Azure eyes Ann

בוקר.
תקרה לבנה מחוספסת.
חייכתי.
התמתחתי.
"בוקר טוב"
"בוקר טוב"
הסתכלתי ימינה.
טום חייך.

הוא התגלגל אלי ונתן לי נשיקה בלחי.
"את חייבת ללכת?"
"כן.. בכל זאת, נובי גוד"
"תחגגי איתי את הסילבסטר"
"סילבסטר ונובי גוד זה לא בידיוק אותו דבר"
"מה ההבדל באמת? חוגגים את השנה החדשה בשניהם"
גיחכתי.
"הדרך שבה חוגגים"
הוא נאנח.
"לא תזמיני אותי?"
"הייתי מזמינה, אבל החבר של קאט מגיע, הבטחתי לה שזה יהיה רק אנחנו"
"אה-הא"
"באמת!"
הוא חייך. "אה-הא"
"תאמין במה שאתה רוצה חוכמולוג"
"במה חבר שלה עוסק?"
"פוטבול"
הוא בלע רוק עם מבט מפוחד.
צחקתי.
"הוא בטח יהיה פי 2 ממני"
"לא יהיה לו את השיער שלך"
העברתי יד בשיער שלו.
הוא חייך והזיז את הראש מצד לצד ככה שהשיער שלו נכנס לי בעיניים.
"די נו" חייכתי.
"אני חושב להסתפר"
"תסתפר"
"לא תנגדי?"
צחקתי.
"מה מצחיק?"
"אנחנו לובשים בגדים ואתה שואל אותי אם אני אתנגד שתסתפר או לא?"
"אז מה?"
"אז זה מצחיק"
הוא הרים גבה במבט פלרטטני וחיוך מרוצה.
"שתוק"
דחפתי לו את הפנים הצידה.
הוא החזיר אותם חזרה מחייך.
"מה?"
"עוד חודש אני אנצח"
"אתם שניכם מוזרים, אתם מבינים את זה נכון?"
"הוא ישבר, את תראי"
גיחכתי. "הוא לא ישבר, שום דבר לא שובר אותו"
"קצת אמונה בי לא תזיק לך" הוא גיחך.
חייכתי.
דחפתי אותו עוד קצת והתיישבתי.
"אני באמת צריכה ללכת"
"לא את לא"
הוא חיבק אותי והפיל אותי חזרה למיטה.
הוא פיהק.
"ישנת בכלל?"
"בטח שכן, אבל את, הייתי בטוח שמתת עד שראיתי שאת נושמת. זה היה האמת קצת מפחיד"
"מתרגלים"
התמחתי עוד פעם.
קמתי מהמיטה בקפיצה והחלפתי חולצה לחולצה פשוטה בצבע כחול.
"ישנת עם ג'ינס?"
"אמ..כן?"
"למה לא ביקשת? הייתי מביא לך מכנס מבד"
"של מי?"
"הייתי מוצא"
כיפתרתי.
"אני זזתי"
"את מוזמנת להתקלח, את יודעת"
לקחתי את התיק בצבע קאמל והוצאתי ממנו ז'קט אפור וצעיף לבן.
חייכתי אליו.
"ואז תצטרך להביא לי מגבת"
"אני מסוגל להחזיק את עצמי" הוא צחק.
"מי דיבר עליך?"
התפשט לו חיוך גדול ורומנטי על הפנים.
הוא משך את עצמו מהמיטה וקם.
הוא הוריד חולצה.
חייכתי.
"מה אתה עושה? יש לך חודש נוסף להתערבות"
"עד שאנחנו מתקרבים"
חייכתי חיוך ביישני.
הוא התקרב אלי.
לקחתי צעד אחורה ונתקלתי במגירות.
הוא הניח 2 ידיים בשני הצדדים שלי והצמיד אותי למגירות.
"מה אתה עושה?"
"מנשק אותך" הוא חייך.

גיחכתי.
"אתה.."
הוא קטע אותי עם נשיקה.
"אני מנסה.."
הוא קטע אותי עוד נשיקה.
"חכה שניה א.."
הוא קטע אותי שוב עם נשיקה.
הוא לקח עוד צעד קדימה ככה שהגוף שלו צמוד אלי.
לא אמרתי מילה.
הוא חייך אלי.
"מה?"
הסתכלתי על הגרביים שלו.
התאפקתי לא לצחוק.
נמרח לי חיוך מוזר על הפנים כי התאפקתי לא לצחוק.
"מה?"
הנחתי את היד שלי על הפה שלו.
"ישנת עם גרביים?"
הוא הופתע והסתכל למטה.
הרגשתי מתחת ליד שלי את הפה שלו מחייך.
הורדתי את היד.
"כנראה"
"כנראה? ג'ינס אפשר להבין.. גרביים?"
"ג'ינס אפשר להבין?"
"כן"
הוא הסתכל עלי והתחיל לצחוק.
"מה?"
"איך אפשר להבין ג'ינס?"
"זה ג'ינס מאוד נוח"
"אני בטוח"
דחפתי אותו שוב.
שמתי גרביים ומגפיים.
הוא יצא מהחדר.
הסתכלתי על החדר.
הקירות בצבע מרגיע ועדין.
המיטה לבנה וגדולה.
החדר כמו קנבס, מחכה שיעשו איתו משהו.
שמתי את התיק על הגב.
יצאתי מהחדר וחלפתי במסדרון.
הוא במטבח.
"קחי"
הוא הושיט לי כוס תרמית מקושקשת מגניבה עם ידית.
הסתכלתי עליו במבט חשדני.
"זה רעל נכון?"
"שיקוי אהבה, לא תוכלי לנצח"
חייכתי.
לקחתי את הכוס.
"מה זה?"
"קפה"
"מממ"
הרמתי את המכסה והרחתי.
"ריח מעולה"
"אני אגיד למכונה שהיא טובה"
צחקתי.
"איפה השותפים שלך?"
"קווין טס למשפחה שלו ודיק הלך להכיר את ההורים של חברה שלו"
"או, בעיות שאין לך"
הוא צחק.
"בכמה אתה משכיר להם חדרים?"
"מה זה משנה לך? את רוצה להשכיר חדר?"
חייכתי עוד פעם. "היית מת".

הוצאתי לשון.
הוא חייך.
התקדמתי לכיוון הדלת.
"את חייבת ללכת?"
"כן"
"טוב"
"אני מבטיחה אני אבוא לישון כאן שוב בחודש הבא"
"בשנה הבאה"
"חוכמולוג"
"ביי"
"ביי"
הוא נתן לי נשיקה קטנה על השפתיים.
יצאתי.
ירדתי במעלית לחניה.
רצתי למכונית.
המכונית סירבה להתניע.
"אני אשפוך עליך קפה רותח, אתה תתניע!"
המכונית התניע.
נאנחתי.
הדלקתי מוזיקה ונסעתי.

