסו פנימה.
קאט נרדמה מחבקת את מקסים.
יצאנו וסגרנו אחרינו את הדלת.
"אתה יודע מה זה אומר, כן?"
"נצטרך להישאר ערים כל הלילה לוודא שהחום שלו יורד"
"אה-הא"
הוא נאנח.
"טוב, מה את מציעה כדי להישאר ערים?"
"אפשר ללכת לישון, כל אחד יקום כל חצי שעה, נוכל לישון שעה"
"כן, ואנחנו גם נקום" עם קול ציני, מחייך.
ניסתי לחדוף אותו עם היד, אבל הוא לא זז.
הוא צחק.
חייכתי.

הוא נעמד.

הנחתי את שתי הידיים על החזה שלו וניסיתי לדחוף.
"נו.."
הוא צחק עוד יותר.
"אתה כמו אבן"
צחקתי.
"את סתם חלשה"
"חה! אני חזקה יותר ממה שנדמה לך!"
הוא חייך. "זה האלכוהול, הוא מחליש אנשים פיזית"
"אני לא רואה אותך נחלש"
"אני רק שתיתי, תני לי זמן"
"תביא לי גם"
התיישבתי על הספה.
הוא הביא את הוודקה והכוסות.
"זה הולך להיות מעניין"
"מה? מפחד שאני אנצח"
"לא"
הוא דחף את השולחן קפה לכיוון האח והתיישב על השטיח.
"בואי"
"אבל קר על הרצפה"
"להלדליק את האח?"
"ממממ" קמתי והתיישבתי על הרצפה לידו. "כן" חייכתי חיוך חמוד ומיצמצתי פעמיים.
הוא גיחך.
"זה בסדרך כלל עובד לך?" קם להדליק את האח.
"אף פעם לא נסיתי עד עכשיו. עליך זה עובד" חייכתי, נשכתי את השפה.
הוא הסתכל עלי מחייך והחזיר את המבט לאח, מדליק אותו.
הוא התיישב על הרצפה מולי.
"את חמודה כשאת שתויה"
"אני לא שתויה" עם חיוך ענק מרוח על הפנים.
"בכלל לא...." מחייך.
"דאביי וודקה" במבטא רוסי (תביא וודקה)
"נא" במבטא רוסי (קחי)
חייכתי חיוך פלרטטני ושתיתי.
הוא גם לקח עוד אחת.
"כמה שתית במסיבה?"
"אחד ויסקי, שלושה כוסות סיידר תפוחים אלהוכולי ועוד כוס של משהו בלתי מוזהה?"
"טוב שאת זוכרת"
"אני זוכרת"
"כן כן"
"באמת!"
"שששש"
"ששש אתה!
צחקנו.
"איך בעבודה?"
"טוב"
"נו ו?"
"טוב מאוד"
"די נו"
הוא צחק. "הולך לי טוב מאוד, בסדר? יש לי מזל, כולם מרוצים, הנסיעה מתקרבת"
"יופי, יופי."
הוא צחק שוב.
"איך הולך לך בלימודים?"
"מממממ, טוב שאתה שואל" מזיזה את השיער מהפנים "הולך לי לא רע, אבל קצת קשה"
"לך? קשה?"
"כן, אבל אני אוהבת את זה כשזה קשה"
הוא התאפק לא לחייך, ונוצר לו חיוך מוזר.
"מה?" הסתכלתי עליו עם עיניים גדולות וחיוך ענק.
הוא נשך את השפה כדי לא לצחוק אבל לא הצליח והתחיל לגחך.
"אוי!" כיסיתי את הפנים עם הידיים והתקפלתי קדימה לכדור.
הוא צחק ומשך אותי אליו.
נשפכתי מצחוק בתוך עצמי, מקופלת בישיבה.
הוא ליטף לי את השיער "זה בסדר, את לא האישה היחידה בעולם שאוהבת את זה ככה" וצחק עוד יותר.
נתתי לו אגרוף בכתף בכל הכוח.
דחפתי אותו אחורה.
הוא תפס את הכתף מופתע.
"הצ..הצחלתי להכאיב לך?"
הוא ישב בהלם, עם חיוך, מסובב את הכתף.
"לא הייתי מוכן"
"לא!" נמרח לי חיוך על הפנים מאוזן לאוזן, "הצלחתי!"
"זה חד פעמי!"
"לאלאלא, זה ירשם", עליתי על הבירכיים, "בספר ההיסטוריה שלנו, היום הזה שבו הצלחתי להזיז אותך" והנפתי אגרוף באוויר עם מבט מרוצה.
הוא דקר אותי דקירה קלה עם הצבע באמצע הבטן.
צחקתי וזזתי במקום.
הוא דיגדג אותי.
צחקתי והתכופפתי.
הנחתי שתי ידיים על הכתפיים שלו.
הראש שלו קרוב לשלי.
נאנחתי.
"אתה יודע מה הקטע?"
"מה הקטע?" עם מבט פלרטטני לא תמים.
"אנחנו מסתדרים כל..כך.. טוב"
"ו?" הוא הניח את הידיים שלו על המותנים שלי.
התיישבתי עליו.
נאנחתי שוב.
גיחכתי ונשכתי את השפה.
"ו?"
ישרתי אליו מבט.
"תודה שאתה רוצה אותי"
הוא נשפך מצחוק.
חייכתי שוב מאוזן לאוזן.
"מה מצחיק אותך?!"
"את!"
"אוי נו, אתה רוצה אותי ואתה יודע את זה. עכשיו גם אני יודעת את זה, אז פשוט תודה בזה וזהו.."
"איפה הצניעות שאני אוהב אצלך? לאן היא נעלמה?"
"אז אתה אוהב אותי?"
הוא נשפך מצחוק.
"מאוד"
"מאוד?"

