פשוט הרסת הכל.
שברת אותנו.
ר' ואני היינו החברים הכי טובים שלך.
אז מה אם לשנינו יש חברות.
בהשוואה אליך, לא עזבנו את הבצפר כי לא היה לנו "כוח ללמוד".
ר' היה ביחידה מובחרת בצבא ואני לומד לתואר הנדסאי ושואף למהנדס.
אני שואף להצליח בחיים, אותו דבר ר'.
אז מה אם אני יוצא פעמיים בשבוע עם חברה שלי שגרה בעיר שלך, 45 קילומטר מהמרכז.
אני ישן 4 שעות רק כדי להספיק את החומר בלימודים. וכדי להספיק להגיע לאימונים באומנות לחימה.
אני רואה אותך פעם בשבועיים אבל אני מדבר איתך כמעט בכל יום בפלאפון, בהודעות..
ואתה פשוט מחקת אותנו.
חיית בבועה שהחברות שלנו משפיעות עלינו ושבגללן אתה לא רואה אותנו.
למרות שהיינו צריכים לצאת ביחד, אני אתה ור', בסופ"ש וזה היה סופ"ש רק שלנו, יצאת עליי לפני יומיים עד כמה חרא אני שאני לא רואה אותך כל יום.
שאתה גר במרחק שעה וחצי נסיעה ממני ואני צריך לראות אותך בכל יום.
הגדרת לי שחבר זה שרואה אחד את השני ומדבר איתו תמיד פנים מול פנים.
חבר זה אחד שיהיה תמיד לצידך ותמיד יהיה איתך גם כשאתה לא רואה אותו חודש!!! אחד שיאכל איתך את החרא ויסבול בשקט ביחד איתך!!! חבר זה אחד שלא ישכח אותך גם בעוד 20 שנה.
אבל אתה.. אתה שברת את קש הגמל.
שלחת לי ול-ר' הודעה שאתה נמצא באוקראינה. אצל הדוד שלך המיליונר שיש לו חברת נדל"ן ואתה מתחיל לעבוד אצלו ושם זיין על כל מי שהיה איתך פה.
נשברתי.
כמעט התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה בגלל זה, והתאכזבתי, שלמרות הריב שלנו לא באתלפחות להגיד שלום.
לא העזתי להתקשר אליך כי "לא בכבוד שלך" להגיד לנו לפחות שלום, בפלאפון אפילו..
ואחרי כל היום הזה שעוד שנייה בכיתי מלאבד אותך..
אתה מתקשר אליי ואומר לי שזאת רק בדיחה, כדי לבדוק אם אני ו-ר' נאמנים לך או לחברות שלנו, בדיחה נוראית, שנגמרה באסון.
איבדת את שנינו, אני כותב את הפוסט בדמעות.
בפלאפון אתה אומר לי שאני משקר לך שאמרתי לחברה שלי לעזוב אותי בסופ"ש, באותו סופ"ש שתיכננו להיות רק ביחד, אני אתה ו-ר', סופ"ש רק בשבילנו, ואתה פוצצת הכל.
בחיים לא הרמתי עליך יד.
בחיים לא שיקרתי לך.
בכל החרא היינו לצידך, כשבנות הבריזו לך, ועד שכמעט עברת לגור ברחוב.
אין לי רגשות אליך כאל חבר, כאל אח, אתה.. פשוט נעלמת ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: