אולי זו הכמיהה לביחד הזה שהיה לנו

כמה שאפשר לקרוא לזה ביחד.. אני בבית מחכה שתחזור

ואתה בצבא, מי יודע מה אתה עושה שם

עם אילו עוד בנות אתה מדבר עד אמצע הלילה

מסמס שיהיה להן יום שמח ומצחיק

שואל אם יש להן תוכניות לחמישי.

התגברתי עליך מהר מאוד, הפתעתי את עצמי

וחודש וחצי אחרי שכבר הפסקתי לחשוב עליך

פתאום התקשרת ונבהלתי אז סיננתי

ובסוף דיברנו והוחמאתי, חשבתי שאתה מתגעגע

אחר כך הנחתי שאתה פשוט צריך סקס ואני זמינה

ועכשיו אני מוצאת את עצמי נזכרת בך ובדברים שעשינו

ובשיחות המטופשות שלנו על נושאים שטחיים

ואני חולמת על התקיפה שעברתי, על האונס

ובא לי לספר לך, וגם על האנורקסיה ועל קצבת הנכות

ועל הרגשות הדפוקים שלי שמפריעים לי לחיות

ואולי אני רק רוצה אוזן קשבת, לא שהיית אחת כזאת

אבל אני צריכה מישהו שיחבק אותי וינשק את צווארי

שילטף לי את השיער ויתן לי נשיקה קטנה במצח

כמו שהיית עושה, אתה זוכר;

ובשישי לא יצאתי, גם לא בחמישי או שבת

ישבתי עד אחרי הזריחה וציירתי

ופינק פלויד שרו שירים עמוקים וחסרי תוכן

ואני חשבתי עלייך

ועל כמה שהחיים שלי תקועים

ועל צבעי האקריליק

ואז שוב עלייך.