Azure eyes Ann

היא באה לעולם והערפל עטף אותה בעדינות כמו שמיכה. מגן עליה, מגונן עליה. היא לא רואה אותם, הם לא רואים אותה. אם לא רואים אותה, לא יכולים לפגוע בה.
אפור ולח, קריר. אם לא רואים אותה, לא יכולים לפגוע בה.
הערפל שמר עליה, כאילו הייתה בובת חרסינה עדינה, עלולה להישבר מכל מילה, מכל מגע. אם לא יכולים לראות אותה, לא יכולים לפגוע בה.
היא יכלה להרגיש טיפות גשם באוויר, להעביר יד בערפל המנצנץ. להתרענן, לנסות לעבור דרכו אבל לגלות שהוא בכל מקום, שלא יכולים לראות אותה. אם לא רואים אותה, לא יכולים לפגוע בה.
ישבה לה על השטיח מקיר לקיר, משחקת עם עצמה, לבדה, רעבה, היא מרגישה רגליים גבוהות עוברות לידה, צמוד אליה, חוצים את הערפל, מקווה שאולי ראשם מעל לערפל אבל לא מרגישים אותה. היא רצה אחרי הרגליים, קוראת להם, מתחננת. היא תוהה אם הם שומעים אותה ומתעלמים או אם הערפל בולע את קולה. אם לא רואים אותה, לא יכולים לפגוע בה.
הם נשכבו על הספה, היא התיישבה עליהם. הערפל מסביבה, הם לא ראו אותה. הערפל השרה תחושת ריחוף ועדינות, כמו כרית. אם לא רואים אותה, לא יכולים לפגוע בה.
בשעת קושי, כשפניה כאבו והיו חמים ונפוחים, הערפל היה מלטף אותה, מרגיע  כמטלית לחה על המצח בשעת חום, או נשיקה אחרי בכי. לא רואים כשהיא חלשה. אם לא רואים אותה, לא יכולים לפגוע בה.
היא גדלה. אם לא רואים אותה, לא יכולים לפגוע בה.
ואיש לא ראה אותה. אפילו לא אלה שאמורים לראות אותה.
אם לא רואים אותה, לא יכולים לפגוע בה?