"מאוד" צוחק.
"ידעתי"
הוא צחק.
"בוא נשחק משחק"
"איזה?"
"אני הצעתי לשחק, אתה תציע את המשחק"
"ממממ" הוא דיג דג אותי.
"אני מציע את המשחק הזה"
צחקתי ונאנחתי באתו הזמן.
"זה לא משחק"
חייכתי.
"זה כיף"
הוא שוב דיג דג אותי.
צחקתי והתפתלתי.
"זה נחמד, אבל סשה.."
הוא הניח יד שניה על המותן שלי וקירב אותי אליו.
השפתים שלו קרובות כלכך לשלי.
התחלנו מלחמת דיגדוגים.
"אי אפשר לדגדג אותי"
"אני הוכחתי אחרת במטבח"
התרחקתי.
"קבענו שלא מזכירים את המבטח"
הוא הצליח לדגדג אותי שוב.
הוא דיגדג אותי עד שבכיתי מצחוק.
"מקסים"

הוא נאנח.
"אני אלך לבדוק או את?"
"אני אלך, תכף חוזרת"
הנחתי יד על הרגל שלו וקמתי.
הוא הביט בי עם חצי חיוך סקסי.
נכנסתי בשקט לחדר של מקסים.
קאט יושנת חזק.
הנחתי יד על מקסים.
הוא חם, אבל קצת יותר טוב.
לקחתי מגבון מהשירותים שלו וניבתי לו את הפנים, הצוואר, בתי השחי, הבטן והרגליים.
אחרי זה לקחתי עוד מגבון והורדתי את האודם.
סגרתי בשקט את הדלת אחרי.
"ניגבתי את מקסים במגבון"
"יופי"
בילגנתי לו את השיער קצת לפני שהתיישבתי מולו..
"אל תעשי את זה שוב"
"בוא נשחק פוקר!"
"את רצינית?"
"כן, בוא פוקר"
"אני לימדתי אותך לשחק פוקר, למה נראה לך שאת תנצחי את המורה?"
"התלמידה תמיד מנצחת את המורה?"
"את שואלת?"
"אני עונה"
"התלמידה לא מנצחת את המורה" הוא צחק.

"בטח שכן. בבפורנו בינוני, התלמידה מנצחת את המורה ואז המורה מעניש אותה" חייכתי.
הוא נשפך מצחוק.
"חלק"
הוא חילק את הקלפים.
שיחקנו חצי שעה פוקר.
"את מפסידה" ולקח עוד ז'יטונים
"תורך ללכת לבדוק מה קורה עם מקסים"
"מה השעה?"
"ארבע"
"לא שלוש וחצי?"
"לפני השעון מעל האח, השעה ארבע"
"מעל האח, מתחת לטלוויזיה, באמצע החדר, הלבן, תמיד ממציאים לו כינוי אחר"
"העיקר שמבינים"
הוא ספר את הכסף.
צחקתי. "אתה לא סומך עלי?"
"לפי הנשיכות שלך, לא" וקרץ לי.
גיחכתי.
הוא קם לבדוק מה קורה עם מקסים.
"הוא בסדר"
"קצת יותר קר?"
"טיפה, פתחתי חריץ בחלון, שיכנס רוח קרה"
"רעיון טוב, עכשיו חלק עוד פעם"
"בישביל מה? את מפסידה"
"זה לא נגמר עד שזה לא נגמר"
הוא גיחך.
שיחקנו רבע שעה.
"איך לעזאזל, מה בליא?"
"מה אמרת על התלמידה?"