נכנסתי לחניה של הבית.
פחתי את הדת שמובילה מהחנייה לבית.
הנחתי את המפתחות בקערה שליד הדלת כניסה.
פאשה יצא מהמטבח.
"נסט!"
הוא נתן לי חיבוק דוב.
"היי אח שלו" חייכתי.
"התגעגעתי לקול המתוק שלך בבית"
"רק לקול שלי?"
"אל תגזימי" הוא קרץ.
צחקתי.
"לא הייתי כאן יום אחד"
"ולילה אחד"
"המקום לא שרוף.."
הוא גיחך.
נכנסנו למטבח.
"למעט המיקרו שמסריח ממוות, מה עשיתם שם?"
"חיממתי סנדוויץ'.."
הסתכלתי עליו במבט חשדני.
"..יותר מידי" הוא עשה פרצוף מצחיק.
נשכתי את השפה כדי לא לצחוק.
"נקנה חדש"
"כן. הרסתי את המיקרו, אה?"
"רק שרפת אותו, לא נורא, הוא היה ישן במילא"
הוא חייך.
הרמתי גבה מחוייכת "מה?"
הוא נתן לי עוד חיבוק.
"מה? ערב ראשון שאני לא בבית ואתה כן וזהו?"
הוא גיחך. "התגעגעתי אליך סתומה. תני לי"
צחקתי.
חיבקתי חזרה.
"גם אני אליך."
התנתקנו ביחד.
פאשה במבטא רוסי: "מקסים!"
מקסים צעק מרחוק במבטא רוסי: "שטו?!" (מה)
אני במבטא: "יא דומא!" (אני בבית)
שמענו דלת נפתחת.
צחקנו.

מקסים נכנס למטבח בריצה.
מקסים: "אז כן חוגגים נובי גוד?"
צחקתי: "חבורה של אידיוטים, הלכתי ליום אחד!"
פאשה: "ולילה אחד."
גילגלתי עיניים.
מקסים: "שכבת איתו?"
פאשה: "לא!"
פאשה כיסה את האוזניים והתחיל להגיד 'להלהלה'
צחקתי.
אני: "לא, יש את ההתערבות"
מקסים הרים ידיים: "הוא הומו"
פאשה: "אז לא?"
צחקתי שוב.
אני: "אז אתה רוצה לדעת או לא?"
פאשה: "כן?"
אני: "לא." חייכתי.
הוא נאנח.
אני: "אתה יודע שאני לא בתולה"
פאשה: "אל תדאגי, אני זוכר אותו, בואי נגיד שהוא לא הולך טוב עד היום."
הבטתי בו בהלם.
הוא קרץ לי.
אני: "אני לא מצליחה להבין אם אתה צוחק או לא"
פאשה צחק: "אל תדאגי"
מקסים: "מה עשיתם?"
אני: "אכלנו, דיברנו, ראינו סרט. הוא הכין אוכל מולי!"
פאשה במבט מורשם: "הוא לא רע"
מקסים: "אבל איך, תסבירי לי, איך לא שכבתם?"
פאשה: "אתה תכריח אותי לצאת מהחדר?!"
צחקתי.
מקסים: "אחותך יפה! איך הוא לא שכב איתה?! מה הוא עיוור?!"
פאשה צחק: "אני ארביץ לך!"
מקסים צחק: "היא הבת דודה שלי, אני מחמיא לה!"
פאשה חייך: "תחמיא על משהו אחר!"
מקסים חייך: "תודה שזה הזוי!"
פאשה: "לא!"
מקסים: "איך? תסבירו לי איך. נכון שישבת עליו ושכבתם ביחד באותה מיטה?"
עשיתי כן עם הראש.
פאשה: "לא! רגע. מה?"
אני: "נרדמתי עם ג'ינס, לא הורדתי אותם כל היום"
שניהם הביטו בי עם גבה מורמת.
שתיקה של שלו שניות.
פאשה: "ברצינות? עד כדי כך?"
מקסים: "תודה רבה!"
אני: "מה יש לכם? ההתערבות עדיין נמשכת"
פאשה: "וטוב שככה. אני מציע שנאריך אותה"
מקסים: "הוא לא יסכים. טוב אולי, אני כבר לא בטוח בכלום"
חייכתי.
חיבקתי את מקסים ונתתי לו נשיקה על הלחי.
אני: "מי הבן דוד הכי אהוב עלי?"
מקסים: "ברצינות, לא עשיתם כלום?"
הסתכלתי עליו עם גבה מורמת.
הסתכלתי על פאשה.
פאשה: "לאלאלאלאלא!"
מקסים ואני צחקנו.
אני: "תנשום! רק התנשקנו!"
פאשה: "רואה? חרמן"
מקסים: "מדבר זה שהיו לו 3 חברות במקביל"
אני: "די, די, אל תדאגו שניכם"

פאשה גיחך.
מקסים נאנח.
אני: "הוא לא הומו - ולא, לא קרה כלום משמעותי"
פאשה: "את מבטיחה לספר כשיקרה?"
מקסים ואני הסתכלנו על פאשה בהלם.
מקסים: "אתה באמת תרצה לדעת?"
פאשה גירד את הצוואר בצד וקימט את האף. הוא עושה את זה כשהוא חושב.
פאשה: "כן"
מקסים גיחך.
חייכתי.
אני: "בסדר, אני אספר לך כשיקרה"
מקסים: "הוא ישנה את דעתו עד אז, אני שם כסף על זה"
פאשה גירד שוב את הצוואר בצד תוך כדי צחוק.
אני: "בקיצור, שתי סבתות רכלניות זקנות, לא קרה כלום וחודש הבא אני אלך ליותר זמן"
סשה: "תלכי לאן?"
סשה נכנס בנונשנטליות למטבח והלך ישר לכיוון המקרר.
הוא לבש רק טרנינג והפיץ ריח של זיעה ודיאורדורנט טוב מעוררבים.
הבטתי בו בלי לומר כלום.
פאשה: "היא הייתה אתמול אצל טום"
סשה הסתובב והסתכל על פאשה.
מקסים: "וישנה אצלו גם"
עכשיו על מקסים.
פאשה: "והיא תלך לישון אצלו בינואר שוב ליותר זמן"
חזרה לפאשה.

מקסים: "אני עדיין לא מאמין היא לקחה איתה רק חולצה ודיאורדורנט"
חזרה למקסים.
פאשה: "היא חזרה הביתה לפני חמש דקות"
סשה פתח בקבוק מים שכתוב עליו השם שלו.
הוא הסתכל עלי.
הוא הוריד את המבט לבקבוק המים וגירד מאחורי הצוואר כשהוא מטה את הראש הצידה.
אחרי זה הרים את המבט חזרה אלי, העביר את הבקבוק בזריקה קלילה ליד השניה.
עם עיניים צרות, בוחנות אולי, לא מצליחה לפרש: "ישנת אצל טום?"
הוא אפילו לא שם לב שהייתי חסרה.
אני: "כן"
פאשה: "אתה חירש?"
סשה הסתכל עלי.
הוא עשה כן עם הראש, העיף מבט הצידה ואז הזדקף.
סשה שתה עוד קצת מהמים.
פאשה: "טוב לדעת שיש דברים שלא השתנו, מרגיש את הסוף?"
סשה הסתכל על פאשה : "הסוף של מה?"
פאשה: "של התחרות.."
סשה: "אני משתדל לא לחשוב על זה"
כולם גיחכו לעצמם.
סשה התקדם לכיוון הדלת: "אתם יודעים שזה אומר ששניכם תצטרכו ללמוד להכין אוכל"
סשה יצא מהדלת.

הסתובבתי אליו.
אני: "אתה הכנת אוכל?"
סשה דרך על המדרגה הראשונה והסתובב אלי: "כן"
אני: "ממתי אתה יודע להכין אוכל?"
סשה ירד מהמדרגה לכיווני: "מאז ומעולם להכין דברים בסיסים"
אני: "אבל חשבתי שאתה לא מתקרב לתנור"
סשה: "בישביל מה יש מיקרו וגז?"
הוא חייך חיוך מתחכם.
אני: "מה אתה כבר יודע להכין?"
סשה: "אוכל"
הא חייך שוב את החיוך המתחכם שלו ועלה למעלה.
הסתובבתי חזרה למטבח.
אני: "מה אכלתם?"
פאשה: "פירה, סלט וחביתה"
מקסים: "היה לא רע"
פאשה: "לא טוב כמו שלך"
אני: "חנפן"
נתתי לפאשה עוד חיבוק.
נאנחתי.
מקסים: "מה קרה?"
אני: "טוב, מתחילים בהכננות לנובי גוד"
רצתי לחסום את הדלת כניסה.
פאשה ומקסים ניסו לצאת.
מקסים ניסה להשתחל בין היד לרגל.
חסמתי אותו עם התחת.
פאשה התייאש.
אחריו מקסים.
שניהם נאנחו.
חייכתי.
"קחו סינרים!"
מקסים צחק מיאוש.

התחלנו להכין עוגות גבוהות.
לימדתי את מקסים להפריד ביצים.
מקסים: "נסט..."
אני: "ממ?"
מקסים: "שוב נפל לי"
נאנחתי, ניגבתי ידיים ובאתי לראות.
נפל לו חלמון לתוך קערת החלבונים.
מקסים: "יש מספיק ביצים כדי להתחיל שוב מחדש?"
אני: "לא ולמזלנו היא לא התפוצצה"
הלכתי לכיור והרטבתי את הידיים.
מקסים: "מה את הולכת לעשות?"
התקרבתי חזרה לקערה עם ידיים רטובות.
אני: "לדוג אותו"
הוצאתי את החלמון עם היד.
מקסים מחא כפיים.
פאשה: "למה אני חותך את הבצל והוא מפריד ביצים?"
מנגב את הדמעות.
צחקנו.
מקסים: "כי לי יש כישרון ולך לא"
אני: "כי אתה תלך אחרי זה לעזור לסשה לתלות את העץ"
פאשה: "כן!"
מקסים: "היי!"
הסתובבתי למקסים: "עכשיו אתה הולך להקציף אותם"
מקסים השמיע קולות בכי מזוייף.
פאשה ואני צחקנו.
אני: "תנשום, זה לא תעשה ידנית, יש בישביל זה מכונה"
מקסים: "יש לנו את המכונה הזאת שמערבבת לבד ואני יכול ללכת? באמת?"
אני: "קיצ'ן אייד?"
מקסים: "כן כן כן"
גיחכתי: "כן"
מקסים: "הללויה!"
סשה נכנס למטבח עם גופיה לבנה, ג'ינס שכובס המון פעמים וקופסה ישנה בידיים.
סשה: "עזרה?"
פאשה: "אני בא"
מקסים: "מה איתי?"
אני: "שב בשקט"
מקסים: "אבל אני סובל!"
אני: "סתום!"
סשה צחק.
פאשה: "מה אנחנו עושים? העץ כבר נמצא."
סשה הרים גבה: "היא לא סיפרה לך?"
פאשה הסתכל עלי מבולבל.
אני: "אתם מורידים את כל קישוטי חג המולד ומשאירים את מה של נובי גוד"
פאשה לא אמר מילה.
סשה חייך חיוך ערמומי.
פאשה: "ו..?"
אני: "ומבריקים את הארובה"
מקסים התחיל לצחוק.
אני: "תתחילו מלנקות את האח, אחרי זה תשאבו את הסלון ותנקו אבק, בסוף גם תעבירו מטלית רטובה, עד אז אנחנו אמורים להגיע לקראת סיום כאן וכולנו נשטוף"
מקסים נשפך מצחוק בקול.
פאשה: "אני יכול להתחלף עם מקסים?"
מקסים: "הו לא! אני אקציף לביצים האלה את הצורה אני לא מתקב לאח!"
סשה גיחך בקול הסקסי שלו: "אני מוקף בשלושה נשים"
פאשה גיחך: "אז רגיל בישבילך"
סשה הפסיק לחייך.
הם יצאו מהמטבח.

אחרי חצי שעה בערך נשמע בום.
אני: "מה קרה?"
מקסים: "את לא אמורה להתרכז?"
אני: "אני יודעת לקפל בלילה של עוגה עם יד אחת ועיניים עצומות. מה קרה שם?"
סשה: "כלום"
התחילו קולות שיעולים.
אני: "שימנת את התבנית?"
מקסים: "כן"
צחקתי: "מופשר?"
מקסים: "כן, כן"
אני: "טוב, אז עכשיו נכניס את השכבה השנייה לתנור, בעדינות תשפוך לתוך התבנית, אני הולכת לבדוק את הנזק שהם עשו"
מקסים: "מה יוצא לי מזה בסופו של דבר?"
הסתלכתי עליו מופתעת.
מקסים: "אמרת שזה בישבילי. איך?"
גיחכתי: "זה מרשים שגבר יודע להכין אוכל"
מקסים גיחך.
אני: "בישביל מה אני שימושית אם לא כדי לדחוף אתך לעשות דברים שאתה רוצה לעשות אבל בחיים לא היית עושה בעצמך?"
נתתי לו נשיקה על הלחי.
יצאתי לסלון.
נעמדתי בהלם.
סשה: "זה לא גרוע כמו שזה נראה"
לקח לי עשרה שניות לקלוט שהוא דיבר.
אני: "תגיד לי שזה ירד מהפרקט"
סשה: "זה ירד"
שניהם נהיו שחורים פחם, החדר הסריח מאבק ועל הרצפה מסביב לאח היה אפר שחור.
הסתכלתי על הכורסה.
אני: "הכורסה.."
סשה הסתכל על הכורסה.
הידיים שלו היו מכוסות בכפפות צהובות גדולות של עבודה.
הוא הוריד אחת וגירד את הראש.
סשה: "זה..אני מקווה שזה ירד"
פאשה: "לפחות עכשיו אין סתימה"
אני: "היה סתימה?"
מקסים מהמטבח: "היה סתימה?"
סשה: "גם אני לא ידעתי שהיה סתימה"
אני: "מה סתם אותו?"
פאשה: "אבק, אפר ועפר, כמה כורי עכביש"
הסתכלתי על פאשה ורציתי לבכות.
סשה: "מה אמרת?"
פאשה: "נסט?"
אני: "אתה מכוסה בחומר שחור מגעיל.."
פאשה: "זה ירד במקלחת.."
הרמתי אליהם גבה גבוה מהרגיל.
חי בסרט.
מקסים יצא.
"שמתי את העוגה בתנור מה...."
מקסים התגלגל מצחוק.
"אתם התחרפנתם אם אתם חושבים שנסט תתן לכם לטנף את המקלחות ככה"
סשה ופאשה הסתכלו אחד על השני מבולבלים.
נאנחתי בעצב.
פאשה: "אז איך?"
אני: "מקסים.. אני.. אה.."
מקסים שם עלי יד וליטף אותי קצת לעודד אותי.
נשמתי.
אני: "אני אסיים את האוכל, תשתמש בצינור."
סשה ופאשה ביחד: "צינור?!"
מקסים: "אין בעיה נסט, אני מטפל בזה"
הלכתי למטבח ביאוש.
פאשה: "הצינור בגינה?!"

סיימתי להכין את האוכל ולנקות.
עליתי במדרגות.
סשה פתח את הדלת לחדר שלו.
הוא הריח טוב.
לא עצרתי אפילו.
"היי"
לא עניתי.
"אל תעשי שטות כזאת כמו הצינור שוב"
פתחתי הדלת לחדר שלי.
"אנסטסיה"
נאנחתי.
הסתובבתי אליו.
"את.. נראית מותשת"
השיער שלי מבולגן.
הוא התחיל לגחך.
הוא התקרב וניקה לי קמח מהלחי.
הוא חייך.
הראש שלי שקעה ביד שלו.
"את הולכת לישון?"
"אני הולכת לחפוף."
הוא גיחך.
"את חמודה, אבל אם תגידי למקסים להתיז עלי מים קרים בצינור בחורף עוד פעם, לא יעצור אותי כמה שאת חמודה, אני אצעק עלייך"
גיחכתי.
"לא אתה לא"
הוא צחק.
"את לא חסינה"
חייכתי.
הרמתי את הראש והסתובבתי.
נכנסתי לחדר.
הורדתי את הנעליים.
"נהנת עם טום?"
הסתובבתי אליו.
הוא נשען על המשקוף עם ידיים בכיסים וחיוך תמים על הפנים.
"אממ... כן"
"למה את נראית מבולבלת?"
שמתי יד על המותן "אני לא, אתה צריך לצאת"
הוא גיחך.
"את שמה יד על המותן ומטה את עצמך כשאת מסתירה משהו או כשאת מדברת על או עם מישהו מטומטם. אני לא מטומטם ולא מדבר על משהו מטומטם אז זה הראשון, אבל בסדר, תמשיכי להעמיד פנים" וקרץ.
"אתה צריך לצאת, אני רוצה להוריד בגדים"
גירדתי את השיער.
"מה קרה? הוא הדביק אותך בכינים?"
"לא... אני סתם עייפה ומבולגנת, ומתה להתקלח"
"טוב. תורידי מכנסיים, מה עוצר אותך?"
חייכתי.
הורדתי את הראש.
שיחקתי עם הידיים.
"אני יוצאת עם מישהו סשה"
הרמתי חזרה את המבט.
"אה-הא", הוא חייך. "את שמה לב שאת אומרת שאת יוצאת עם מישהו ולא שאת במערכת יחסים עם מישהו?"
הסתכלתי רגע לצד וחזרה אליו.
"הוא אקסלוסיבי לפחות?"
"אתה מרחרח בישביל פאשה"
הצבעתי עם האצבע שלי אליו תוך כדי שדברתי ולקחתי כמה צעדים קדימה.
"אל תצביעי אלי, אני אתפוס לך את האצבע פעם הבאה תשעשי את זה" הוא חייך שוב.
הכנסתי ידיים לכיסים. "צא"
"עכשיו תגידי את זה כאילו את מתכוונת לזה" הוא חייך חיוך מתחכם.
"טוב."
גיחכתי.
הורדתי את הג'ינס וזרקתי אותם עליו.
"צא"
הוא צחק. היה לו חיוך ענק על הפנים.
"למה הוא זוכה לראות את התחתונים האלה שלך ואני לא?"
"הוא לא"
"הוא..לא?" היה לו מבט מופתע עם חיוך מרוצה.
"לא"
"אבל הם כחולים.. עם יהלומים"
חייכתי "צבע נייבי. צא מכאן כבר"
"נייבי, איך יכולתי להתבלבל?"
חייכתי.
"סש,.. צא"
הוא לקח שלושה צעדים קדימה.
"למה בעצם הוא לא זכה לראות את התחתונים שלך?"
"צא, עכשיו"
"תנסי להגיד את זה בלי חיוך."
הוא התקדם עוד שני צעדים.
נשמתי.
ישרתי מבט.
"צא"
הוא התסכל עלי לרגע וחייך חיוך גדול ושמח.
"טוב" הסתובב ויצא, סוגר את הדלת אחריו.
הורדתי את כל הבגדים.

נכנסתי למקלחת.

הבטתי בעצמי במראה.
נכנסתי למקלחת וחפפתי עם השמפו החדש שקניתי.
לוקחת את הזמן, מריצה שירים בראש שלי.
יצאתי.
התנגבתי.
הבטתי במראה.
רקדתי עם מגבת והשיער פזור, רטוב ומטפטף.
הרמתי לעצמי גבה סקסית.
קרצתי.

חייכתי.
סיימתי להתנגב.
הורדתי את המגבת.
שמתי דיאורדורנט.
יצאתי מהאמבטיה.
לבשתי תחתונים.
מרחתי קרם גוף עם ריח מרענן.
חזיה.
הוצאתי חצאית שחורה עם גזרה קצת גבוהה נסיכותית שנקשרת עם שאריות בד לסרט מאחורה וסוודר אדום כהה עם כתף פתוחה מהארון ולבשתי אותם.
הכנסתי את הסוודר מתחת לחצאית.
הסתכלתי במראה.
הרצתי שירים בראש ורקדתי.
הזזתי את השיער מצב לצד, קפצתי קצת במקום.
נרגעתי ורקדתי עם הגוף והכתפיים.
הוצאתי לק מהמגירה.
התיישבתי על המיטה ומרחתי לק לבן פנינה חוץ מהקמיצה.
נתתי ללק להתייבש.
עשיתי פרנץ בציפורניים ברגליים.
נשכבתי על המיטה.
נאנחתי מחוייכת.

הדלת נפתחה.
לא פתחתי עיניים.
לא זזתי.
הדלת נסגרה אחריה.
הרגשתי ברך נשענת על המיטה.
"כן?"
"לפתוח עיניים זה לא הקטע שלך?"
חייכתי.
"זה יום טוב היום"
"ישנת כמו שצריך?"
"מה הקשר? לא.."
"אז איך זה יום שונה מכל יתר הימים?"
פתחתי עיניים, קמתי והסתובבתי, הרגליים מחוץ למיטה, עדיין יושבת על המיטה.

"מה זאת אומרת איך היום הזה שונה? אתה מתכוון חוץ מהמובן מאליו?"
"לא, גם על זה"
"סשה"
"מה?"
"תהיה רציני"
"אני רציני"
"היום זה נובי גוד"
"זה בכלל לא החג האהוב עליך"
הוא התיישב לידי.
"היום זה היום האחרון של השנה, וקמתי הבוקר עם מצב רוח טוב"
"אז זה היום האחרון של שנה.. זה יום רגיל. נסט זה יום שלישי היום"
"תפסיק עם השטות הזאת. היום זה יום מיוחד. מחר.." הוא קטע אותי.
"מחר יום רביעי"
הבטתי בו במבט עייף.
"מחר מתחיל שנה חדשה"
הוא התחיל לגחך.
"אפילו שבוע חדש לא מתחיל מחר"
"יהיה ה-1/1"
"אפילו שלג לא יורד"
"אז?"
הוא חייך.
"שום דבר לא השתנה מאתמול, או לפני חודש, אולי לפני חצי שנה"
גיכחתי. "לא נכון, הכל השתנה"
"כמו מה?"
אנחנו.
"אני יוצאת עם טום, זה השתנה, אתה לא שכבת עם אף אחת כבר המון זמן, זה השתנה, פאשה נפרד מכל החברות שלו"
"כמעט"
צחקתי.
"כמעט. לקאט יש חבר חדש"
"זה לא חדש, היא כל כמה חודשים משיגה אחד חדש"
חייכתי.
הופתעתי.
"את מנסה לחשוב על משהו שהשתנה?"
"אמרתי 2 דברים שלא פסלת"
"מממ" הוא הטה את הראש הצידה "שניהם לא ממש משהו שונה"
"מה? אני נפרדתי מבן והתחלתי לצאת עם טום. זה מאוד שונה, זה מאה שמונים מעלות שונה"
"אההה" מפקפק וחייך.
"הכל שונה"
"שום דבר לא שונה"
"שונה"
"לא שונה"
התחלתי לגחך.
"כן שונה"
הוא המשיך לחייך.
"לא כלכך שונה"
"שונה"
"לא"
"כן" חייכתי.
"לא"
"כן" חייכתי עוד יותר.
הוא צחק. "לא"
חייכתי מאוזן לאוזן.
"כן"
היה לו ניצוץ בעיניים.
"לא"
הבטתי בו וחייכתי.
"העיניים האפורות שלך נוצצות"
הסמקתי.
הזזתי את המבט לצדדים וחזרה.
חייכתי חיוך מובך.
הוא צחק.
הרמתי מבט חזרה.
"גם שלך"
הוא הרים גבה. "טוב"
"כן"
"בסדר"
"באמת"
"אה-הא"
קיפלתי רגליים על המיטה וישבתי חזרה.
"באמת!"
"כן כן"
ניסיתי לדחוף את הכתף שלו.
בקושי הזזתי אותה.
נאנחתי.
צחקנו.
"מה השעה?"
"יש עוד רבע שעה עד שהם יגיעו, צריך להתחיל לחמם את האוכל" הוא הביט בשעון גדול ומתוחכם.
הבטתי בשעון ובזרוע שלו.
הוא לבש חולצה לבנה פשוטה קצרה ונקייה וג'ינס בצבע כחול ג'ינס של פעם.
לא זיהיתי את הג'ינס הזה.
"כן?" הוא הרים גבה וחייך.
"תתחדש"
"הוא לא חדש אבל תודה"
שתיקה של שתי שניות.
"איפה האדום?"
נמרח של הפנים שלו חיוך מתוך גיחוך.
הוא נשען קצת הצידה הוריד קצת את המכנסיים.
היו לו תחתונים אדומות.
צחקתי.
"תרים את המכנסיים"
"שאלת"
"זה לא קצת פשוט מידי?"
הוא הביט עלי שוב עם גבה מורמת. "את הולכת להגיד לי להחליף בגדים?"
נשכתי את השפה והבטתי בו עם מבט של לא-נעים-להגיד-אבל..
הוא הרים את הראש והביט בחדר עם חיוך.
"ברצינות?"
"אתה נראה טוב, זה פשוט..פשוט"
הוא הביט בי כמה שניות חייך בלי להגיד כלום.
"בואי"
הוא תפס החזיק את היד שלי ביד שלו ומשך אותי לחדר שלו.
"בבקשה"
סשה פתח את הארון וסימן לי לראות בעצמי.
הסתכלתי על הארון וחזרה אליו.
"אני מרשה"
הבטתי בו בהיסוס.
לקחתי שלושה צעדים לכיוון הארון וחיפשתי מהו חגיגי יותר.
"אנחנו נשארים בבית"
"בבקשה?" הסתובבתי אליו "בישבילי?"
הוא נאנח וחייך.
"זוזי"
לקחתי צעד אחורה.
הוא הוציא חולצה לבנה מכופתרת שגיהצתי.
"אני אלבש את זה"
"זה טוב"
הוא גיחך. "לא ביקשתי רשות"
חייכתי מובכת.
הוא הוריד את החולצה שלו, זרק אותה על המיטה, לבש את החולצה הלבנה וכיפתר.
הסתכלתי עליו מכפתר את החולצה ומנסה לסדרת את הצווארון.
"מה?"
"תן לי"
נצמדתי אליו, עליתי על קצות האצבעות וסידרתי לו את הצווארון.
הוא הכניס ידיים לכיסים, והרים את הראש מעט, מביט בתקרה עם פנים מובכות.
גיחכתי.
"אני מדגדגת אותך?"
"לא"
התחלתי לצחוק.
"אתה רגיש לדיגדוגים בצוואר!"
הרמתי רגל כדי לעלות עוד יותר.
"לא"
התחלתי לדגדג אותו בצוואר.
הוא תפס אותי במותניים ודחף אותי, מפתל את הצוואר הצידה, תופס את היד שלי.
צחקתי. "טוב טוב"
הוא שיחרר את היד.
קיפלתי לו את השרוולים.
"לא חם לך עם סוודר?"
הרמתי את השרוולים.
"לא כלכך, השיער שלי עדיין לח"
"ומבולגן"
"אהה"
הרמתי כתף אחת ושמתי אותה מיד.
הבטנו אחד בשנייה בעיניים.
נרתעתי אחרי שמונה שניות. "טוב נרד למטה"
היה לו חיוך מאוד תם ואמיתי על הפנים.
הוא סימן כן עם הראש.
יצאנו וירדנו למטה, סוגרים את הדלתות אחרינו.
נכנסתי למבטח.
פאשה: "אני מתרגש קצת, היא אף פעם לא מביאה אותם אלינו"
מקסים: "אהה.. לא כזה אכפת לי"
סשה: "כן בטח"
פאשה לבש חולצה אדומה מכופתרת וג'ינס בהיר, מקסים לבש גינס אפור וחולצה לבנה מכופתרת עם חולצה שחורה מתחת.
אני: "מקסים תהפוך את סדר החולצות, טוב?"
מקסים: "למה?"
פאשה: "מה ההיגיון?"
אני: "כי ביקשתי ממך"
מקסים הרים גבה אבל החליף.
התחלתי לחמם את האוכל.
אני: "תעברו לסלון"
פאשה ומקסים עברו לסלון.
סשה: "איפה לעזור?"
אני: "אתה תפתח את הדלת"
סשה: "הם עוד לא צילצלו.."
צילצול בדלת.
אני: "תכניס את קאט תוך כדי שאתה מחבק אותה ומרים אותה לתוך הבית"
סשה הביט בי חייך-מגחך במבט חושד.
הוא יצא ופתח לה את הדלת.
סשה: "יקטרינה, סנובאם גודאם! קאק דילה?" במבטא רוסי כבד וסקסי.
קאט: "סנובאם גודאם אלכסנדר!"
סשה: "נחמד להכיר"
קול חדש: "תודה"
סשה: "תיכנס"
קאט נכנסה מטבח.
"נסטיושקה!"
"סנואם גודאם קאט"
היא חיבקה אותי.
"ראית מה עשית שם תככנית"
אני מיתממת: "לא עשיתי כלום.."
קאט: "כן כן"
אני: "אבל אם הייתי עושה משהו, הייתי אומרת שתחכי זה לא הכל"
היא  צחקה מופתעת.
אני: "אבל אני לא"
צחקנו.
סשה נעמד במפתן המטבח והשתעל שנשים לב אליו.
הסתכלתי לכיוון שלו.
הוא סימן עם הראש.
הניהנתי כן עם הראש.
סשה סימן לבחור להיכנס.
נכנס למבטח גבר מגודל ושרירי מאוד, לטעמי מידי, מגולח למשעי, שיער קצוץ מאוד ושלושה נקודות חן על הלחי, עם עור קצת שזוף.
"שלום"
חייכתי.
"נחמד להכיר, אני אנסטסיה"
"את אנסטסיה המופרסמת"
היה משהו מאוד משעמם בקול שלו.
"מפורסמת זה ..." הבטתי בקאט צוחקת.
היא צחקה.
הוא לא אמר את השם שלו.
"ואתה?"
"אני ריידר"
חייכתי. "היי ריידר, ברוך הבא לביתנו הצנוע"
הוא חייך.

סשה סימן לו לבוא לסלון.
הם יצא מהמטבח.
קאט: "התרשמות ראשונית?"
פתחתי את המקרר והכנסתי את האוכל לתנור להתחמם.

אני: "אה דיברת אלי?"
קאט צחקה: "נסט!"
אני: "קאט, מרוב שרירים וכתפיים אין לו צוואר.."
קאט: " אוקיי, אוקיי זה היה הדבר האחד הרע שמותר לך להגיד. עכשיו הדברים הטובים."
אני: "יש לו שם מקורי"
קאט גיחכה.
אני: "יש לו נקודות חן חמודות על הלחי"
קאט: "נכון?"
גיחכתי.

קאט: "ומה עוד?"
אני: "תני לי זמן, הבחור רק נכנס.."
קאט: "מאוד חשוב לי שהערב ילך כמו שצריך"
אני: "אל תדאגי, לא יהיה רוסית הערב"
קאט נאנחה.
אני: "תנשמי ותהני"
קאט חייכה.
אני: "תבואו לעזור לסדר שולחן!"
4 הגברים נכנסו.
מקסים חייך: "הי קטרינה"
קאט הסתכלה עליו בשוק המיוחד שלה, שרק אני מזהה.
"היי מקס"
היא נראתה מבולבלת.
פאשה: "היי קאט"
קאט חייכה: "היי פאבל"

פאשה התקרב, הם התחבקו ונתנן אחד לשני נשיקה זריזה בלחי.
פאשה ואלכס עזרו לסדר שולחן.
מקסים וריידר עמדו אחד ליד השני.
ריידר עמד עם כתפיים שמוטות וידיים משולבות מקסים עמד זקוף עם ידיים בכיסים ועקף אותו בגבוה.
מקסים חייך: "אל תרגיש מוזר"
ריידר: "אני לא, אם הייתי מרגיש מוזר בכל מקום חדש הייתי גרוע בעבודה שלי"
מקסים: "למדת שיטות לחימה או שזה מהבית?"
ריידר: "למדתי כל מיני כשהייתי קטן יותר, אחרי זה כבר הייתי חזק מספיק בישביל להיכנס לזה מקצועי"
מקסים: "ממ. הסימן הכחול על צוואר זה מזה?"
ריידר הסתכל עליו מופתע: "כן.."
מתחת לצווארון החולצה השחורה שלו, הציץ כתם כחול שלא ראיתי קודם.
איך לא ראיתי את זה קודם?
אז שמתי לב שהוא גם לובש מכנסים בצבע חאקי.
אני: "אני חלודה"
קאט: "חלודה?"
אני: "כן.. עבר זמן מאז שהראת לי מישהו"
קאט: "את לא מתאמנת על אנשים ברחוב?"
אני: "כבר לא, כבר הרבה זמן לא"
בדקתי את האוכל.
אנ: "בואו נשב"
התיישבנו כולנו לאכול.
אני: "סשה, תחליף עם מקסים בבקשה, בא לי שהוא ישב לידי היום"
פאשה הביט בי מוזר.
הם התחלפו.
מקסים ישב לידי מול קאט.
מהצד השני שלי ישב פאשה, לידו קאט. ריידר לידה וסשה ישב בין ריידר למקסים.
ריידר: "האוכל מעולה אנסטסיה, תודה"
אני: "תודה, וגם למקסים שעזר לי להכין"
קאט: "אתה? עזרת להכין את האוכל? מה עשית?"
אני: " את הסלט, הפשטידה הוא עזר לי ואת העוגה הוא הכין"
סשה: "והגברים ניקו את הארובה"
כולם צחקו.
אני: "ועשו עבודה גרועה, מקסים היה צריך לשטוף אותם בצינור בחוץ"
פאשה: "אז אני מניח ששמת לב לכתם שנשאר על הכורסה.."
אני: "כתם?"
סשה: "מפגר.."
הבטתי סשה.
אני: "סשה! כתם?!"
ריידר התחיל לצחוק.
קאט: "על הכורסה? אבל היא יפה כלכך.."
סשה: "הפילמני שהכנת ממש טעים!" וחייך חיוך גדול.
אני: "כתם גדול?"
פאשה: "אהה.."
מישהו בעט.
פאשה: "בליאט!"
ריידר חייך חיוך גדול.
היו לו שיניים לבנות כלכך בהשוואה לעור השזוף שלו ולצוואר הקצר שלו שנראה שנעלם בתוך כתפיים שריריות יותר מידי.

נעצתי מבט בסשה.
קאט: "רואה, אמרתי לך שלא משעמם איתם!"
ריידר חייך אליה.
הוא אוהב את האקשן.

אחרי הארוחה התיישבנו בסלון.
ריידר התיישב בכרוסה, קאט ישבה על המסעד, עם יד על הכתף הרחוקה שלו.
מקסים ישבה לידי מהצד המרחוק יותר מהם, אלכס ישב מהצד השני שלי, פאשה חצי ישב חצי שכב על הספת-שני-מושבים.
שתיקה מוזרה השתררה בחדר.
כולם היו עייפים.
חשתי לא נעים.
סשה שם לב.
סשה: "אז ריידר, ספר על עצמך קצת, בכל זאת, אם אנחנו לא נקבל אותך, קאט לא תצא איתך"
כולם גיחכו.
קאט התאפקה לא לגחך, ניסתה לעשות מבט כועס, ללא הצלחה.

הוא צודק.
ריידר חייך, נראה שלא קל להביך אותו.
ריידר: "טוב, קוראים לי ריידר"
מקסים: "מממ"
הממזר הקטן, יודע לקרוא את המחשבות שלי.
קאט נעצה בו מבט.
פאשה חייך.
הסתרתי החיוך שלי.
סשה לא מיצמץ אפילו, אבל אני יודעת שהוא צוחק מבפנים.
ריידר המשיך: "נולדתי בעיר, גדלתי בעיר, התאמנתי בהיאבקות הרבה, עכשיו אני מתאבק מקצועי"
מקסים: "משום מה אנחנו חשבנו שאתה שחקן פוטבול"
ריידר: "למה?"
מקסים: "נסט?"
כולם הסתכלו עלי.
הוא ניסה לקחת את השליטה בשיחה ולהעביר אותה למישהו שהוא לא שניהם.
אני: "לא זוכרת למה חשבתי ככה. זה משנה? מה ההבדל בין שחקן פוטבול למתאגרף? בלי להעליב"
ריידר חייך: "לא נעלבתי"
פאשה: "מה זאת אומרת? באמת, את אחותי!"
מקסים הרים אלי גבה: "הכסף"
קאט נעצה בו מבט חושד.
סשה: "תנו לבחור לדבר, מצטער הם משפחה של פטפטנים"
ריידר גיחך.
הוא ניסה למצוא מה להגיד.
ריידר: "יש לי שלושה אחים ואחיות. האחות, רוקסי, הכי גדולה"
אני: "רוקסי זה שם יפה, במה היא עוסקת?"
ריידר: "היא מדריכת סקי"
מקסים: "ואו, נשמע כיף" הוא באמת התכוון לזה.
ריידר: "כן, היא נהנת מכל רגע. יש לה ילד אחד, בי-רוק."
אף אחד לא הגיב.
ריידר: "קוראים לו ברוק, אבל אנחנו קוראים לו בי-רוק בתור כינוי"
חייכתי: "זה מאוד מתוק מצידכם"
ריידר: "כן, טוב.. יש לי עוד 2 אחרים, רוקו וריצ'י"
מקסים: "אז רק אתה זכית בשם מיוחד?"
ריידר חייך: כן, הם לא היו כאלה מיוחדים"
העקיצה הייתה מסוות ממש טוב שריידר אפילו לא הרגיש בה.
אני הרגשתי בה.
פאשה וסשה הביטו זה בזה לשבריר של שנייה בלי להזיז את הראש בכלל.
אני: "ריידר זה קיצור של רודלפו?"
ריידר: "לא, ריידר זה לא קיצור של כלום"
סשה הביט בי מוזר. מנסה לשאול בלי להגיד למה שאלתי שאלה שמוציאה אותי מטומטמת כשאני ממש לא כזאת ועוד בכוונה. 
אף אחד לא הגיב.
אני: "טוב, בוא נתחיל להביך את קאט. מקסים, תביא בבקשה את העוגה שעבדת עליה קשה ובקבוק - ריידר, אתה שותה יין?"
ריידר חייך: "אני נוהג"

אני: "לא הלילה, אתם תזמינו מונית, על חשבוננו. עכשיו, איפה להתחיל?"
מקסים קם להביא עוגה, יין וכוסות."
פאשה: "את הפעם שהיא רצה ערומה בגינה שלנו!"
סשה: "חלש, ספר על הפעם שהיא חיבקה לכלב את התחת והוא הפליץ עליה"
ריידר התחיל לצחוק.
פאשה: "די סיפרת את כל הסיפור עכשיו.. עדיף להתחיל מהתחלה, בטוח יש איזה תמונה של קאט בחיתול במחסן"
סשה: "בהצלחה בחפירה במחסן"
אני: "אנחנו שמים שם כל דבר ישן שאנחנו לא נוגעים בו הרבה זמן"
ריידר: "יש לכם גם מחסן?"
סשה: יש חדרון קטן שיוצא מהחניה שם אנחנו מאחסנים כל מיני שטויות שאנחנו צריכים למיין"
פאשה: "את הפעם שהיא צבעה את השיער בטעות בירוק!"
סשה: "או בכתום"
אני: "המף"
קאט: "את שתקי!"
קאט ואני נשפכנו מצחוק.
ריידר: "רק מהמבט שלה, אני יודע שלה יש את הסיפורים הכי טובים"
מקסים הגיע עם היין.
אני: "טוב, בוא נתחיל בפעם שהיא התקשרה אלי ולא ידעה איפה היא."
קאט: "אני כבר מתחרטת שהבאתי אותך"
ריידר: "אני כבר לא!"
אני: "קאט ואני יצאנו עם אחת לבלות בעיר במסיבה"
פאשה: "למה אני לא זוכר את זה?"
מקסים: "תשתה יין, תשתה"
כולם גיחכו.
אני: "בילינו עד מאוחר, אפשר להגיד שהשתכרנו, אבל זכרתי הכל. בקיצור, אני נירדמתי אצלה בבית בשלב מסויים וקמתי בבוקר לצילצול של הטלפון בית שלה. מסתבר שהיא יצאה אחרי שנירדמתי, לקחה את הפלאפון שלי בטעות, שלא היה בו סוללה, במקום את שלה והלכה לבית של אחד הידידים שלה, היו לה הרבה יותר אז מהיום."
מקסים: "מעניין למה"
כולם גיחכו.
אני: "בכל מקרה, הבעיה הייתה שכשהיא קמה היא לא ידעה איפה היא. הבחור יצאה והשאיר פתק שהוא הלך לקנות קפה. היא לא זכרה כלם! לא את השם שלו ולא איפה היא נמצאת, היא לא זיהתה את השכונה כשהיא הסתכלה בחלון"
ריידר חייך חיוך חושף את כל השיניים.
פאשה: "למה אני נתתי לך להסתובב איתה?"
קאט: "חה! חכומולוג, מאיפה אתה חושב שקיבתי את הרעיון?"
פאשה הסתכל עלי בשוק.
ניפנפתי את היד שלי לפסול את המחשבה שלו.
אני: "הייתי צריכה להכינס לפייסבוק שלה, לחטט לראות שם משהו, שיחזרנו ביחד את הצעדים בטלפון. הלכתי לכל מיני מקומות עם תמונה שלה, דיברתי עם אנשים, היא נתקעה בלי פלאפון, זכרה רק את המספר שלי, את מספר הבית ואת המספר של ההורים שלה"
ריידר צחק בקול.
אני: "חכה, זה נהיה יותר גרוע. היא לא מצאה את החולצה והחזייה שלה וכשהיא גילתה את זה, כבר הייתי בשכונה הנכונה, בצד השני של העיר במרחק שעה נסיעה בשיא שעות העומס. אז היא הייתה צריכה לגנוב לו חולצה."
ריידר : "ברצינות?"
אני: "כמו התקף לב. אחרי זה היא שמה לב שהפלאפון שלה נעלם."
מקסים: "חדת ראייה קאטיושה שלנו"
כולם צחקו, אפילו קאט.
אני: "נאלצנו לחזור אליו אחרי שהיא ברחה בלי להודיע, לבקש ממנו לחפש, חיפשנו בכל הבית, כדי להגיע למסקנה שהיא שכחה אותה במונית. אבל היא לא זכרה איפה היא אספה את המונית שהביאה אותה לשם, או מה היה המספר שלה, אפילו לא את המבטא של הנהג."
ריידר: "קנית פלאפון חדש?"
קאט: "מה נראה לך?"
אני: "לא היה עליה מפתחות, לא היה עליה כסף, לה היה עליה אפילו חולצה, רק מכנסיים, סנדלים ואת הפלאפון שלי. אין לנו מושג עד היום איך היא הגיעה לשם ולמה"
ריידר: "לאן הגעת?"
אני: "לאן לא? נכנסתי לבר של מלכות דראג, קאט נתנה הופעה מדהימה מסתבר, יש תמונה שלה מאופרת בצורה של דראג"
מקסים: "איפה?!"

