הלילות שלי קשים ומתישים, הראש שלי בולע וסופג מילים ומחשבות רבות

משלמת סכום נכבד לפסיכולוגית מדי שבוע, ולריק

אני לא מצליחה לדבר על מה שעובר לי בתוך הקופסה הקטנה הזאת

מתעתעת בי, זורקת אותי לקיר ומותירה אותי לדמם על הרצפה

התחושות, רובן ככולן מתנקזות סביב תחושת הריקנות, האכזבה, הפליאה

נשגב מבינתי מדוע לא כולם מתנהלים כמותי

אלפי שאלות לגבי ההתנהגות שלך ושל ההיא ושל ההם

אני לא יודעת מה לעשות או להגיד או האם בכלל להגיב לחצי מהדברים שקורים סביבי

כנראה מצפה ליותר מדי מכולם,

נותנת הרבה יותר מדי מעצמי ומקבלת כלום כתמורה

מלחמות התשה רבות אני עוברת עם עצמי ועם גופי

שונאת אותך אוהבת אותך שונאת אותך אוהבת שונאת אוהבת

המון בעיות וכדור אחד שעוזר יותר מדי טוב ומשתיק את הכל

תוהה לעצמי מפעם לפעם איך הייתי לפני הדיכוי הפסיכיאטרי

אם תחת טיפול תרופתי אני נמצאת בכזה אי שקט, מה היה קודם

כבר לא כותבת כמו בעבר, כבר לא מציירת או תופרת או מפסלת או אופה

אין לי מוטיבציה

או מוזה

או כוח

אין לי חשק לחיות באופן כללי;

עוד יום שעובר והמספרים מתחלפים בלוח השנה

ועוד סוף שבוע ואני משתכרת או מתמסטלת או שניהם

לפחות אני כבר לא סתם מזדיינת עם בחורים שמריחים טוב

למען האמת אני נזכרת בתקופה ההיא בערגה

מרגישה מכוערת, מגעילה, דוחה

אין לי חשק לחיות באופן כללי