"עבדת עלי חצי שעה שלמה?"
"ולקחתי לך את כל הז'יטונים. רוצה בלאק ג'ק?"
"לימדתי אתך טוב מידי"
"תחמיא לעצמך, יופי" גיחכתי.
"לא, לא בא לי"
"נראה לי שיש משחק קופסה בארון"
קמתי והצבעתי לכיוון המחסן.
"עזבי, סרט עדיף"
"איזה?"
"מה שיש"
"טוב"
התווכחנו רבע שעה נוספת איזה סרט צריך לבחור.
"בסדר, שמעתי את הטיעונים שלך, אבל אני לא מסכים"
"זה כי אין לך טעם"
הוא צחק.
"צריך ללכת לבדוק מה קורה עם מקסים"
"לכי"
קמתי.
הוא נתן לי מכה בתחת.
צחקתי.
בדקתי מה קורה עם מקסים.
פחות חם אבל עדיין.
שוב ניגבתי אותו עם מגבון.
חזרתי חזרה.
"חיממתי פופקורן"
"טוב, נמאס לי להתווכח"
"למה? אני נהנה" וחייך.
"אתה מוזר"
"זה ויכוח טוב לא ריב"
"שים משהו, כל דבר"
ישבנו על הרצפה, נשענים על הספה וראינו סרט מרשימת המועמדים לאוסקר.
אחרי חצי שעה אלכס הלך לבדוק אותו.
אחרי עוד חצי שעה אני.
אחרי עוד חצי שעה סשה.
הסרט נגמר.
"אני עייפה?"
"מה השעה?"
"השמש עוד מעט תזרח, זה השעה"
"אפשר להניח ראש, יש עוד זמן עד שבודקים את מקסים שוב"
"איפה?"
"פה" הוא סימן טפח על אחת מעצמות הבריח שלו.
"טוב, זה רק לרגע"
"זה בסדר"


"איך מקסים?"
"יותר טוב, הרבה יותר טוב, בלילה היה לו בקלות 40 מעלות חום, כל חצי שעה בדקנו אותו, עכשיו הוא בסדר"
"אתה נראה גמור"
"אני עדיין נראה יותר טוב ממך"
פתחתי עיניים.
ראיתי את סשה ופאשה עומדים בסלון.
הם לבשו עדיין את המכנסים מאתמול וגופיות.
פאשה: "הערנו אותך, אחות?"
אני: "מה השעה?"
פאשה: "תשע וחצי"
אני: "מה?!"
התגלגלתי ונפלתי מהספה.
שניהם רצו לבדוק אם אני בסדר.
אני: "אני בסדר!"
הסתובבתי לסשה: "מה עם מקסים?"
סשה: "הוא עדיין ישן, אבל החום כבר הרבה יותר טוב"
פאשה: "בואי, תקומי"
סשה לקח צעד אחורה ופאשה עזר לי לקום.
אני: "אני בסדר, איפה היית כל הלילה?"
פאשה: "הייתי מותש, נירדמתי אצל טום במיטת אורחים, סשה בא לאסוף אותי"
הבטתי בסשה.
פאשה הסתובב לראות את האח.
סשה: "איך הראש?"
חייכתי. "גנים רוסיים"
פאשה: "הדלקתם את האח?"
סשה: "היה קר"
פאשה: "למה לא התלבשתם?"
אני: "היינו עייפים"
פאשה: "שיחקתם פוקר?"
סשה: "כדי להשיאר ערים"
אני: "וכיסחתי לו את הצורה"
סשה: "תמשיכי לחלום"
אני: "זה קרה!"
סשה: "הוכחות?"
אני: "אתה לא רציני"
סשה משך בכתפיים.
התחלתי לצחוק.
פאשה הניח את הידיים על המותנים: "ממתי יש לכם בדיחות פרטיות?"
סשה לא הגיב באותה שניה, הוא הפתיע אותו.
קמתי מהספה.
אני בקול מאולץ ומזוייף: "מאז ומתמיד, הוא הרי המשפחה לא?"
הלכתי לכיוון החדר של מקסים.
פאשה צחק.
פתחתי את הדלת של מקסים.
קאט מחבקת את מקסים המעולף.
סגרתי את הדלת.
אני: "כן?"
פאשה: "אני מצטער" ונאנח.
נאנחתי גם.
"זה בסדר"
נתתי לו נשיקה על הלחי והלכתי לכיוון המדרגות.
פאשה: "לאן את הולכת?"
סשה: "אובססיבי"
פאשה גיחך.
אני: "להחליף בגדים"
עליתי במדרגות ונכנסתי להחליף בגדים.
הורדתי את השמלה והגרביונים.
ניגבתי את האיפור עם מגבון להסרת איפור.
נכנס לחפוף את הראש לשעה.
התנגבתי.
ושמתי חולצה גדולה ישנה חומה.
ייבשתי את השיער.

לבשתי גרביים גבוהות עד הברך בצבע סגול ומכנס קצר מבד בצבע אפור.
יצאתי מהחדר וירדתי במדרגות חזרה.
עצרתי באמצע המדרגות.
סשה גיחך.
"תקשיב, תודה שאתה שומר עליה בישבילי."
סשה לא ענה.
המשכתי לרדת במדרגות ונכנסתי חזרה לסלון.
פאשה: "שנלך להעיר אותו?"
אני: "טוב נו, אבל את קאט קודם, צריך להסיע אותה הביתה"