סללום

תמיד זילזלתי שאמרו שהזמן מרפא את הכל.

יש כאבי לב שהזמן לא מרפא אולי זה פשוט היאוש שאנחנו נוהגים לקרוא לו רפואה. אולי פשוט לקרוא לזה שאננות שחוזרת כי אנחנו רגילים להיות בדיכדוך ולא ל חיות בשיא, ומרוב שברור שהעולם הוא ככה בינוני אז אנחנו בטוחים שזהו וזה מה שיש וכל פעם שיש חיסרון ושברון לב ברמות גדולות אנחנו מקווים שיעבור ונחזור להיות רגילים ופשוטים.

אבל באמת אני רוצה לצעוק שאני לא רוצה שהלב שלי יתרפא! אני לא חושבת שזה רפואה אמיתית רק מקווה שאני שוב ירגיש את האהבה בעוצמות כאלו אני לא רוצה להפסיק לחיות ולהיכנס למצב בניים כזה.

אני רוצה להמשיך לחיות בגדול ולהעיז בגדול ולא לתת זמן ולהתרפא.

אהבתי אותו כמו שלא אהבתי אף אחד אף פעם..

ולא הרגשתי ככה אף פעם..

ולמרות שהוא הלך והוא לא יחזור.. ולמרות שהלב נשבר כמו שלא חשבתי שאפשר אני כל כך מרגישה חיה.. כי הלב שלי פועם ואני שומעת אותו אחרי כל כך הרבה שנים של פרווה ושל סתמיות. אני רק מתפללת שהמשיך לחיות את החיים בעוצמה גדולה.

לא ללכת מכאן. אני מודה לה' כל כך על כל מה שאני הפכתי להיות בשנה האחרונה , הוא לימד אותי דברים כל כך בסיסיים על עצמי איך להעיז לחיות, להעיז להיות..

ולקחת סיכונים, ובאמת הרגשתי ובאמת אהבתי עם כל כולי.. ונתתי לעצמי להיות יותר מתמיד ולהאמין, והוא הוציא ממני את האהבה שבלב שלי ואת האמונה שלי בעצמי ובעולם ובה'.

כל מה שה' רוצה זה את הלב. זה הכל הוא לא רוצה ממנו שנסבול בשבילו או שנעשה כאילו או שנזייף, רק דבר אחד שנרגיש שנהיה שנדון את העולם ואת עצמנו לכף זכות. שלא נשכח בכלל שהוא רוצה לטובתנו..

הכל כאן רק כדי שנקום בבוקר ונעיז לחיות בגדול.

איתו או בלעדיו להמשיך להיות.