כולם צחקו, כולל קאט.

אני: "נכנסתי למסיבה שבה כולם באתו ערב היו מחופשים לליצנים"
ריידר: "שונא ליצנים"

אני: "ראו אותה במצלמות של המשרד הישן שלה! מנסה לפרוץ פנימה!"
קאט: "אולי נשמור סיפורים מביכים לפעם אחרת?"
פאשה: "ביסודי היא קראה את החצאית מול כל בית הספר, והיא לא לבשה תחתונים"
כולם הביטו בו בשוק.
כולנו התחלנו לצחוק.
קאט: "סיכמנו שלעולם לא נדבר על זה!"
פאשה: "אין דבר כזה!"
סשה נחנק קצת.
קאט סיימה את העוגה שלה: "מקס, זה היה מדהים"

מקסים: "תודה"

הם הלכו מאוחר, פאשה נרדם על הספה מרוב עייפות, מקסים נתן לי נשיקה, קרץ לי והלך לישון.
אני: "נדבר על זה"
סשה נשאר לנקות.
נכנסתי למטבח.
אני: "איך זה שאתה תמיד בסופו של דבר שוטף כלים?"
סשה: "יוצא ככה"
חיבקתי אותו מאחורה.
הוא לא זז.

נאנחתי ונשענתי כולי עליו.
עצמתי עיניים.
"אני קצת מבוסמת"
"ללוות אותך למיטה?"
"לא. אבל תודה על הכל הערב"
"בבקשה. אני מבין מה עשית אגב"
"אוכל?"
"גרמת למקסים להראות הפך ממנו"
"אני?"
"אבל איך ידעת איך ריידר יתלבש לפני שפגשת אותו?"
נאנחתי שוב.
"לא ידעתי"
סשה הסתובב ומשך אותי ביד במעלה המדרגות.
הוא החליק.
נפלנו אחד על השני.
"אתה יותר מבוסם ממני"
צחקנו.
גררנו את עצמנו למעלה בקושי.
פיהקתי.
סשה שיפשף עיניים.
"מה עם המתנות?"
"מחר, הם לא הורחות לשום מקום"
"אבל עכשיו כבר מחר"
"אז כבר איחרנו, מה זה משנה?"
גיחכתי.
"גם לא הכנתי עם קאט רשימה של מטרות לשנה החדשה!"
"גם מחר"
שיפשפתי עיניים.
"אם לא ידעת.. אז איך? מה? אני מבולבל..."
חייכתי.
"ידעתי איך הוא לא יתלבש"
הוא חייך ונאנח.
"לילה טוב סש"
"לילה טוב נסט, תחלמי לשם שינוי בישביל השנה החדשה"
"תודה"
כשהגעתי לדלת קלטתי מה הוא אמר.
רצתי לדלת שלו ופתחתי אותה.
הוא הביט בי מבולבל, רק בג'ינס.
"אמרת שנה חדשה!"
"מה?"
"אמרת.. תחלמי לשם שינוי בישביל השנה החדשה"
"ו..?"
"אתה מודה שמחר זה יום מיוחד!"
הוא גיחך.
מעביר יד בשיער.

לוקח שתי צעדים לכיווני.
"לא אני לא"
"כן כן, אתה כן"
"אני לא זוכר שאמרתי משהו כזה"
הבטתי בו לרגע.
הוא הביט רגע בבטן שלו ואז בי.
"לא חשבתי שאת מאלה שזה הכי חשוב להן"
"שמה הכי חשוב להן?"
העברתי אצבע בין הקוביות.
"מראה חיצוני"
חייכתי לרגע ואז החיוך נעלם.
"אתה אומר שאין לי טעם בגברים?"
הוא צחק.
"בן"
"טוב, בסדר, בן"
"איך קראו לו? קסידי?"
"הייתי בת 16!"
"אני זוכר, פאשה הרביץ לו כלכך חזק חודשיים אחרי שנפרדתם שהייתי בטוח שהוא התאשפז בבית חולים."
"מה?"
הוא נפל אחורנית למיטה שלו.
"כן, התרסק לו ביצה, הכתף יצאה לו מהמקום, נפלה לו שן, השפה שלו התנפחה ודיממה, היה לו זעזוע מוח אני כבר לא מדבר על הפנס בעין שהיה לו לאיזה שלושה חודשיים ותפרים שעשו לו בגבה."

נשכבתי על המיטה לידו.
"למה נתת לו?"
הוא סובב את הראש שלו אלי, הביט לי עמוק בעיניים, גיחך גיחוך אחד וחייך.
"אני זה שנתן לו פנס בעין בנוק-אוט ופתח לו את הגבה באותה אגרוף. הוא עף אחורנית והיה לו זעזוע מוח"
הבטתי בפנים שלו. לא יצא לי מילה אחת מהפה.

"אתה עשית את זה? אני עדיין יצאתי איתו אז, אתה מתאר שתי מקרים שונים ביחד"
"אז?"
"למה? זה קרה חודשיים אחרי ששכבנו"

הוא חייך אבל לא הגיב.
"יצאנו ביחד חצי שנה, למה רק חודשיים אחרי ששכבנו, שזה היה בערך.. בחודש הרביעי"
הוא הרים ידיים ועשה כאילו הוא לא יודע.
העיניים שלי נפתחו לרווחה.
"רק אז סיפרתי למקסים!"
"היית צעירה מידי, זה היה לא לעניין, הייתי אז בטוח במאה אחוז שאם היית עם מישהו אחר היית מחכה עוד שנה"
"סש.."
"אני עדיין בטוח"
הבטתי בו בעיניים.
חייכתי חיוך חמוד.
"תודה"
הוא גיחך, חצי חייך.

"בבקשה"

הוא הסתכל על התקרה.
נתתי לו נשיקה בלחי.
הוא הסתכל עלי מופתע.
"למה זכיתי?"
"שהגנת על השם שלי"
הוא חייך חצי חיוך חמוד.
נישקתי לו את הכתף.
עצמתי עיניים.
הוא בלע רוק והביט בתקרה.
"לילה טוב נסט"
לא היה לי כוח לדבר או לפתוח אותם.
הרגשתי שהוא קם המיטה והוריד לי גרביים.
הוא התיישב לידי.
נגררתי מהמותניים על המיטה.
הרגשתי אותו נשכב לידי.
אחרי דקה הוא הבריש לי את השיער מהפנים ונתן לי נשיקה ברקה.
"את בטח לא שומעת"
הוא גיחך.
נאנח.
"לילה טוב אנסטסיה"